ההכרות שלי עם כפר גלעדי, הקיבוץ בקצה אצבע הגליל, היתה דרך חברי ז"ל אמנון ברנזון שהיה בלהקת הנח"ל בזמני וטרח להכיר לי את מקום הולדתו קיבוץ כפר גלעדי.
הביקורים בקיבוץ הפגישו אותי עם כמה דמויות מעניינות שחלקם הפכו לחברים טובים שלי כמו למשל שני טייסי הקרב , יצחק ברזילי ודני נוי שהיו טייסי מיראז' אמיצים במלחמת ששת הימים.
סיפורו של דני נוי היה מעניין ועם סוף עצוב.
דני היה בן של קצין טייס גרמני ששירת ונהרג כטייס במלחמת העולם השנייה. הוא היה נשוי ליהודיה אותה הבריח עם בנו הפעוט לטורקיה ערב מלחמת העולם.
היא הגיעה בעקבות חברה לקיבוץ כפר גלעדי ושם גידלה את בנה כילד חוץ בקיבוץ.
הוא גדל לתפארת וצמח להיות אתלט וטייס קרב בחיל האוויר הישראלי.
מאוחר יותר פרש מהקיבוץ עם יצחק ברזילי שהיה מכונה בשם "פילי" והפכו להיות טייסים וקפטנים בחברת אל על .
אלא שבניגוד ליצחק ברזילי שחיי משפחתו התנהלו על מי מנוחות עם לינה רעייתו, סבל דני נוי מחיים קופצניים.
הוא התגרש פעמיים מנשותיו ובשלב מסוים החליט לפרוש מאל על ועם כספי הפיצויים לפתוח בחיים חדשים ויותר מאתגרים.
הוא אפילו פנה אלי שאעזור לו להשתלב בחברת תעופה אחרת .
נסיתי לעשות זאת בחברת "פיליפינים איר ליינס" אליה הוזמנתי כמומחה לתיירות ישראלית , סיפור שעוד יסופר בהמשך.
אותו דני שכספו אזל בכל מיני הרפתקאות פיננאנסיות מוזרות, סיים בסוף כטייס בחברת "ישרא-אייר" .
שידכתי אותו בזמנו עם חבר עיתונאי בשם יגאל גלאי ובמאית בשם חדווה גלילי .
גלאי שהיה עורך השבועון "פנאי פלוס" ושניהם צילמו יחד סרט לטלוויזיה הישראלית , על תולדות חיו של אותו דני נוי שכאשר נסע במסגרת צילומי אותו הסרט לביקור במשפחתו הגרמנית, דודתו הגרמניה התעלפה למראהו .
כאשר פתחה את הדלת ולפניה ניצב דני נוי . במדי קפטן באל על הוא היה נראה כהעתק מושלם של אביו הטייס שנהרג במלחמת העולם השנייה כטייס קרב ב"לופטוואפה".
אלא שחייו של דני נוי הגבר המרשים והאתלטי הסתיימו בטרגדיה. הוא חלה במחלת ניוון שרירים ועבר בשנות החמישים שלו מהעולם ביסורים גדולים.
סוף עצוב לבחור מרשים ומעניין.
קיבוץ כפר גלעדי נודע במספר הטייסים הרב ששלח לקורסי טייס.
האחראי על המספר המדהים של טייסים יוצאי קיבוץ אחד היה פסח (פוסי) טלנצ'ינסקי , יהודי אמריקני ששירת כטייס קרב במלחמת העולם השנייה והגיע כמתנדב חוץ לארץ בימי מלחמת השחרור.
אותו יהודי אמריקני , פוסי, השתתף בכל כך הרבה גיחות קרב, שהצבא האמריקני העביר אותו להיות טייס תובלה כדי לנסות לשמרו בחיים עד תום המלחמה.
באחת הטיסות מעל בורמה הוא הטיס בדקוטה שלו חבורה של גנרלים אמריקנים . אחד מהם התבטא באנטישמיות שכל המלחמה הארורה הזו פרצה בגלל היהודונים הפחדנים.
פוסי קרא לאותו גנרל לקוקפיט והצביע בידו על גשר שהיה מתוח מעל הנהר…." גם אני יהודי פחדן".. אמר לו ואני מתערב אתך על 100 דולר שאני טס מתחת לגשר הזה.
הגנרל חשב שהוא מתלוצץ ושלף את השטר היקר, אוקיי התערבנו! פוסי החל להנמיך את המטוס לעבר הגשר וכל הגנרלים החלו לזעוק שהם מוכנים לתת לו את ה-100 דולר רק שיוותר על הטיסה מתחת לגשר.
פוסי לא ויתר וחלף מתחת לגשר כאשר מטרים בודדים מפרידים בינו לבין עמודי הגשר משני צידי כנפי המטוס.
במשפט צבאי שנערך לו כתב השופט שאינו מאמין שפוסי אכן ביצע את המשימה אך מכיוון שאותם גנרלים העידו על כך בשבועה הוא מקרקע את פוסי מעתה ואילך .
זה כנראה הותיר את טייסנו בחיים.
בתום המלחמה הגיע אותו פוסי למצרים ומשם עבר לארץ ישראל והגיע לשדה שליד גבעת המורה בו התאמנו טייסי הפלמ"ח בהטסת דאונים. אחרי שהעיר לחבר'ה על הטעויות שבצעו, הוברר להם הרקע של אותו פוסי והם מיד צירפו אותו לטייסת שנולדה. הוא הפך למפקד טייסת הגליל ונהג להפציץ מטרות אויב בפייפר קטן.
פעם אחת הפציץ את מצודת כ"ח והערבים הצליחו לפגוע במנוע המטוס .
פוסי שהתעצל לנחות במרחק רב מקיבוץ כפר גלעדי בו התגורר, הצליח לדאות עד שנחת ליד חדר האוכל של הקיבוץ שעם אחת מבנותיו התחתן.
עם הקמת חברת אל על הוצע לו לשמש קברניט אך פוסי העדיף להפוך לנהג משאית בקיבוץ.
בן גוריון היה נוהג להזמין אותו להטיסו כל אימת שהתגלה צורך להגיע במטוס למקום כלשהו.
השפעתו של פוסי החייכן על ילדי הקיבוץ התבטאה בכמות הטייסים הרבה שיצאו מאותו הקיבוץ.
רק בשנה האחרונה נודע לי על כך שלפוסי אירעה תאונה, כאשר נהג בחברת אשתו במשאית הקיבוץ. היא נהרגה ופוסי שקע בדיכאון ונפטר לפני שנים ספורות, אך מורשתו עדין חיה בקיבוץ הגלילי האמון על מסורת הביטחון מאז תקופת השומר.
דני נוי – מתוך הסרט ״ספרטה בגליל״ של חדוה גלילי סמולינסקי, שמספר את סיפורם של 24 טייסי קרב שיצאו מכפר גלעדי על רקע סיפורי השומר.
