חדשים רבים לאחר אותו טיול ראשון לאירופה והתאונה שהתרחשה בסקוטלנד, חזרתי לשגרת חיי, חסרי השינה, של עבודה בשעות הבוקר, לימודים אחה"צ וצפיה לתום הצגת "שלמה המלך ושלמי הסנדלר" על מנת לאסוף את אשתי לעתיד, הרקדנית היפהפיה חניתה ולבלות במחיצתה בקפה "כסית" או בקפה "קליפורניה" בשעות הקטנות של הלילה.
חניתה בלהקת כרמון עם האחיות פוקס שאחת מהן עופרה נישאה לאהוד מנור
יום אחד נסעתי לפגישה עם עורך השבועון "עולם הקולנוע" שרצה לשכור את שירותי. כעורך גרפי. באמצע הנסיעה הרגשתי שנשמתי פורחת. עצרתי את המכונית והקאתי את נשמתי. חברי דני שהוזעק אלי הגיע עד מהרה וגרר אותי לבית החולים "הדסה" ששכן לא הרחק משוק הכרמל. אחותו של דני צילה שימשה שם כאחות ראשית. הרופא שאישפז אותי שאל אותי מספר שאלות וכנראה שבגלל הטשטוש או העייפות עניתי לו תשובות לא לעניין כך שמייד הועברתי לבית החולים איכילוב למחלקה הנוירולוגית. צילה, אחותו של חברי דני, בישרה לו שכנראה עברתי "סטרוק" ולא בטוח שאשרוד את הלילה .
הייתי אז בגיל 25 לערך. ישנתי בבית החולים רצוף כשלושה ימים וכאשר התעוררתי עמדו סביב מיטתי חבריםכדן עם שלם , דן רביב ואילן נחשון. אני הרגשתי בריא לחלוטין, פשוט העייפות המצטברת התגברה עלי. אך רופאי המחלקה השאירו אותי כמעט חודש למטרת בדיקות. חניתה היתה נוהגת להגיע אלי עם בגדים להחלפה יחד עם חברתה עופרה פוקס ואהוד מנור. נהגתי להחליף את חלוק החולה בבגדים נורמלים ולצאת יחדיו לצפות בסרט. סיכמתי עם אחיות המחלקה שהפכו כולן לידידות קרובות, שבמידה ואחד הרופאים יחפש אותי שיגידו שראו אותי לפני מספר דקות במחלקה.
לילה אחד כאשר נדלקו אורות האולם בהפסקה ישב לפני אחד מרופאי המחלקה, הוא הסתכל לעברי ומאוחר יותר התברר שצלצל למחלקה לשאול אם אני נמצא בחדר והתשובה כנראה הרגיעה אותו, שכן חשב בודאי שמדובר רק במישהו הדומה לי.
יום אחד הופיע אצלי אחד הרופאים ואמר שמשפחתי עושה טעות גדולה כאשר היא לוחצת להעביר אותי מהמחלקה אותה ניהל פרופ' שטרייפלר למחלקה אחרת.
נדהמתי מהעניין! הורי שהו אז בכלל בארצות הברית. ולא ידעו כלל על אישפוזי .
התברר שפולה מוזס אשתו היקירה והחביבה של נח מוזס, רצתה להיטיב עמי ולהעביר אותי למחלקתו של ידידה הקרוב פרופ' אביגדור ברטל שעסק בניתוחי מח.
למזלי לא הסכמתי לאותה העברה. אחרת, פולה ברוב טובה , היתה מסדרת לי בפרוטקציה ניתוח מוח…
קרוב לודאי, שלא היו מוצאים מימצא כלשהו אלא, שלאחר מכן, כאשר הייתי זוכה לאכול גלידה, הייתי ודאי מכניס את הגביע לתוך העין.
כל הזמן בו הייתי מאושפז אמרו לי האחיות, במיוחד אחת שהתאהבה בי במקצת, וחלק מהרופאים ,שכל זמן שלא עושים לי בדיקת סי.טי. הרי שאני יכול להירגע. אך הנה יום אחד הגיע הרגע בו התבשרתי שעלי לעבור את הבדיקה הארורה.
היה זה בתקופה שקדמה למכשירים הרפואיים המשוכללים של היום. באותה תקופה על מנת לצלם את המוח היה צריך להזריק נוזל מיוחד לחוט השדרה על מנת שיצבע את תאי המוח ויעיד על קיום קריש דם כלשהו אי שם בחלל המוח . אלא שאסור לבצע את הבדיקה הזו בהרדמה כי עלולים שלא להתעורר.
אי לכך מצאתי את עצמי ביום קייצי אחד כבול לחבלים ולחוט השדרה מזריקים לי את אותו נוזל ארור. כאבי תופת שחשתי הביאו לעלפוני.
מאוחר יותר אמרו לי הרופאים שהנאצים היו נוהגים לחקור כך, בעזרת הזרקה לחוט השדרה, את החשודים אצלם בפעילות עוינת. בקיצור, תענוג קטן! שבסופו הצהירו בפני הרופאים שלא מצאו שום מימצא ואני בריא לחלוטין.
אלא שאני כבר לא הרגשתי בריא.
כאשר שוחררתי בסופו של דבר מבית החולים. המליצו לי לצאת לחופשה.
חניתה רעייתי הופיעה אז כרקדנית בתיאטרון הקאמרי בהצגה "אסתר המלכה" שרצה באותה תקופה בחיפה.
צוות השחקנים התגורר במלון ציון החיפני. החלטנו לנפוש במשותף באותו המלון.
באותה הצגה שיחקה גם נירה ,אשתו של ידידי מתקופת הנח"ל המפיק אמנון ברנזון . הם התאהבו כאשר שהו במשותף בלונדון.
באחד המכתבים מלונדון כתב לי אמנון על הקורה איתו וציין בסוף המכתב נ.ב. דרך הגב התחתנתי". השגיאה במקור.
סיכמנו שהוא יגיע למלון "ציון" בו התגוררנו ויחד ניצא לבילוי סופשבוע בקיבוצו כפר גלעדי. אלא שבמקרה כאשר שהיתי בשירותים שמעתי שיחה בין שתי רקדניות, האחת מהן מספרת בהתלהבות על בילוי לילה במחיצתו של שחקן בשם אריה יצחק והנה מבלי להתכוון אני שומע את קול אשתו של אמנון שאומרת לאותה רקדנית שאמנון בעלה נוסע עם ג'קסי לקיבוץ והיא מתכוונת לבדוק הלילה את ביצועיו של אותו שחקן שבעתיד הרחוק יחזור בתשובה וינסה ודאי לשכוח את עלילותיו מאותה תקופה בוהמית. כאשר יצאתי מהשירותים, חששה נירה שמא שמעתי את השיחה. כשהגיע אמנון ברנזון אמרתי לו שאולי נבטל את תכנית הנסיעה לקיבוץ ונישאר לבילוי משותף בחיפה.
השינוי הפתאומי בתכנית הגביר את חשדה של נירה שמא שמעתי את השיחה. היא כבר הכינה לעצמה אליבי שאם ג'קסי יספר לו משהו הרי שהדברים נאמרו כהלצה.
בסופו של דבר כעס עלי אמנון מדוע לא סיפרתי לו על אותה שיחה זנותית. ככה זה, כאשר רוצים להיות בסדר לכל הכיוונים.
חודשים ספורים לאחר האישפוז הלכתי לאופטיקאי לבדוק את משקפיי וזה שאל אותי בתמימות אם לא סבלתי כאבי ראש לאחרונה.
התברר שבתאונה באנגליה השתנתה לי הפריזמה של העין ונזקקתי למשקפיים מסוג שונה וזה כנראה מה שגרם לאותם כאבי ראש שבעקבותיהם אושפזתי לתקופה ארוכה.
פשוט לא עלה על דעת הרופאים לבדוק את מצב העיניים שלי…
