עם תא"ל איציק שגב התידדתי תוך לימודים משותפים בחוג לגיאוגרפיה באוניברסיטת תל אביב . שמרנו על קשרי ידידות והוא סיפר לי שהוא עומד להיות נספח צה"ל באיראן בתקופה שקדמה למהפכה המוסלמית של חומייני.
פגשתי את איציק שגב אחרי שהצליח למלט בנס את כל המשלחת והנציגים הישראלים ששהו באיראן בעת פרוץ המהפכה הם פונו באוטובוסים מקומיים שנשכרו ועליהם הושמו דגלים וסיסמאות בד של המשמרות המהפכנים המקומיים.
כך, כשהם מחופשים לאנשי המהפכה המוסלמית, הצליחו הישראלים להגיע לשדה התעופה ולהמלט בעור שיניהם מציפורני האייטולות.
בעוד שעמיתיהם בשגרירות האמריקנית נותרו בני ערובה ימים רבים עד שהנשיא ריגן עלה לשלטון בארה"ב ואפילו נסיון החילוץ האמריקני נכשל כאשר המסוקים התרסקו אל אדמת המדבר הפרסי.
אך את איציק וכרמלה שגב פקדה טרגדיה אישית.
שרון בנם המוכשר שהיה קצין מדריך בבית הספר לקצינים במצפה רימון נורה בשנתו על ידי חבר ששיחק בכלי נשקו כאשר המתין לו להתעורר לקראת הסעה הביתה.
הבן שרון נפצע קשה ולאביו נודע הדבר כאשר היה בטיסה לשוויץ.
שנים לאחר מכן סיפר לי איציק שגב בכאב שכל הקריירה הצבאית שלו וערימת ההיכרויות שאגר היתה בעיניו מעין ביטוח למשפחתו כאשר יזדקק אי פעם לעזרה, והנה כאשר בנו שרון נפצע הוא פונה בקומנדקר רגיל ממצפה רמון לבית החולים בבאר שבע , כי אביו היה בדיוק בטיסה לחו"ל. .
תמיד הטרידה אותו המחשבה שאם הדבר היה קורה כאשר הוא היה בארץ אולי היה מצליח לארגן מסוק שיטיסו לבית חולים ואולי בנו היה ניצל.
יסורי מצפון קשים ולא רציונלים במיוחד.
לאחר שנים מספר בהם לא נפגשנו, ישבתי עם שני זוגות חברים ואגב שיחה סיפרתי להם על עלילות איראן של איציק שגב.
והנה, עם היכנסנו לאולם ההקרנה, הופיע שגב עם אשתו כרמלה לגמרי במקרה, והתיישבו לצידנו.
הקשרים חודשו והוא הזמין אותנו לשמורת חי בר בכרמל בה מחזירים נשרים יתומים לטבע .
הטקס המרשים של השבת נשרים שטופלו וגודלו בשמורת הטבע "חי בר בכרמל" בחזרה למקום מחייתם.נערך מדי פעם ומושך מוזמנים לא מעטים.
לאותה שמורת "חי בר בכרמל" תרמה משפחת שגב סכומים ניכרים ושם הוקמה גם מצבה לזכר בנם שרון הקצין שנהרג.
אילוסטרציה: עדר יחמורים
המעניין שבזמן השריפה בכרמל עדר היחמורים שאותו איציק הציל מאיראן ברגע האחרון לפני המהפכה החומניסטית, ניצל מהשריפה כאשר הצטופף על המשטח מאבן סביב האנדרטה לבן שרון.
הסיפור המעניין התרחש לאחר שנסיך איראני ממשפחתו של השאח ששימש כגנרל בצבא הפרסי ביקר בישראל והאלוף אברהם יופה שהיה ממונה על רשות הגנת הטבע אירגן לאותו גנרל צייד של יעל בעל מוטת קרניים ענקית באיזור ים המלח .
הגנרל האיראני שש לתלות את ראשו המפוחלץ של אותו יעל על קרניו הנישאות בקירות ביתו ושאל את אברהם יופה מה הוא רוצה בתמורה . יופה סיפר לו שהם מרכזים בשמורת טבע ליד אילת את כל החיות המוזכרות בתנ"ך ומה שחסר להם הם זוג יחמורים.
הנסיך ענה שדווקא בחוותו בצפון איראן נמצא עדר יחמורים וישמח למלא את בקשתו. בינתיים התגברו המהומות באיראן ואברהם יופה העביר בקשה לאיציק שגב שיטפל בהעברת היחמורים ארצה.
איציק שגב קיבל פתק הפניה למנהל החווה הגרמני של אותו נסיך שיפקיד בידיו זוג יחמורים.
איציק ביקש מאברהם יופה שישלח לו מישהו שיודע מה זה יחמור כי לו אין צל של מושג. נשלח אליו לטהרן בחור הולנדי שעבד בשמורת ה"חי בר" וכאשר הגיעו לחוות הגנרל בצפון פרס שאל המנהל שהיה ממוצא גרמני לאן מיועדים היחמורים. אך כאשר פלט אותו בחור הולנדי שמדובר בישראל סירב אותו מנהל להפקיד בידיהם זוג יחמורים כך שהם נאלצו לעזוב את שטח החווה הענקי.
לפתע נקרה על דרכם עדר יחמורים . הם עצרו והעמיסו על הטנדר שהגיעו עמו זוג יחמורים, ואפילו לא היו בטוחים אם מדובר בזכר ונקבה.
אותם יחמורים נשלחו אחר כבוד בטיסה האחרונה לישראל שיצאה מאיראן עם כל פליטי השגרירות.
רק בישראל הוברר שאכן מדובר בזכר ונקבה ומהם צמח עדר יחמורים גדול בשמורת הכרמל.
בעת השריפה הנוראית שפרצה בכרמל הצטופפו כאמור היחמורים על משטח הקבר של שרון בנם, של משפחת שגב וכך ניצלו היחמורים מהשריפה.
בנם השני של איציק וכרמלה שגב הוא הזמר המוכשר גלעד שגב.
