בימי חלדי זכיתי להוביל כמדריך, לא מעט קבוצות בארצות הברית, לטיולים שנמשכו למעלה מחודש.
בקזינו היית ? (איור) – מתוך הספר "סיפורים קטנים על טיולים גדולים – מיומנו של מדריך"
למען האמת, זה תענוג די קטן להוביל קרוב ל-40 ישראלים במהלך טיול במרחבי ארה"ב במשך חודש. הרי זה לגיטימי לגמרי, לכל נוסע, לשאול שאלה פעם בשעה.
תכפילו זאת בארבעים נוסעים במשך שעות היום והלילה ותקבלו מושג על מה שעובר על מדריך ממוצע במהלך טיול שכזה.
על מנת לייעל את העניין נהגתי להקצות מדי שעה 5 דקות לשאלות ודרשתי מהנוסעים שיקשיבו בתשומת לב לתשובות שכן לא אחזור עליהם שוב ושוב.
כדי להתגבר על בעיית האיחורים של המטיילים, הקפדתי לדאוג שהנוסעים יצטיידו בכרטיס הביקור של המלון. בעיר הראשונה הגדולה בניכר, היתה זאת לרוב ניו יורק במקרה של טיול לארה"ב.
הייתי ממתין לזוג הראשון שבושש להופיע בזמן ולצאת עם האוטובוס להמשך הטיול.
לא חששתי מתגובת המאחרים שכן מיד הם הבינו יחד עם שאר הקבוצה שמדובר פה במדריך המקפיד על זמנים. דבר שהקל על ניהול הקבוצה בהמשך ימי הטיול.
הנוסעים הופכים למעריציך המושבעים לאחר ימים מספר כאשר הם נוכחים לדעת שמדובר במדריך קבוצה רציני שמעניק להם את כל המאמץ והידע כדי שהטיול אכן יצליח.
המסלול האמריקני כלל לרוב את עריה הגדולות של ארה"ב כמו ניו יורק, שיקאגו, לוס אנג'לס וסן פרנציסקו, כאשר את הדרך בין שתי הערים בקליפורניה עשינו בכביש היפהפה HWY1 בכביש המתפתל לאורך חופו המצולק של האוקיינוס הפאציפי.
בנסיעה בדרך היפהפיה עוצרים באטרקציות כמו הארמון של המו"ל הידוע הירסט, בעיר הדנית סולבאנג' שהוקמה לפי המסורת הדנית אך על אדמת קליפורניה.
הטיול כלל גם מסלול של כשבוע באתרי הטבע המרשימים של אמריקה החל מה"גרנד קניון" וכלה בילוסטון פארק משם היינו ממשיכים דרומה לעבר עיירת הבוקרים והסקי "ג'קסון הול" שבה נערך מדי יום שוד של כרכרת הדואר המקומית בסגנון המערב הפרוע. בתום השוד היו השודדים נתלים בגן הציבורי ששעריו עשויים מקרנות אילים ולאחר מכן היו הולכים הפושעים התלויים עם השוטרים לשתות בירה בצוותא באחד מהפאבים המקומיים.
עם פסלה של מדונה בלאס ווגאס
משם היינו נעים לעבר ה"סנייק ריבר" נהר בו שטנו במורדו ברפסודות גומי ומסימיים בביקורים בשתי אתרי תיירות נשגבים, ב"ציון פארק" וב"ברייס קניון" על עמודי הסלע הנשגבים שלו.
את הטיול בטבע היינו חותמים ב- 3 ימים של ביקור בעיר ההימורים לאס ווגאס, איך לא,
שם היה מתברר לי מי מהמטיילים הופך להיות מכור להימורים.
לפעמים הופתעתי מנוסעים שלא צפיתי מהם שהופכים להיות מכורים לתענוגות הקאזינו. חלק אחר של הנוסעים ובתוכם גם אני נהגנו לבלות יותר במופעי השעשועים ובהצגות הרביו המוצעות למבקרים בעיר במלונות הפאר השונים.
כך התמזל מזלי לראות את פרנק סינטרה באחת מהופעותיו האחרונות.
מלון קיסר – סיזר-פאלאס, לאס-וגאס
באחד הימים הזדמנתי בשעות הלילה למלון הפאר "סיזאר פאלאס" ושם ראיתי תור ארוך המתפתל מסביב לקאזינו, של בעלי כרטיסים הממתינים להופעת הפתיחה של הזמרת הפופולארית דיאנה רוס. התבוננתי מסביב וראיתי לפתע אדם הלבוש מדי אדמירל העומד בפתח הכניסה לאולם המופע ובידו רשימה של אורחי הקאזינו, בדרך כלל היו אלו המהמרים הכבדים, שהקאזינו רצה ביקרם.
ניגשתי אליו בבטחון מלא ולאחר שהשחלתי לידו שטר של 50 דולר הוא מיד מצא את שמי ברשימת ה"מכובדים" והושבתי לאחר כבוד בשורה הראשונה אליה נוהגת לרדת הכוכבת במהלך ההופעה.
ואכן תוך כדי שירתה היא ניגשה אלי דיאנה רוס וביקשה שהצטרף אליה בזמרה.
מכיוון שלא רציתי לרוקן את האולם הצבעתי על אדם שישב לידי כעל אחד הראוי יותר לכבוד הווקאלי.
לאחר מכן התברר לי שמדובר באחד מכוכבי סידרת הטלוויזיה NYPD שבאותה תקופה עדין לא הוקרנה בישראל.
כך שהפסדתי את עתידי כ"כוכב נולד" בעיר ההימורים לאס ווגאס.
