טור סאטירי בשבועון לאשה בשם "צב השעה"
שנים רבות שימשתי כעורך גראפי של שבועון "לאשה". תחילה תחת העורך דוד קראסיק ומאוחר יותר תחת מחליפו, העורך צבי אלגת שהיה ידיד קרוב לי.
בשבועון הנשים הזה עבדו לא מעט עורכים גברים, ביניהם העתונאי דן מרגלית והמשורר דוד אבידן שאשתו ברוריה הפכה לכתבת הראשית של השבועון לאחר שעמיתתה שושנה שגב נהרגה בתאונת דרכים יחד עם צלם העיתון גיורא רוכמן.
שנים מאוחר יותר הצטרפו לעיתון כתבות ועיתונאיות רבות, כמו דליה בן ארי, ציפי רומן, נעמי לבנון, שושנה כרמון, בתיה מלמד ואחרות.
כאשר נבחרתי ליו"ר הועד של העיתונאים בעיתון "ידיעות אחרונות", הצלחתי למרבה שמחתי, להפוך את כולן לעיתונאיות מן המניין עם כל היתרונות שהיו כלולים אז בהשתייכות להסכם הקיבוצי.
זמן רב ערכתי גרפית לבד את השבועון, ומאוחר יותר צורפו אלי שתי עוזרות גרפיקאיות: דורית ואביטל.
לאחר שנים רבות של עבודה גרפית חשתי שאני רוצה לבטא גם מחשבות פוליטיות. ואכן יחד עם העיתונאי מאיר דורון יצרנו עמוד סאטירי בעיתון 'לאישה' – בשם "צב השעה" – שזכה לחגובות לא מעטות.
מדובר אמנם בתקופות בהן מנהיגי המפלגות היו דמויות כמו מנחם בגין ואריק שרון, יצחק רבין ושמעון פרס.
למרבה ההפתעה כאשר אתה קורא שוב את אותם טקסטים ישנים ומתבונן בקריקטורות הפוליטיות, נראה כאילו דבר לא השתנה… חוץ, אולי, מהיושר האישי של המנהיגים שהנהיגו אז את המדינה.
והנה לפניכם מיבחר של קריקטורות ומאמרים שעל טיבם תוכלו לשפוט בעצמכם (הקליקו על כל תמונה להגדלה)
