הקהל עצר את נשמתו, כולם היו ישובים סביב שולחנות מסעדה המשקיפה על הצוק באקפולקו, שממנו היו אמורים לזנק שחיינים מתאבדים המזנקים ממרומי הצוק אל מימי המפרצון הקטן מוקף הצוקים.
על הקופצים להמתין שגל גאות יכנס אל תוך המפרץ הרדוד ועליהם מוטל להרוויח בקפיצה מרחק של כ-8 מטרים, על מנת שיצליחו לצלול למי הים ולא להתרסק על סלעי הצוק.
כל פעם שהייתי מזדמן עם קבוצה לבילוי ארוחת ערב, תוך כדי צפייה בשחיינים המזנקים מגובה של כ-80 מטרים אל מימי המפרץ, הייתי משוכנע שחבורת הקופצים הם בעלי המסעדה היוקרתית ומסכנים את חייהם כדי לגרוף סכומים ממבקרי המסעדה.
להפתעתי, בתום הארוחה, עמדו בפתח המסעדה חבורת הקופצים והושיטו ידיהם לטיפים מהמבקרים.
התברר לי שמשפחת הקופצים עוסקת מזה מספר דורות בקפיצת הראש המסוכנות הללו, וכל שכרם מסתכם בטוב ליבם של באי
הקופצים באקפולקו בעת הקפיצה
וצופי המסעדה.
אקפולקו היתה יעד קבוע במסלול הטיולים אותם הדרכתי ברחבי ארה"ב ומכסיקו.
הקטע המכסיקני כלל ביקור באתריה המדהימים של מכסיקו סיטי, העיר הענקית ששוכנת כולה על האגם הקדום סוצ'למיקו, שנותר ממנו אגם קטן יחסית אליו נוהרים תושבי מכסיקו סיטי ותיירים לשוט בסירות מקושטות לקול נגינתם של נגני המארייצ'וס עם כובעי הקש והחליפות המקושטות.
לאחר הביקור באתרים המופלאים של האצטקים הייתי לרוב נוסע עם הקבוצה בדרך ההררית החולפת בעיר מכרות הכסף טסקו ושם היו פושטים הנוסעים על חנויות המזכרות ורוכשים תכשיטים מכסף.
אחד הנוסעים שלי, שהיה ממש קונה כפייתי, רץ אלי מספר דקות לאחר שעצרנו והראה לי שרשרת מכסף שהוא קנה ב-900 דולר טבין ותקילין. שאלתי אותו אם הוא מבין בתכשיטי כסף. הוא הניד ראשו לשלילה. נכנסתי אתו לחנות אחרת ושם הוצעה לנו אותה שרשרת ב-600 דולר עוד לפני שהתמקחנו. חזרתי עם הנוסע לחנות ממנה רכש במחיר מופקע את השרשרת ואילצתי אותם להחזיר לו את כספו.
המשך הדרך היתה לעיר הנופש אקפולקו השוכנת לרגלי מפרץ קסום, שם נהגנו לשוט לקראת השקיעה בסירת תיירים בלווי נגני מארייצ'וס. כך שניתן ללמוד מכך שהתיירות הינה ענף כלכלי חשוב במכסיקו.
