הטיסה למיאמי מבירת גוואטמלה היתה בלי בעיות, אך כאשר נגשתי לדלפק לטיסת ההמשך לניו יורק, אחרי שכבר מסרתי את המזוודות – טענה דיילת הקרקע, שיצאה זה עכשיו הוראה לא להעלות לטיסות נוסעים שבידיהם כרטיסים למזרח התיכון, כי לרגל הכוננות לקראת מלחמת המפרץ הראשונה בוטלו כל הטיסות לאיזור המלחמה העתידי.
טענתי בחום שעלי לחזור בהקדם למשפחתי בארץ הקודש, אך הדיילת טענה כלפי ביבושת שזאת ההוראה שהיא קיבלה ואת מזודתי יחזירו לי במהרה.
היא טרחה לקרוא למנהל התחנה במיאמי והברנש כתב לי על הכרטיס באותיות קידוש לבנה NOT VALID – זאת למרות שהיה בידי כרטיס טיסה במחלקה ראשונה,
נסיתי לברר אפשרות טיסה בחברות תעופה אחרות, אך גם הן ביטלו את הטיסות לעבר המזרח התיכון.
הייתי די אובד עצות. לפתע שמתי לב שכל הדיילות בדוכן של חברת "פאן אמריקן" התחלפו לקראת משמרת הצהרים.
ניגשתי לחנות מכשירי כתיבה וקניתי דבק בעזרתו הדבקתי על הכתובת NOT VALID את המדבקות של המזוודות ונגשתי אל אחת הדיילות החדשות.
זו עדיין לא היתה מודעת לנושא ומיד נתנה לי כרטיס עליה למטוס והאיצה בי להזדרז כי הטיסה עומדת להיסגר,
רצתי כמו מטורף והגעתי קצר נשימה אל המטוס בו הובלתי אחר כבוד למושבי במחלקה הראשונה. המטוס המריא תחילה לניו יורק .
בתוכניתי המקורית קיוויתי להשאר מספר ימים בניו יורק אצל ידידה עיתונאית בשם דפנה ברק ולהמשיך מאוחר יותר לישראל אך בגלל הבעיות שנתקלתי בהם, החלטתי להישאר בטיסה ולהמשיך לפאריז , שזו היתה תחנתי האחרונה באותה טיסה.
אילוסטרציה: דיילת במטוס
כאשר עצרנו בניו יורק נסיתי ליצור קשר עם דפנה ולהודיע לה על השינוי שחל בתוכניותי אך לא הצלחתי ליצור עמה קשר והטיסה המשיכה לפאריז.
כשעה לפני הנחיתה החלו להודיע ברמקול הפנימי שמר ג'קסון מתבקש להזדהותת בפני אחת הדיילות. התעלמתי כמובן ויצאתי עליז ושמח בנמל אורלי בפאריז.
זה בהחלט יותר קרוב לתל אביב מאשר מיאמי והתחלתי לחפש טיסה כלשהי שתקח אותי לישראל.
הטיסה היחידה היתה של "אייר ליברטי", חברת בת של "אייר פראנס" שדרשו על כרטיס כיוון אחד לישראל לא פחות מ-800 יורו.
בניגוד לאגדה על הישראלים הנאבקים על מקומות לטיסה לישראל בעת מלחמה, המטוס היה כמעט ריק למעט המנצח הנודע זובין מהטה שהיה גם הוא באותה טיסה.
המזוודה שלי נתקעה יותר מחודש וחצי בפאריז.
חברת "פאן אמריקן" ז"ל העבירה אותה לאל-על, אך חברת התעופה הלאומי סירבה להטיסה לישראל ללא נוסע נילווה.
כאשר הגעתי לדירתי הופתעתי לראות את משפחתי עסוקה בהדבקת רצועות סלוטייפ על החלונות . גיחכתי למראה הנשק החדש נגד טילים, אך שכני לבניין ברמת אביב ביקש ממני לא לעורר מהומות שכן הוא היבואן הבלעדי לארץ של אותו סלוטייפ.
