איי סיישל מונים 5 קבוצות של איים ובסך הכל משתייכים לקבוצת האיים המופלאה הזו כ-155 איים שרובם כמובן אינם מיושבים.
הפעם הראשונה שנחשפתי לאיים אלו היה כאשר חברת תיירות ישראלית החלה לשווק אותם כיעד אולטימטיבי שיכול להתחרות באתרי טורקיה. אחרי זמן מה קבלתי טלפון ממנהל אותה חברה שבקשני ככתב תיירות לנסוע לסיישל ולהבין מה קורה באתר, שכן שני המטוסים הראשונים היו עמוסים בישראלים ובטיסה השלישית החלו מספר הישראלים להתמעט, עד שהפך את היעד הקסום לבלתי רלוונטי. הסכמתי בהתניה שאסע ואבקר באיים כראות עיני, ואז אדווח לו על מסקנותי.
טסתי לאי הראשי מאהה, והתגוררתי במלון קסום אשר ריף אלמוגים נמצא ממש בסמיכות אליו. לא היה צורך לצלול, אלא מספיק להכניס את הראש מתחת למים ולהנות מעולם תת ימי מופלא של אלמוגים ודגים.
משם שטתי לאי פרלין כדי להתרשם מהצומח המקומי ומהציפורים הנדירות של האי ובמיוחד מעצי דקל ייחודים במינם "קוקו דל מאר". אברי המין של הדקלים הענקיים נראים דומים לאלו של המין האנושי.
באי נוסף בשם לה-דיג, הוצמדה לי כמדריכה נערה מקומית. יחד דיוושנו באופניים, שכן מלבד כרכרות רתומות לשוורים, זה הרכב היחיד שמותר לנוע בעזרתו על אדמת האי.
בעת טיולנו בחופים הלבנים עטורי הדקלים, אמרה לי הנערה שהיא רוצה לבקר את חברתה שקבורה בבית הקברות המקומי, לאחר שנהרגה בתאונת דרכים שאירעה באי מאהה.
הגענו לבית הקברות היפה ביותר בעולם. על רקע של חולות לבנים ודקלים הנעים ברוח, היו מונחים קברים שכל אחד מהם היה בצבע אחר, מקום מדהים.
שם פגשתי קבוצת ישראלים שטיילה בסגנון שאימצתי בעצמי, של מיצוי החוויות שאיי סיישל מציעים מבלי להתייחס למחיר.
התברר שהחברה הישראלית הציעה לנופשיה כפר נופש מצ'וקמק עם ארוחת בוקר בלבד.
הישראלים הנופשים נאלצו להזמין מונית כדי לבלות או לאכול במסעדות מקומיות יקרות, ועל קניות אין מה לדבר, המיבחר דל והמחירים בשמיים, כך שהישראלים שציפו לנופשון בסגנון טורקיה פלוס התאכזבו קשות.
לעומת זאת מטיילים שהיו מוכנים להוציא סכום כפול או משולש היו מאוד נהנים מביקור באיים היפהפיים הללו שבאוקיינוס ההודי.
