פסל של אינדיאני
נבאדה שמכונה בשם "סילבר סטייט" (מדינת הכסף) היתה שוממה למדי ואוכלסה בעיקר על ידי אידיאנים וציידי פרוות
אך כאשר התגלו מכרות הכסף מדרום לעיר רינו בקומסטוק לוד,נ הנתה מפריחה כלכלית עד שהמכרות התדלדלו
ואז בעידודם של גנגסטרים יהודים שהגו את הרעיון המבריק של רשיון להימורים מטעם מדינת נבאדה, דבר שיאפשר את הלבנת עודפי המזומנים שהצטברו להם מעסקיהם הפחות לגיטימיים ובעיקר שמס ההכנסה האמריקאי לא יוכל להתלבש עליהם. שכן הצהרות המס שלהם לא מסבירות את אורח החיים הראוותני שלהם, כמו שעשו לאל קפונה .
הרעיון שהוצע על ידי היהודי היקר מאיר לנסקי אומץ על ידי הגנסטר מספר 1 דאז לאקי לוציאנו. יהודי יקר אחר בשם באגסי סיגל נשלח להקים את הפרוייקט, המלון הראשון היה "פלמינגו" אך עלות הקמתו הרקיעה שחקים ואותו סיגל התנהג כאילו הוא בעליו האמיתיים ובכך גזר את דינו. האיש שהוא בעצם חלוץ בסגנון אמריקני החל את אגדת לאס ווגאס וגם הוצא להורג לפי מיטב המסורת של המאפיה.
העיר לאס ווגאס הפכה להצלחה אגדתית. העיר המוטרפת הזו שצמחה מתוך חולות נבאדה הפכה למוקד תאבי הבצע והשעשועים מכל רחבי אמריקה והעולם. בתי מלון מפוארים יותר ויותר צצים מדי פעם לאורך רחוב ה"סטריפ" הנוצץ והמלונות מתחרים עד היום ביוקרת ואיכות שעשועי החינם שהם מציעים למבקרים, החלום האמריקני של התעשרות בכל מחיר ומיד, באה לידי ביטוי בבתי הקאזינו המפוארים ובמבחר האמנים העומדים לרשות קהל המבקרים באולמות ההופעה של המלונות השונים, כל אמן שמכבד את עצמו הופיע במלונות ווגאס החל מפרנק סינטרה ובינג קרוסבי עבור לאלביס ולזמרים העכשוויים, כמו סאלין דיון, דיאנה רוס ואחרים היו גאים להציג את מרכולתם לפני מבקרי עיר ההימורים.
ארצות הברית, לאס-וגאס:
שודדי הקאריביים
פתיחתם של אתרי אורלנדו בשנות השבעים יצרה תחרות רצינית ללאס ווגאס שעד אז לא הותירה לילדים לבוא בשעריה. למעט למלון אחד בשם "סירקוז, סירקוז". מאז תחילת שנות השבעים החלו גם בתי המלון בווגאס ליצור הצגות שעשועים חינמיות למבקרי ווגאס ובעיקר למשפחות שבעוד ההורים יבזבזו את כספם בהימורים הילדים יהנו משעשועי חינם בכניסה למלונות. מהצגות החינם שמציעים המלונות לאורחים של ווגאס, הצגת טביעתה של ספינת שודדי הקאריביים, או התפרצות הר געש והמזרקות המדהימות של מלון בלאג’יו .
המלונות עצמם הם פאר קיטשי של חיקויים מכל העולם החל מהפירמידה של מלון לוקסור, מגדל אייפל במלון פאריז או גורדי השחקים של מלון ניו יורק שלא לדבר על תחייתה של האימפריה הרומית במלון "ציזר פאלאס" או למשל שייט בגונדולות במלון ווינשיין (ונציה) של מיודענו שלדון אדלסון ז"ל .
מדי שנה צצים בעיר מלונות חדשים מפוארים ומרשימים עוד יותר וחגיגת ההימורים נמשכת ומלווה בנערות שעשועים זמינות בבארים של בתי המלון .
אלו גם מתחרים בארוחות הבופט שהם מספקים למבקרים תמורת סכומים כמעט סמליים.
כמובן שהעיר בנויה גם לפינוקם של המהמרים הכבדים הנוהרים למקום, להם מוענקות סוויטות יוקרתיות שלא לדבר על לימוזינות וחברות מזדמנות בנות המין השני, המלון המפואר ביותר בעיר ההימורים הוא "ווין לאס ווגאס" השייך ליהודי בשם סטיב ווין. המלון בן 50 הקומות, שעיצוב הפנים שלו מחקה נופי טבע, מפלים, הרים ומזרקות, מלון זה היה בודאי מרשים גם את ניקול ראידמן, זה קיטש המתאים לה כמו כפפה ליד, אולי עכשיו כאשר התפנתה מהאוליגרך הרוסי תחפש מחליף כמו בעל קאזינו אמריקני.
אטרקציה נוספת שחבל להחמיץ נמצאת בחלק הישן יותר של ווגאס ונקרא בשם חווית רחוב פרימונט. זהו מידרחוב שמקורה בכיפת פלדה קמורה ותאורה מדהימה הופכת את המקום מספר פעמים בלילה למופע אור-קולי מהמם.
לאס-וגאס, עיר ההימורים
אנו פגשנו בעירר ההימורים הזו קהילה ישראלית משגשגת בעיר והתידדנו עם לא מעט מהישראלים המצליחנים בווגאס כולל ישראלי בשם סם וונטורה, שעשה חייל בבניית מחסני איחסון לחפצים (סטוראג’), עבור תיירים שרוצים לאחסן ולהפקיד דברי ערך או חפצים שהביאו אתם, או כאלו שהפסידו את כל ממונם בהימורים ונוסעים לגייס כסף לתשלום החובות במקום מוצאם.
מזלו של אותו סם ונטורה היה שעבור רכישת אחד משטחי המחסנים שלו הציע לו אחד מבתי המלון סכום כמעט דמיוני כדי שישמש עבורו כחניון .
אותו סם שנותר שומר מסורת, בנה אפילו בית כנסת על חשבונו ליהודי העיר והזמין בין השאר לפתיחת המקום אמנים ישראלים כמו קובי אושרת, נורית הירש ואהוד מנור (שזו אגב היתה לו הנסיעה האחרונה לאמריקה) וביליתי מאוחר יותר, לא מעט זמן ביחד עם אהוד מנור גם בעיר הגברים הניו יורקית.
אותו סם שכנע אותי שבמרחק של כשעה נסיעה מהעיר המדברית ווגאס קיים אתר סקי אמיתי. התקשיתי להאמין ואכן נסענו יחדיו למרחק של קצת יותר משעה למרומי הרוקיס ושם אכן היתה מסעדה בווארית אמיתית כולל מטעמים של ייקים אמיתיים והשלג במקום איפשר החלקה כאילו אנו נמצאים על פסגות הרי האלפים.
אגב, באותה לאס ווגאס השארנו בחניון את רכבי ששירת אותי בטיול בן 3 החודשים וטסנו לישראל על מנת לחזור אחרי חודשים להמשך הטיול ברחבי ארצות הברית – הפעם לכיוון דרום.
