לפני שנכנס לתיאור המשך טיולנו בן שלושת החודשים בדרום ארה"ב, הרי כדאי להזכיר כמה מהנפלאות והאתרים השוכנים בקירבת מה ללאס ווגאס.
אחד מהם הוא ביקור חובה כמרחק של כ-32 ק"מ מעיר ההימורים מדובר על הסכר הענק שנקרא על שם הנשיא הובר, ובאגם מיד הענקי שנמתח לאורך 180 ק"מ שנוצר מאחוריו.
הסכר נבנה בימי השפל הגדול כאשר חיפש המימשל האמריקני, פרוייקטים שיעסיקו אלפי עובדים.
הסכר המרשים מתנשא לגובה של כ-200 מטרים ובעזרתו הצליחו להשתלט על נהר הקולורדו שהיה לעיתים גורם לשטפונות ולעיתים סבל האיזור מבצורות.
בניית הסכר ואגם מיד שנוצר בעקבותיו פתרו את בעיית המיים ללא פחות משבע מדינות הנהנות ממי נהר הקולורדו הענק, ובעזרת הקמת סכרים נוספים עם תחנות הידרואלקטריות איפשרו אספקה רציפה לסביבה – ובעיקר לעיר האורות לאס ווגאס.
טיול לקצה הצפוני של אגם מיד מאפשר צפייה בפארק "עמק האש", נוף מדברי של אבני חול בסגנון פסיכודלי.ביחוד יפה מראה העמק בשעות הזריחה והשקיעה כאשר סלעיו נצבעים בצבעי אדום, הנראים כמו אש בוערת.
במרחק של כ-190 ק"מ מלאס ווגאס נמצא קצהו הדרומי של הגרנד קניון שם נבנתה אטרקציה מיוחדת דווקא בידי משקיעים סיניים.
אמנם הריינג'רים (שומרי הפארק) ב"גרנד קניון" התייחסו בזלזול מה לשאלותי כיצד להגיע לאתר המרפסת. נסענו מעל 250 ק"מ כדי להגיע אל אותה מרפסת. שהיינו אז בחברת אותם זוג ידידים מהוואי שהכרנו בהפלגה סביב יפן. משפחתו של נורמן מתגוררת כבר למעלה משש דורות בהוואי ואמו שימשה אחות בפרל הארבור, כאשר הובאו לשם פצועי התקפת הפתע היפאנית בדצמבר 1941. הזוג החביב הזמין אותנו לבילוי בקרוון ענק שבבעלותם, שנהגו לאחסנו בסאן דייגו.
נפגשנו בגדה הדרומית של הגרנד קניון המדהים ובילינו מספר ימים ביחד כאשר אותו נורמן דואג לארוחות שחיתות בקרוון הענק שכלל שני חדרי שנה ונראה כאוטובוס ענק.
מדי יום טיילנו לאורך גדות הקניון באוטובוס ששייך לשמורה שעצר בתחנות בכל האטרקציות המשקיפות לתוככי הקניון הענק, שעומקו כק"מ וחצי ורוחבו הממוצע למעלה מ-16 ק"מ. רוב המבקרים מסתפקים בביקור בגדה הדרומית ולא טורחים לפקוד את הגדה הצפונית שלרוב סגורה בעונת החורף. האוטובוס עוצר בכל תחנה של נקודות התצפית שמהם נשקף הנוף המדהים של הקניון, אחת המומלצת להתבוננות בזריחה ונקודת תצפית אחרת שנועדה להתבוננות בשקיעה המהממת.
בביקורי הראשון בגרנד קניון בשנות השבעים עם חבר בשם דן עם שלם, הצטרפנו למסע על פרדות למעמקי הקניון, בו זורם הנהר האדיר קולורדו שהוא בעצם הגורם ליצירת הקניון המדהים. הירידה על גבי פרדות נמשכה יום שלם ויום נוסף טיילנו לאורך גדת הנהר לפני שלקח לנו יום שלם נוסף לטפס חזרה לגדה הדרומית של הקניון.
בכל שאר ביקוריי בגרנד קניון, כמלווה קבוצות, לא טרחנו כמובן, בגלל מיגבלות של זמן, לרדת לתחתית הקניון.
בתקופה בה הדרכתי קבוצות מטיילים ברחבי ארה"ב ומכסיקו, מסלול הטיול החל בלאס ווגאס לעבר פארק "ציון" – פארק מרשים בו ניתן להבין את ההיגד המקראי ש"משה רבנו הוציא מים מהסלע" . הסלעים הלבנים, הוורודים והאדומים מתרוממים בשיפוע חד לכיוון הדרך בה נוסעים.
כאשר מגיעים למרכז המבקרים של הפארק יוצאים לטרק רגלי לכיוון זרימתו של נהר ה"וירג’ין". שתי חומות הסלע שמשני צידי הנהר מתחילות להיסגר עליכם ואתם נמצאים אז ממש בתוככי קניון, כאשר מהסלעים בצידי הדרך זורמים טפטופי מים של מעיינות שכבה. הדרך הקסומה בינות לצמחיה ירוקה נמשכת עד המקום שבו נסגרים הצוקים משני צידי הנהר, שם ניתן להשתכשך ולהנות מהמים הצלולים . תענוג רטוב ביום קיץ חם!
אילוסטרציה: הברייס קניון
הפארק הבא הממתין לכם בדרך הוא ברייס קניון.
אחד הפארקים המרשימים ביותר בצפון אמריקה. אתה עומד על שפת הקניון ומתוכו ניבטים אליכם עמודי ענק שנראים כקבוצות אנשים ענקיות או מגדלים. צורות העמודים הנישאים מתרוממים מתוך הערוץ המופלא בצורת אמפיתיאטרון והם נוצרו מהשחיקה המתמדת בצוקי הסביבה.
בהיותי מדריך קבוצה צעיר הייתי נוהג לרדת במהלך של יותר משעה אל תחתית הקניון כדי להתרשם מגודלם העצום של עמודי האבן הללו.
בכביש לאורך הערוץ מסומנות נקודות התצפית לזריחה ולשקיעה, ו"אינספרישן פוינט" תצפית שתעניק לכם זמן להתבוננות ולעיכול נפשי של פלאי הטבע מול אפסות האדם. חבל להחמיץ אחת מהן.
זו היתה הדרך שבעזרתה נהגתי להגיע יחד עם קבוצות מטיילים לפלא הטבע הגדול של ה"גרנד קניון".
בביקורנו האחרון בקניון הענק החלטתי להמשיך לאותו יעד שבו ניתן לדרוך על רצפת הזכוכית של מרפסת התצפית השקופה שממוקמת בגובה של כשני ק"מ מעל תחתית הקניון. נפרדנו כמעט בדמעות מזוג המארחים החביב מהוואי, ונאלצתי לנסוע כ-270 ק"מ בסופת גשם בין משאיות ענק שהתיזו עלי בוץ שמנע ממני כמעט לראות את הדרך.
קיללתי את הרגע שבו החלטתי להכנס להרפתקה זו,
אך לבסוף הגענו לצומת שהפנתה אותנו לעבר מקום המרפסת המדהימה.
מכיוון שהיה לילה גשום חיפשתי מוטל להתאושש בו מהמסע. המוטל היחיד שהיה באיזור נמצא באיזו עיירת קאובויים נידחת. בעלת המקום דרשה 90 דולר עבור החדר העלוב, שאלתי אותה לפשר המחיר המופרז והיא ענתה לי ביבושת שהמקום הקרוב ביותר ללינה נמצא במרחק של כשבעים ק"מ.
למחרת יצאנו לעבר מרפסת התצפית המפורסמת.
התברר שמשקיעי האתר הקימו קומפלקס שלם של אטרקציות במקום, החל מכפר אינדיאני משוחזר בו רוקדים אינדיאנים משועממים במרבית שעות היום בעוד שנשותיהם מיניקות את העוללים, את הדור הבא של שבטי הנבאחו.
אטרקציה נוספת היא עיירת קאובויים קשוחה שבה יושבים חבורת קאובויים ולוגמת בהנאה בירה.
כאשר הגעתי התנפלו עלי שניים מהקאובויים, קשרו את ידי והאשימו אותי בשוד הבנק המקומי ודנו אותי ישר לתלייה… כאשר צעדתי לכיוון הגרדום מלמל לעברי באידיש אחד הקאובויים שהוא בעצם בחור יהודי חביב בשם מויש פרלמן ממיאמי – וזו עבודת הקיץ אותה השיג כדי לממן את לימודיו באוניברסיטה..
את טקס התלייה סיימנו בלגימה משותפת של בירה בבר המקומי.. התברר שכל הקאובוים המפחידים נשכרו מרחבי ארצות הברית לתקופת הקיץ.
האטרקציה העיקרית היא כמובן הצעידה על מרפסת הזכוכית מעל מעמקי הגרנד קניון .
דואגים להלביש על נעליך נעלי פלסטיק חד פעמיים כמו אצלנו בביתה של שרה נתניהו כדי שלא תשרוט חלילה את רצפת הזכוכית של מרפסת התצפית..
במרכז המבקרים מראים סרט דוקומנטרי כיצד נדחפה המרפסת מעל מעמקי הקניון בצורת פרסת סוס וכדי לייצבה נבנה מרכז המבקרים על מרבית חלקה של אותה מרפסת בצורת פרסה, שמונע את נפילת המרפסת לתחתית הקניון. ללהקות התיירים היפנים והסינים המזדמנים למקום מוצעת גם טיסה במסוק אל תחתית הקניון ובעודך עומד על המרפסת ומתרשם מהנוף הנשגב אתה צופה בלהקה שלימה של מסוקים שמטרטרת תחתיך.
