מאיזור אגמי האצבעות, נסענו מערבה לעבר העיר דטריוט, עיר המכוניות שירדה מגדולתה עם פלישת הרכבים היפנים והגרמנים – שבתחילה האמריקנים זלזלו בהם, אך משבר הנפט בשנות השבעים הקפיץ את הביקוש למכוניות אמינות וחסכוניות.
העיר דטריוט השוכנת למרגלות אגם מישיגן, אחד מחמשת האגמים הגדולים של צפון אמריקה, הפכה כמעט מתחילת המאה העשרים לעיר המכוניות האמריקנית ומאות אלפי עובדים בעיקר שחורים נהרו אליה כדי למצוא עבודה.
שקיעתה של העיר החלה כאמור עם היבוא הגדל והולך של מכוניות יפניות וגרמניות וכיום גם דרום קוריאניות. שכונות שלמות התרוקנו מיושביהם, אך מרכז העיר עדיין נשלט על ידי מגדלי חברות המכוניות האמריקניות כמו ג'נרל מוטורס ופורד.
אילוסטרציה: פורד מודל T המפורסם
אחת הסיבות לביקור בדטריוט הוא מוזיאון "מוטוטאון" שמוקדש לאמנים וזמרים אפרו אמריקנים, בעיקר כמו סטיבי וונדר, דיאנה רוס, מייקל גקסון ואחרים שהקליטו פה לראשונה.
מוזיאון מעניין אחר מוקדש לתולדות האפרו אמריקנים החל מתקופת העבדות ועד לנשיא האפריקני הראשון אובאמה.
אגב, לא פחות ממיליון איש נטשו את העיר בתקופת המשבר הכלכלי.
מבקרים בדטריוט שמעוניינים לראות מוזיאון לתולדות המכוניות מוזמנים לבקר בדירבורן, בה מוצגים מלבד בתים עתיקים גם מכוניות מראשית עידן התחבורה המוטורית ומוצגים מעניינים נוספים כאותו כיסא בתיאטרון עליו ישב הנשיא לינקולן בעת הירצחו, או המעבדה של תומס אדיסון.
תוכלו אפילו לנסוע במקום בפורד מודל T משנת 1923. היעד הבא שלנו היתה שיקגו- עיר גורדי השחקים שהגנגסטר אל קפון הוציא בזמנו את שמה לשמצה בתקופת היובש והאיסור על משקאות אלכוהולים – חוק שגרם להתעשרותם של לא מעט פושעים וגם של משפחות יהודיות, כברונפמן, בעלי "סיגראם", שייצרו בקבוקי וויסקי בקנדה ושימשו מקור האספקה של רשת מבריחי המשקאות לתוככי ארצות הברית.
העיר המעטירה שבה כמה מהבניינים הגבוהים בעולם, משמשת מעין מוזיאון לגורדי שחקים.
יצאנו לשייט-של מעקב אחרי האדריכליות הייחודית שמציינת את העיר שיקאגו.
במהלך השייט רואים את קו הרקיע המעניין של העיר – החל ממרכז ג'ון הנקוק ומגדל ה"סירס" שהיה בזמנו הגבוה בעולם. אגב, ניתן גם לבקר על גגות אותם גורדי השחקים וכמובן להתבונן במגדלי התירס שנראים כמו קלחי תירס.
באותו שייט קרה לי בזמנו מקרה הרבה פחות נעים.
היה זה כאשר הדרכתי קבוצות של מטיילים ישראלים ברחבי ארצות הברית, ושיקגו על בתיה המרשימים היתה תחנה חשובה במהלך אותו טיול.
אחד הישראלים לקה בליבו לפני שעלינו לשייט ובזמן ששלחתי את הקבוצה לשייט בן שעתיים לערך, לוויתי את החולה ורעייתו לבית חולים,
שם הכריזו על פטירתו של אותו מטייל.
השארתי את אשתו בבית החולים וחזרתי לאסוף את הקבוצה מהשייט. כולם התעניינו במצבו,של החולה, אך מכיוון שלא רציתי להעכיר את האווירה אמרתי "שמצבו ללא שינוי".
העברתי את הקבוצה למלון, חזרתי לבית החולים שם המתינה לי רעייתו, ”תראה", הודיעה לי, " הכניסו את בעלי מאופר וחנוט בחליפה מעונבת לתוך ארון. אפילו בחתונה הוא לא לבש עניבה ותראה כמה זה מתאים לו…”.
סידורי ההטסה היו די מסובכים ובתומם חזרתי למלון ולא רציתי לבשר לקבוצה שאותו מטייל נפטר, כך שרק בתום הטיול בישרתי לקבוצה על מות המטייל.
מרכז ה"דאון טאון " של העיר שיקאגו נקרא "לופ" ויש בה כמה מוזיאונים מצויינים כמו למשל המכון לאמנות של העיר, בו נמצא אוסף מופלא של אמנים צרפתיים אמריקנים אימפרסיוניסטים.
במרכז העיר ראוי "גראנט פארק" לביקור בו ממוקמת מזרקת "באקינגהאם" שהינה אחת מהגדולות בעולם ובערב יש בה מופע אור קולי .
חובבי סיפורי מאפיה וגנגסטרים יכולים לבקר את האיזור בו בוצע בשליחותו של אל קפונה טבח "יום ולנטיין הקדוש" ברחוב קלארק 2122 – במקום זה שבעה חברי כנופיה יריבה נרצחו בידי אנשיו של אל קפון כשהם מחופשים לשוטרים. הוא דאג כמובן מטעמים מובנים לשהות ביום הרצח במיאמי .
גם במרתף הג'אז בר שנקרא בשם "גרין מיל" בו נהג אל קפונה לבלות ניתן לבקר.
בקיצור," עיר הרוחות" שיקגו היא עיר מעניינת ביותר אבל בעונת החורף קשה לעמוד מול הרוחות המקפיאות הנושבות מאגם מישיגן לאורך שדרות גורדי השחקים.
