את הטיול האחרון לדרום אמריקה ערכנו לפני כשלוש שנים אל פסגות הרי האנדים מפרו ועד בוליביה.
פרו של היום היא שריד לממלכת האינקה השגיאה ששלטה על כ-30 מליוני תושבים בשטח שכיסה כ-7 מדינות של היום עד דרום צילי, ממלכה שהותירה מבנים מדהימים בבירה קוסקו וביחוד בעיר האבודה מאצ’ו פיצו שהספרדים לא ידעו על קיומה והתגלתה רק בראשית המאה העשרים בידי ארכיאולוג אמריקני בשם חירם בינגהאם, עיר שיש בה לא פחות מ-140 מבנים מאבנים ענקיות שסותתו בצורה מדויקת כל כך, שלא ניתן להעביר אפילו כרטיס אשראי בין אבני הענק הללו.
המחצבה ממנה הגיעו אבני הענק ששוקלים עשרות טונות נמצאת במרחק של קו אוירי של 20 ק"מ אבל כדי להביאם למקום הבניה יש לחצות את נהר האורובאמבה העמוק.
בעיר הנטושה מאצ'ו פיצ'ו קיימת רשת מתוחכמת של צינורות מים, המתפקדת עד היום, העיר נבנתה במאה החמש עשרה, מעל העיר מתנשא הר שבראשו ממוקם המקדש הראשי שבו סלע מגולף ששימש כמזבח וכשעון שמש.
שמחתי על כך שהתברר לי שלמרות שעברו 19 שנים מאז ביקורי האחרון באתר בכל זאת הצלחתי לטפס במעלה המדרגות ללא חריקות מיותרות.
הטיול הקודם שלי לאורכה ורוחבה של דרום אמריקה היה במשך 32 ימים עם החברה הגיאוגרפית, טיול שהתחיל בקרנבל בריו ובו פגשתי את עמוס אטינגר ובזמנו אירח אותנו הקונסול הישראלי בריו ראובן לביא – בחור שהיה כה מעורה בחיי הלילה של ברזיל, כך שדאג לנו שבזמן הקרנבל התנהלנו ממסיבה למסיבה כאשר האירוע הראשון נערך עם תלבושות מדהימות על פסגת "הר הסוכר" והאחרות במועדוני הלילה של ריו כ"מונטה לבנון" ואחרים, שבוע שלם לא ישנו, נאלצנו לתקוע כפיסי גפרורים בעיניים כדי לשמור את העיניים פקוחות.
ראובן לביא סידר לי תעודת עיתונאי של השבועון הפופולארי בברזיל "מנשט".
תעודה זו איפשרה לי להתנהל חופשי במצעד להקות הסמבה.
אותו קונסול מוכשר סידר לחבורה שלמה של אנשי משרד החוץ שבאו לסדר דברים דחופים בריו למרות שהשגרירות עצמה ממוקמת בעיר המרוחקת ברזיליה .
הוא סידר לאנשי משרד החוץ לההפך ל"סיירת האצטקים" שרקדה בהתלהבות במצעד הלהקות המקומי.
מוזמנים ליהנות מהסרטון שלי:
