התחלתי טיול בן 3 שבועות עם ידידי נתן בן ארי ברחבי מיאנמר בעיר הגדולה של בורמה (לשעבר), הלא היא ראנגון – שנקראת כיום בשם יאנגון.
שהינו במלון שממנו נשקף נוף מרשים של קומפלקס מקדשי שווהדאגון השולטים על העיר כולה.
היעד הבא שלנו היתה העיר מאנדליי שבה נמצא ארמון המלך שהופצץ במלחמת העולם השניה, ארמון המוקף מסביבו בחפיר מים עמוק.
בביקור קודם שערכתי בבורמה בסוף שנות התשעים, עגנו מספר ספינות מסעדה מפוארות ביותר על אותו חפיר. הלכנו אז לאכול באחת המסעדות הללו ולתומי שאלתי את המלצר היכן השירותים.
הוא הוריד אותי מהמסעדה הצפה לגדה ושם היה בור ספיגה באדמה מוקף ביריעות בד. ברז או מים זורמים לא היו בנמצא.
באותו ברגע סיימנו את ארוחתנו, שכן אם אלו שירותי האורחים, היכן, תהינו, רוחצים את ידיהם הטבחים והמלצרים?
יתכן אמנם שהפסדנו את ארוחת הגורמה של חיינו, אבל נותרנו בחיים.
מהעיר השניה בגודלה מאנדליי יצאנו לעיר מוניווה ובדרך בקרנו בסטופה ענקית שהיתה צבועה בלבן. היה זה מראה משיב נפש לעומת כל המקדשים המוזהבים שנתקלנו בהם בכל רחבי בורמה.
המשך הטיול היה למקדש תנבודיי שהוא מעין דיסנילנד בודהיסטי מצועצע ומאתר זה הגענו לגבעות שוויבה שבה נמצאות מערות מלאות במאות פסלי בודהא בגדלים שונים, ובהם אחד מתנת ממשלת ישראל לבורמה, מתקופת הזוהר של יחסי בורמה-ישראל בימי בן גוריון.
שייט על הנהר איראוואדי מוביל את המטיילים כמונו אל עמק המקדשים הענק של באגאן. העיר נמצאת על גדות הנהר. היא נוסדה במאה השניה לספירה, ובתקופת המלך אנווארטה ב-1057 הגיעה לשיא חשיבותה. באיזור יש אוסף של אלפי מקדשים, פגודות וסטופות. זו האטרקציה התיירותית החשובה בבורמה.
המוני תיירים נוהרים לכאן ומטפסים על אחד המקדשים כדי להתבונן בעונג בשקיעה המרהיבה על מקדשי הענק של באגאן. אגב, מלכי בורמה הביאו אדריכלים מהודו לבנות את אתרי הקדושה הללו, שמתחרים זה בזה בגודלם ובתפארת שלהם.
אחד המעניינים שבמקדשים הוא אנאנדה שבו ארבע דמויות ענק של בודהא.
היעד הבא שלנו היה אגם אינלה המעניין ובדרך אליו בקרנו בעיירה קאלאו ששימשה כעיר קייט בתקופת השלטון הבריטי ובגלל גובהה היא נהנתה ממזג אוויר נוח טופחה בידי הבריטים ואפשר לצאת בה למסע של כרכרות טיול בסגנון המלכה ויקטוריה.
מקאלאו יוצאים לעבר פינדאיה בדרך ארוכה ומטלטלת שם נמצאת מערת נטיפים שבתוכה הוצבו אלפי פסלי בודהא שמשתלבים יפה עם נטיפי המערה הענקית.
היעד הסופי בו התמקדנו היה אגם אינלה שנמצא במרכזה של מיאנמר בין הרי ארץ השאן, הוא האגם השני בגודלו בבורמה וסביבו ממוקמים 17 כפרים. האגם רדוד יחסית והדייגים שלו פיתחו שיטת דייג יחודית ואקרובטית שבה הם מכניסים למימי האגם מעין קונוס (חרוט) הפוך ובעזרתו שולים דגים מהאגם תוך כדי כך שהרגל של הדייג משולבת במשוט לשם שמירת שווי המשקל. הדייגים שמחים להציג לתיירים המזדמנים את שיטת הדייג תמורת תשלם פעוט.
תושבי הכפרים מתגוררים בבתי עץ על כלונסאות ואפילו הקרקע החקלאית שבה הם מעבדים את אדמתם על איים צפים של אדמה שהונחה על צמחייה צפה, כמו בימת טיטיקקה בבוליביה.
יצאנו מדי בוקר ליעד אחר באגם לשעות רצופות של שייט בשמש הקופחת בסירה ארוכה המונעת במנוע של משאית עם ידית ארוכה.
אני עצמי כאשר הגעתי למסעדה צפה באגם לאחר שעות שייט ארוכות נפלתי כמעט למי האגם כאשר התרוממתי בבת אחת אחרי ישיבה בת שעות בשמש, אך לשמחתי לא הפכתי לדג במימי האגם אלא שלאמיתו של דבר נהנתי מסעודה מעולה של דג מקומי במסעדה הצפה שנפלתי למרגלותיה
