הגענו למלון "הולידיי אין" בפורט מורסבי, בירת פאפואה, המלון היה מוקף גדרות תייל ונראה כמו יעד מבוצר עם שומרים מזוינים. בקבלה הזהירו אותנו שאסור לצאת בלילה מהמלון ללא ליווי משטרתי .
התברר שלפורט מורסבי נוהרים חבורות של צעירים מתושבי שבטי ההרים. אלו מגיעים לעיר הגדולה למצוא עבודה אך מכיוון שאין עבודה הם הופכים לכנופיות של שודדים.
ביום, אין בעיה להסתובב בשעות היום ברחובות, אך בלילה מסוכן למדי.
צביה זוגתי הזעיקה אותי לחדר הכושר של המלון שם היתה תלויה מודעה להצעות טראקים בהרי פאפואה.
האחד נקרא בשם "קוקודה" והוא מסע של תשעה ימים בעקבות הצבא היפני שפלש במלחמת העולם השניה לפאפואה ותיכנן לחדור לאוסטרליה דרך פאפואה הסמוכה. היפנים בנו על כך שרוב הצבא האוסטרלי לחם באפריקה ובאירופה.
אלא שהאוסטרלים שהבחינו בסכנה גייסו חיילים שנשלחו לבלום את היפנים וניהלו קרבות מרים בתוך הגונגל ההררי של פאפואה עד שהצליחו לבלום את היפנים, שלא הצליחו להעביר נשק כבד דרך הואדיות וההרים מכוסי צמחיית הגונגל של פאפואה.
הקרב הסופי שהתנהל עם היפנים הסתיים בנצחון האוסטרלים ונותר ממנו בית קברות של 15,000 חללים.
נכדי החיילים האוסטרלים יוצאים למסע בעקבות הסבים שלחמו אז. מסע ארוך וקשה עם סבלים פפואנים.
הצעה נוספת לטראק קשה עוד יותר נקרא בשם "ווילד קאט" (החתול הפראי). אותה מודעה ציינה שאנשי הקומדו האוסטרלים טוענים שהוא קשה מדי ומיועד רק למאזוכיסטים או לצנחנים ישראלים!
כך ממש במלון פפואני מדברים על היכולות של הצנחנים הישראלים.
בפורט מורסבי זכינו להתיידד עם קבוצה שלימה של פפואנים תושבי ההרים שהגיעו לעיר לרגל פסטיבל כלשהו ושמחו לפגוש זוג תיירים מישראל. המיסיונרים לימדו אותם שישראל נמצאת בכלל בשמיים.
הפפואנים שמחו להצטלם אתנו במלוא תפארת החניתות וכובעי הנוצות הייחודיים שלהם שעשויים מנוצות ציפורי גן העדן . אלו מקננות בהרי פפואה.
לי היה הכבוד להצטרף לקבוצת לוחמי השבט כישראלי שהגיעה להם השמועה שהינם לוחמים נועזים.
מוטציה בלונדית אצל ילדים בפפואה
פאפואה היא מדינה חמה ולחה מלאה ביערות גשם שהיתה שנים רבות תחת שלטון הולנדי ורק ב-1975 קיבלה עצמאות מלאה.
האוכלוסיה מונה בסך הכל כ-6 מיליון אך מפוזרים בגלל המיגוון הגיאוגרפי של הרים המפרידים בין שבטים שונים, חלקם של שבטי ההרים שלא יצרו קשר עד היום עם התרבות המערבית.
בעמקי ההרים נוצרו מאות דיאלקטים שונים של שפות – קרוב לאלף – אך דווקא אנגלית משובשת הפכה לשפה שמחברת בין השבטים השונים.
לאורך חופי הים, מתגוררים בכפרים ילידים ממוצא פולינזי. כאשר בקרנו בכפר פולינזי התברר לנו להפתענו שיש שם מוטוציה גנטית: ילדים רבים – וגם מבוגרים – בעלי צבע עור פולינזי חום אבל עם צבע שיער בלונדיני לחלוטין. ולא בגלל מי חמצן…
באותו כפר בו בקרנו השוכן לחוף האוקיינוס חיים צלופחים מקודשים, כחולי עיניים הרגילים לאכול טונה מקופסאות שימורים המוגשים להם על ידי התושבים המקומיים .
צביה זוגתי זכתה לליטוף רטוב מצלופח כחול העיניים בזמן שהאכילה אותו מקופסת שימורים שרכשה בעיירה הקרובה.
הילידים המקומיים הדגימו לנו כיצד הם דגים בעזרת חץ וקשת.
ילידי שבטי ההרים שהם הרוב השליט באוכלסיה בפאפואה נראים די מפחידים למען האמת, וכאשר הם מחייכים אתה מופתע לראות את שיניהם השחורות. הם רגילים ללעוס ענפי עץ שמשחירים את השניים ומקנים להם מראה מפחיד למדי כאשר אתה נתקל בהם בלילה בעבי הג'ונגל.
