מסע ימי אל האדם הקדמון

כאשר מהלכים במערה קרסטית ארוכה עמוסה בנטיפים וזקיפים ונתקלים בציורים של בעלי חיים כמו ממותות, ביזונים, חזירי בר וסוסים אציליים שהאמנים הקדמונים ציירו לפני כעשרים אלף שנים בכשרון מדהים על קירות חשופים במערה – כשהם נעזרים באבוקות כדי להאיר את חשכת המערה – רק אז מתחילים להבין שאותו אדם קדמון שראינו בו מין בעל חיים לא מפותח שחי מלקט וצייד – ייצר גם אמנות המבטאת תרבות ויכולת יצירתית שלא צפינו למצוא בקרב יצורים קדמונים, שהיו עסוקים במרבית זמנם בחיפוש אחרי מזון.
המערה נקראת בשם "פש מרל" Pech Merle , נתגלתה במקרה בשנת 1922 על ידי שני בני תשחורת מקומיים.
הירידה למעמקי המערה והמפגש עם אבותינו הקדומים מרגש למדי. מערה זו אינה היחידה בעמק הנהר לוט Lot Valley שלאורכו נופים מדהימים וכפרים שלכאורה נשתלו בצוקי הגיר .

בהמשך הדרך המפותלת בינות לכרמים מבקרים בכפר שנחשב לאחד מהיפים בצרפת . הכפר סן סיר לה פופי St.cirq Lapopie שנראה כאילו הוא תלוי העל מצוק ומשקיף על נהר הלוט. מראות מופלאים אלו התגלו לנו הנוסעים במהלך טיול בן 9 ימים של חברת  "תרבות" ,בחבל דורדון-פריגור בדרום מערב צרפת שכלל הפלגה בספינת פאר שנשאה בגאון את השם "סיראנו דה ברזארק" (אותה דמות ממחזה שכתב אדמון רוסטאו ב-1897 על חייל מצטיין בסייף שאפו היה ארוך ביותר ופיו הפיק מרגליות ועצם היותו משורר גרמה לו לשמש כותב מכתבי אהבה בין חבר חייל בשם כריסטיאן לבין יפהפיה מקומית רוקסן שסיראנו עצמו מאוהב בה .דמותו הפכה לסמל צרפתי של אדם שאישיותו עדיפה על מראהו). מהכל מקום השייט כלל 5 ימי הפלגה  ועוד 4 ימים נוספים של טיול באוטובוס צמוד באיזור מהיפים ביותר בדרום מערב צרפת. היינו קבוצה של כ-4 זוגות ישראלים שהצטרפו לחבורה נוספת שמנתה 21 נוסעים והודרכה בידע רב על ידי המדריך אברהם תש"ח והעזר כנגדו דרורה. מסלול הטיול החל בעיר בורדו.

העיר בורדו בירת חבל היין הצרפתי שקנה לו שם עולם

העיר בורדו שוכנת על גדות נהר הגארון ומונה כ-600,000 תושבים דבר שהופך אותה לרביעית בצרפת מבחינת מספר התושבים. היא אחת מהנמלים הגדולים של צרפת . הסופר ויקטור הוגו אמר עליה בזמנו שהיא מעין סינתיזה בין ורסאי לבין אנטוורפן. מחמאה שגרמה לתושבי בורדו לקרוא רחוב על שמו.
בורדו שוכנת  במרכז איזור היין המעולה של צרפת ששמעו יצא למרחקים. מספר היהודים שנותר בבורדו כיום אינו עולה על כ-6000 נפש וזכינו לבקר כמעט במקרה בבית הכנסת המכובד כאשר הרב שהבטיח להציג את חמודות בית הכנסת שכח שהזמין אותנו ונסע לפאריז. למזלנו למקום הזדמן יהודי צעיר שפתח לנו את האולם המפואר של בית הכנסת בעת סיור קצר שערכנו בעיר היהודים התיישבו בה כבר מהתקופה הרומית אך בעיקר גדלה האוכלוסיה היהודית עם גירוש ספרד ותחילת פעילותה של האינקווזציה.

אתרים בולטים בהם דרכו רגלנו בעיר היפה שקטעים באדריכליות הניאו קלאסית שלה מזכירים את פאריז.

בין האטרקציות של העיר נמנים גן העיר שבו אגם מאורך. הטיילת הגדולה באירופה "טיילת קינקונס"  גם היא נמצאת בעיר ובאותה טיילת ממוקמת מזרקה שהיא בעצם אנדרטה לג'ירונדיסטים שהיו ממובילי המהפכה הצרפתית ונקראו על שם חבל ג'ירונד.

הם שלטו זמן מה באסיפה הלאומית כמפלגה רפובליקנית אך חוסר נסיונם הביא לנצחון היעקוביינים הקיצונים שעליהם נמנו המהפכנים מיראבו ורובספייר ואלו דרדרו את המהפכה לשלטון טירור שבו חגגה הגליוטינה. בסוף גם מנהיגים אלו הוצאו להורג בידי קיצוני יותר בשם דנטון. כל ההשתלשלות המוטרפת הזו הביאה בסוף לעלייתו של נפוליאון שהפך את צרפת למעצמה צבאית והכתיר את עצמו לקיסר.
אטרקציה נוספת הראויה לביקור היא ה"כיכר די לה קומדי" שהיתה בעצם הפורום הרומאי של העיר.
במחצית השניה של המאה ה-18 בנו בכיכר את המבנה המרשים של ה"תיאטרון הגדול". מזרחה משם מגיעים לנהר הגרון שבו נתמקם למחרת בספינה שתשמש אותנו כמלון צף של 5 כוכבים, בהפלגה שתימשך בחמשת הימים הבאים.

נהר הגרון מתלכד בסופו עם נהר הדורדון ןביחד יוצרים את שפך נהר הג'ירונד שזורם לאוקיינוס האטלנטי ובעזרת תעלות חפורות הצליחו הצרפתים לחבר את הים התיכון לאוקיינוס האטלנטי.

להתענג על ביקורים בשאטו של אצילים צרפתיים שמגדלים מזה דורות את יין בורדו האגדתי

בימים הבאים הפכנו לחובבי יין מושבעים המתרוצצים  מיקב מהודר אחד למשנהו כדי לחגוג מסע של טעימות ולהתרשם מחבל היין המדהים הזה שבו לאורך שורות אינספור גדלים גפנים שהופכים בתהליך מורכב ומסובך לאותו יין צרפתי בורדו שהוא מותג עולמי.

הכניסה ליקבים היא לרוב דרך שאטו מרשים שבו התגוררה משפחת האצולה שהיקב היה עיסוקה העיקרי.

את הטיול ביום הראשון החלנו בנסיעה לנהר הדורדון Dordogne Valley באיזור שאליו נוהרים ל"ואקאנס" הצרפתים המבינים שיודעים להנות ממלונות כפרים ומחוויות קולנאריות תוך ביקור בארמונות ובמצודות פאר.
ביקרנו במבצר בינאק Beynac הצופה על האזור כולו ובכפר מרשים לה רוק גז'יאק שהוא בעצם כפר קטן שנדחק אל צוק, שקירותיו התלולים מתרוממים בתלילות מעל לערוץ הנהר. וממוקם באחד מהנופים היפים של עמק הדורדון. הבתים מצטופפים ברחובות הצרים כשמעליהם שולטת המצודה.

לאחר לילה מענג בארוחת שחיתות בספינה הקדשנו את יום המחרת למחוז מדוק  Medoc  איזור שהפך למותג של יין איכותי.
עברנו מיקב ליקב והתפעלנו לעיתים יותר מהארמונות (השאטו) והנוף הנשקף מהם . על שאטו מרגו חלמנו כאפשרות ליציאה לפנסיה ועל חיים בארמון עם נוף נהדר תוך לגימה איטית של מיטב  היינות  של היקב.

התרשמנו ביקב CHATEAU BEYCHEVELLE מהתהליך המורכב רב הדורות של הכנת היין ומלבד הטכנולוגיה העכשווית של ניצול מיכלי ענק מנירוסטה כאיכסון ליין  ניתן לראות את האולם הענק שמאכלס חביות עץ. המעניין, שהמדריכה שלנו בסודות היקב היתה נערה מאוקריאינה שבמשך 3 שנים למדה את כל סודות היין הצרפתי וידעה עליו יותר טוב מהצרפתים…

 

אגב, את אותו היקב קיבל במתנה אדמירל אציל מהמלך הנרי השני ולכן הלוגו של היקב הוא ספינה.
אותנו פינקו אותנו בטעימת יינות.
השאטו היוקרתי ביותר באיזור היה מוטון רוטשילד שמרכז המבקרים שלו עמוס באותות יוקרה שבהם זכה היין המופק בו .
הבקבוק הזול ביותר מחירו כ-400 יורו ומהר מאוד מטפס למחיר של 6000 יורו לבקבוק.

בית הלוחם במבצר ענק שהגן על שפך מפרץ הג'ירונד

עם בוקר שטנו לעיירה בלאייה במזג אוויר די סגרירי וטפסנו אל המבצר שתכנן במאה ה-17 ארכיטקטט מבצרים בשם וובאן. מדובר במבצר ענק ששימש כחלק ממערכת הביצורים שהגנה על נמל בורדו, שהיתה בזמנו אחד מהנמלים החשבוים ביותר של צרפת .
תכנון הביצורים נחשב לייחודי בזמנו ולא מעט מלכים ביקשו מאותו אדריכל וובאן Vauban לבנות עבורם ביצורים שכאלו המוגנים בסוללות תותחים ועם חפיר עמוק שמקיף את המבצר. המעניין, שבתוככי המבצר דאג המלך הצרפתי לאכסן את חייליו המזדקנים ולטפל בהם גם בתום שירותם כחיילים. זו מעין עיירונת ליוצאי צבא.
במזג אוויר משופר הופך המבצר למרכז של בתי קפה ומסעדות המשקיפים על נופו של הנהר ג'ירונד שנשפך לאוקיינוס האטלנטי.

ערכנו בהמשך היום מסע באוטובוס בנופי הסביבה וחתמנו בשייט רגוע מבלאייה בסמוך לחופי המפרץ. היה זה נחמד לצפות בגדת הנהר בצריפי דיג שבנו התושבים ותמורת תשלום מתאים לעירייה הם יוכלים להתמסר במבנה הבנוי על כלונסאות לדיג רגוע…

את הבוקר הבא הקדשנו לאחר העגינה לביקור בנמל העיירה ליבורן עיירה ששוכנת בסמיכות למפגש שבין נהר הדורדון לנהר הגארון. את הכפר הזה בנה אציל בריטי בשם רוז'ה דה ליבורן באחת התקופות בהם שלטה אנגליה באיזור, שעבר לא מעט ידיים. בסיור שערכנו בעיירה ראינו שרידים של החומות שהקיפו את הכפר את מגדל השעון והכנסיה הגותית המקומית
מליבורן המשכנו לעבר העיירה סנט אמיליון Saint Emilion. תוך כדי ירידה לכיכר העיירה זכינו לבקר בכנסיה שנחצבה מתחת לצוק אדיר וכדי שהמבנה לא יתמוטט חיזקו את עמודי התמיכה של הכנסיה החפורה בקונסטרוקציות מתכת שמאפשרות למי הגשמים לחלחל מבלי לגרום נזק לכנסיה עצמה (אפשר לראות בתמונות שלמטה). 
המשך הסיור היה ביקבי היין שמסביב לעיירה הקסומה. עיירה שהוכרזה על ידי אונסקו כראויה לשימור כאחת העיירות היפות בצרפת.

ביום המחרת התמסרנו  למסע בעמק הדורדון. מקומות כמו בינק אה סזנק Beynac et Cazeenac שהמצודה התנשאת מעליו ושוכנת על שפת הצוק כך ש-3 מהצדדים של המצודה מוגנים על ידי מתלולים מפחידים. הצד החשוף היחיד מוגן בידי חומות שנבנו במאות ה-13 וה-15. באולם בתוך המצודה היו נוהגים להתכנס אצילי פריגור ולדון באינטריגות שבושלו בעזרתם. הנוף הנשקף מהמצודה מדהים.

משם המשכנו לכפר קטן בשם לה רוק-גג'ק LA Roque-Gageac שנראה כאילו שתלו את הכפר בקירות הזקופים המתרוממים בתלילות מעל ערוץ הנהר. זו בהחלט חוויה לשוטט בין הבתים הקטנים שנמצאים בשכנות לבתים מכובדים ומרשימים יותר. כל הכפר נשלט על ידי המצודה שלמרות שנבנתה במאה ה-19, בחרו לשמר בה את סגנון הבניה של המאה ה-15.

המשך הטיול היה לכיוון בירת הנפה העיר העתיקה סרלט Sarlat la Caneda. בתי הסוחרים האמידים שהתגוררו בסרלט ממוקמים בעיר העתיקה וכולם מתרכזים סביב הרחוב rue Republique. בחלק הצפוני של העיר העתיקה נמצאת כיכר האווזים שבכל שבת בבוקר מתקיים בה שוק ססגוני של אווזים לא לחינם נקראת העיר כמרכז ה"פואה גרא" –  המכה של כבד האווז הצרפתי.

בין האטרקציות שראויות לביקור בסרלה הם הבתים "הוטל פלמון" שחזיתו יפהפיה והוא נבנה החל מהמאה ה-14. מול הבית נמצאת מזרקת סנט מרי.
מלון נוסף שמעניין להתבונן בו הוא "הוטל מלויל" מהמאה ה-16 משמאלו מתנוסס מגדל ובית העירייה ממוקם לא הרחק ממנו. אטרקציות נוספות בסרלט הם "בית בואטי" ששימש כביתו של הסופר בואטי ולקינוח אפשר להציץ לקתדרלה סן ססרדוס שנבנתה על חורבות קתדרלה שקדמה לה במאה ה-16 בסגנון רומנסקי. 

טיול רטוב בנקרת השטן

ביום הזה זכינו להתבונן באחד ממראות הטבע המופלאים של צרפת וגם בעולם כולו . מדובר בתהום עמוקה החודרת למעמקי האדמה והיא בעצם מערה קרסטית ענקית שגגה התמוטט וחשף את פלא הטבע הזה לשוחרי נופים והרפתקאות שכמונו.
המקום זכה להקרא בשם המכובד  "נקרת השטן" Gouffre de Padirac. העומק אליו חודרת המערה הוא מעל ל-100 מטרים וניתן לרדת אליו בעזרת כ-500 מדרגות תלולות ולעצלנים שכמונו ניתנה האפשרות לרדת בהדרגה ב-3 מעליות שונות כדי להגיע אל קרקעית המערה. שם ממתין לך מסלול די ארוך עד לקטע שבו אתה נדחק בסירה קטנה על מנת לשוט בנבכי המערה הקרסטית ולהתפעל ממראות הנטיפים והזקיפים שאתה פוגש בדרך.
המפעילים והמדריכים המקומיים בתוככי המערה דואגים שלא תקפא מקור ושלא תלך חלילה לאיבוד בנהר התת קרקעי. אורך הנהר התת קרקעי כשני קילומטרים ארוכים. המקומיים מנווטים את הסירות במומחיות בחשיכה האופפת את השטים במעמקי הנהר התת קרקעי.

נקרת השטן נתגלתה בסוף המאה ה-19  וכמובן שהלבישו על הנקרה אגדה התואמת את התגלית. מדובר על הקדוש מרטין שהתנהל על גבי הפרד שלו ולפתע נעצר הפרד וסירב להמשיך, מזכיר במקצת את  סיפור אתונו של בלעם. התברר שהשטן חסם את דרכו של הפרד, השטן היה עמוס בשק מלא נשמות חוטאות בדרך להביאם לגיהינום. מכיון שהפרד היה עקשן וסירב לסטות מהדרך הציע השטן לקדוש מרטין עיסקה שהוא יהיה מוכן לותר על שק הנשמות החוטאות שעל גבו במידה והפרד של מרטין הקדוש יצליח לצלוח מכשול שהשטן יציב בדרכו. כאשר הסכים מרטין הקדוש לעיסקה רקע השטן ברגלו ונפערה התהום אך מרטין הקדוש הצליח לדלג מעליה. כך שהשטן הפסיד בהתערבות, ונבלע אבל וחפוי ראש בתוך אותה נקרה שהיא בעצם פתחו של הגיהנום.
וכך היה לנו את הכבוד לבקר בגיהנום ואפילו לחזור ממנו ללא פגע.

את הערב סיימנו בשייט נינוח על נהר הלוט ברפליקה של ספינה עתיקה כאשר על הצוקים מכל עבר התנוססו טירות מרשימות.
התברר שבאיזור ממוקמות לא פחות מאלפי טירות של משפחות אצולה עתיקות שחלקם עומד למכירה במחיר של דירה ברמת גן בערך.
אחת הטירות בה ביקרנו היתה שייכת לרקדנית ולזמרת ג'וזפין בייקר השחורה שהיתה בזמנו  אטרקציה אמנותית בפאריז והופיעה אפילו לעת זקנתה בהיכל התרבות בפרובנציה שלנו. בזמן הכיבוש הנאצי ובתקופת ממשלת וישי התגוררה בטירתה בחבל פריגור ועזרה לא מעט למחתרת הצרפתית ה"מאקי".
אגב בעיירה המקסימה השוכנת על הצוק ושחלק מבתיה ממש חפורים בתוככי הסלע הגיר הרך, מעיירה זו הפלגנו לשייט קצר. התברר לנו מפי המדריך הצרפתי שמתגוררים באופן קבוע רק 15 דיירים באותה העיירה אבל בתקופת הווקאנס – חופשת הקיץ הצרפתית – מתאכסנים במקום כ-4000 צרפתים שוחרי נופים  ו"פואה גרא" שלא להזכיר את מיטב היינות שניתן להינות מהם בניחותא במסעדות שנפתחות כפטריות אחרי הגשם בעונת התיירות.

הכפר המבוצר המדהים ביותר בצרפת רוקאמדור התלוי על צוק אדיר

את עיר עולי הרגל רוקמדור Rocamadour קשה לתאר במילים.
זו עיר מבוצרת שנראית כאילו דמיון מופרע של אדריכל בנה אותה על מבניה המפוארים. העיר מהווה ריכוז של כנסיות מקודשות, ארמון בישוף  ומוזיאונים. הטירה שלה ממוקמת במקום הגבוה ביותר. במורד הצוק נטועות טרסות וכבר במאה ה-12 הפכה לאתר לעלייה לרגל וכל גדולי הדת הנוצרית לדורותיהם טרחו להגיע אליה .
כיום ניתן להגיע אליה בעזרת מעלית וגרמי מדרגות ולוותר על התענוג המפרך של הליכה בדרך הצליינית הקדושה והמפרכת.

העיר העתיקה רוקמדור כאמור ממוקמת מעל נקיק האלזו על הדרך המפותלת של הנהר לוט המקביל נהר הדורדון. העיר תלויה כביכול על בלימה והיא מתגלה בתום הפיתול האחרון של הדרך.
הצוק המתנשא נראה כאילו מעמיס על גבו את בתי הכפר הממוקמים אחד מעל השני ומעל לכל מתנשאת המצודה . סיפור העיירה על הצוק מתחיל במאה ה-12 כאשר מצרי שחי באיזור כרה בסלע הגיר לאשתו שנפטרה מעין בור בצוק כמקום תפילה  והפך לנזיר שהקדיש עיתותיו לתפילות. עם מותו נקבר במקום . המקום הפך לנקודת משיכה לעולי רגל במהלך הדורות אותו פקדו ארכיבישופים ואצילים צרפתיים ואפילו מלכים. . הכפר העתיק הממוקם על הצוק בגובה של 150 מטרים מעל התהום של ערוץ אלזו. ישנן במקום מרפסות תצפית המשקיפות על הכפר ממולו . מהכיכר place df la Carreta  מתרוממות 216 מדרגות אל המבנים המקודשים שבמקום . לעצלנים כמוני מזומנת גם מעלית. מכל מקום אחרי טיפוס של של 141 מדרגות מגיעים לארמון הבישופים  וממנו נמתח העתיק שברחובות הכפר. המראה המרהיב ביותר נשקף מהמצודה Chateau שנבנתה במאה ה-14 על שפת הצוק. הביקור בכנסיות והמראה הנשקף ממרפסת התצפית ילווה אתכם עוד זמן רב, מומלץ להתמקם באחד מבתי הקפה וללגום גלידה כדי לעכל את מראות המקום.

אגדה נוספת מתלווה לאחד הגשרים העתיקים ביותר בצרפת, שנחשב לפלא ארכיטקטוני ונקרא הגשר שנבנה בעזרת השטן. לפי האגדה, הארכיטקט של הגשר עשה דיל עם השטן להשלמת הגשר מאחר ולא הצליח לבדו. אלא מה, כמובן שהוא לא עמד בהתחייבויותיו ולכן השטן התנקם בו והותירר חור באחד משני מגדלי הגשר.

העיר טולוז בה נולד הצייר טולוז לוטרק

את הטיול המרתק בחבל פריגור ובשייט על נהרות דרום מערב צרפת סיימנו בביקור בעיר טולוז  המכונה בשם ה"עיר הורודה Villa Rosa שזכתה לשמה עקב הבנייה יבאבן החיפוי הורודה שמכסים את המבנים המרשימים של העיר. טולוז שמונה כמעט 400,000 תושבים נחשבת לחמישית בגודלה בצרפת ושוכנת על גדת נהר הגרון . למרות שנוסדה כבר בתקופה הרומית הרי שהאוניברסיטה העתיקה שלה מאכלסת כ-90,000 סטודנטים המקנים תחושה של צעירות ועכשוויות לעיר הורודה. יש בה קהילה יהודית עתיקה והיא עיר תאומה לתל אביב.

בזמן הקצר שעמד לרשותינו עד מועד הטיסה חזרה הביתה. שוטטנו בכיכר המרכזית "כיכר הקפיטול" על עשרות המסעדות ובתי הקפה שבה ואפילו מצאנו זמן למסע ברכבת תיירותית ברחבי מרכז העיר.

ביקרנו בבית העיריה שחלק מהתרבות המוסיקלית של העיר מתבצע בה והחזית הפונה לכיכר היא ארוכה למדי ויש בה חלונות מקושטים מרשימים ומתחת לגמלון הנתמך על ידי עמודים קבוע שעון עתיק. התבוננו במגדל המוזר של כנסיית טור מהמאה ה-14 והגענו עד לבזיליקה סן סרנין שבולטת בצבעה הורוד ונבנתה כבר במאה ה-11.

קשה לבקר ביום קצר את כל האטרקציות של טולוז וביחוד אם רוצים להינות מאיזו ארוחת צהרים צרפתית טובה לפני החזרה לארץ הקודש.
בכל מקרה התפעלנו לא מעט מהמבנים והבתים היפים שצפינו בהם במסע הרכבת התיירותית ברחבי העיר, מה שהותיר טעם של עוד לביקור ממצה יותר בעיר טולוז.

 

 

מוזמנים לדפדף בתמונות הטיול, להקליק על כל תמונה כדי להגדיל אותה ולקרוא את ההסבר שלה