שיחה עם שלד אירי ידידותי שנים אח"כ
בשנים הראשונות של לימודי נהגנו אני וחברי לכיתה, יוסי צחי ז"ל לבלות את השעות שלאחר הלימודים במשחקים שובבים.
היתה לנו מעין מחתרת ילדותית ששאבה את השראתה מספרי "חסמבה" של יגאל מוסינזון, ששנים רבות לאחר מכן זכיתי להכירו ולהפוך לידידו.
הכנופיה המאולתרת שלנו עסקה באיסוף שלדים ועצמות שמצאנו במערות הקבורה של בית הקברות המוסלמי "ממילא" שהיה נטוש והפך למעין מגרש משחקים לילדי השכונות שסבבו את המתחם כמו ילדי שכונתנו וילדי שכונת "נחלת שבעה".
אספנו בקפדנות עצמות ושלדים ותלינו אותם בצריף הנטוש בזמנו ששימש כקנטינה בריטית.
אחת האמהות שלנו התעלפה כאשר הלכה לחפש באותו צריף את בנה יקירה ונתקלה בשלד מתנודד שהיה תלוי על משקוף הכניסה לאותו הצריף.
מאז נאסר עלינו לשחק במשחקים מפחידים שכאלו.
החלפנו אותם במשחקים בערימות החול שנערמו בבניית קולנוע "אורנוע" ששכן באמצע הדרך בין בית ספרנו לבית הספר "מעלה".
היינו אורבים לילדים המחונכים שהיו הולכים עם תיקי הכינור שלהם לשיעורי המוסיקה בקונסרבטריון הסמוך. כשובבים הנוראיים שהיינו, נהגנו לחטוף את תיקי הכינור שלהם ולמלא אותם בחול, בושה שכזאת.
