יש גם מסעות וטיולים שלא זכו להנצחה
עשרות נסיעות והפלגות סביב העולם שהיו לי ולזוגתי צביה , חלקם לא נראו לי כראוים להתייחסות בכתיבה. רק בשנתיים האחרונות, למשל, לפני תחילתה של מגפת…
כאשר שטים במפרץ שיני הדרקון (הא לונג ביי) אתה מתפעל מהנוף המדהים שנשקף לעיניך. מאות איים סלעיים מכוסי צמחיה טרופית הצומחים כאילו מקרקע הים. יופיו של המפרץ הייחודי היה מושך מליוני תיירים לו היה ממוקם באירופה או באמריקה.
אלא שהוא נמצא בים סין הדרומי.
אצל האמריקנים הוא כונה בשם מפרץ טונקין ושימש עילה לפתיחת מלחמת וייאטנאם שנמשכה כשבע שנים ועלתה ביותר משני מיליון חללים ויאטנמים ולמעלה מחמישים אלף חללים אמריקנים. הכל נבע מתיאוריית ה"דומינו" המוטרפת שבה האמינו האמריקנים בתקופת המלחמה הקרה שבמידה וויטנאם תהפוך לקומוניסטית – הרי בעקבותיה יפלו כאבני דומינו שאר הארצות בדרום מזרח אסיה.
הצרפתים החזיקו אז בקולוניה שנקראה הודו-סין. הקולוניאליזם הצרפתי השניא את עצמו על האוכלוסיה בכך שרק ניצל את אוצרות ומחצבי המדינה ולא טרח, כמו הבריטים למשל, להשקיע בתשתיות. האנגלים הקימו מערכות כבישים ומסילות בקולוניות שהיו תחת שלטונם בניגוד לצרפתים.
מחתרת ה"וייט מין" בהנהגתו של הו צ'י מין פתחה במרידה שנמשכה כ-4 שנים.
הויאטנמים הצליחו לפרק תותחים ומרגמות ולעלות אותם על גבם לתוככי הג'ונגלים מסביב למחנה הצבאי בדיין ביין פו – שאותו איישו חיילי לגיון הזרים הצרפתי.
אלו הופתעו לחלוטין מהאש שהומטרה עליהם ממעבה הג'ונגל.
הצרפתים חתמו על מעין חוזה כניעה ב-1954 שחילק את ויאטנאם לשניים באמצעות קו הרוחב 17.
הצרפתים נטשו את המדינה המחולקת ולמגפיהם של הלגיונרים הצרפתים נכנסו האמריקנים. תחילה כיועצים צבאים לצבא דרום ויאטנאם ויותר מאוחר כצבא לוחם שבתקופות לחימה שונות מנה כחצי מיליון חיילים.
כדי לתרץ את מעורבותם ביימו האמריקנים תקיפה במפרץ טונקין של שתי ספינות סיור שלהם. היה זה בתקופת הנשיא ג'ונסון. ההתנגדות למלחמה בקרב צעירי ארה"ב צמחה והגיעה להפגנות המוניות נגדה של סטודנטים וצעירים.
המלחמה במעורבות האמריקנית שהחלה רשמית ב-1963 באותה תקרית מבוימת במפרץ טונקין שהסתימה ב-חוזה שחתם קסינג'ר עם נציגי צפון ויאטנאם ב-1973.
האמריקנים התפנו מויאטנאם שותתי הדם והקומוניסטים מהצפון השתלטו על דרום המדינה. בביקורי הראשון בויאטנם, ב-1989, פגשתי גנרל צפון ויאטנמי (אפשר לקרוא על כך כאן).
בתום מלחמת ויאטנאם היתה ויאטנאם מעורבת בעוד שני קונפליקטים צבאיים. האחד לחיסול שלטון האימים של ה"חמר רוג' בקמבודיה, שלטון מוטרף שהנהיג פול פוט ושחיסל כרבע מבני עמו. הויאטנמים ניצחו והדפו את הארגון הצבאי במלחמה שעלתה להם ב-50,000 חללים.
מאוחר יותר התערבה סין לטובת הקמבודים הרצחניים ובדי עמל הצליחו להדוף את הצבא הסיני.
אגב, כפיצוי על חיסול שלטון החמר רוג' מקבלים עד היום הויאטנמים את תשלומי כרטיסי הביקור באתר המקדשים המדהים באנגקור וואט שבקמבודיה.
למען האמת החשש האמריקני מהקומוניזם היה מוגזם ביותר, והגישה הקפיטליסטית למכור לתיירים מזכרות, כמו גם הרצון לחקות את אורך החיים האמריקאי מוכיח זאת (ואפשר לקרוא כאן על אנקדוטות שנתקלתי בהן).
ויאטנאם משתרעת על שטח של 310,000 קמ"ר ומספר תושביה כ-97 מיליון.
חיים בה כ-54 קבוצות אתניות שונות רובם משתיכים לבני הוייט ואחריהם למיגוון שבטי המונג.
מבחינה גיאוגרפית נחלקת ויאטנאם לשלוש יחידות:
האחת בצפון ויאטנאם, ונקראת דלתת הנהר האדום ורכס הפנסיפן.
היחידה השניה היא מרכז ויאטנאם ומתייחס לחוף ים סין הדרומי
והיחידה השלישית היא דלתת נהר המקונג בדרום ויאטנאם,
נהר המקונג האדיר הזורם לאורך כ-4000 ק"מ מפסגות ההימלאייה ,הנהר מרביד כמויות סחף פוריות בדלתה שבמרכזה שוכנת הו צ'י מין סיטי , הלוא היא סייגון לשעבר.
הכלכלה של ויאטנאם מבוססת בעיקר על חקלאות והגידול העיקרי הוא אורז בהדרגה החלה ויאטנאם לפתח תעשיה וסחורות ליצוא, זאת כאשר ארצות הברית ביטלה אח האמברגו עליה ב-1994.
התחבורה הציבורית עדיין לא כל כך מפותחת בויאטנאם וגם לא מסילות הברזל. הרכבות עתיקות וקרונות שינה שלהן הם בבחינת תענוג מפוקפק.
בין ערי ויאטנאם מתניידים לרוב ב"אוטבוסי שינה", אוטובוסים המכילים 3 טורים של מיטות קומתיים עם תא שירותים יחיד בנסיעות שנמשכות לעיתים 14 שעות.
רוב התנועה המקומית מתבססת על אופניים באיזורים הכפרים ו"טוזטוזים" בעיקר בערים.
יחסי ישראל עם ויאטנאם טובים למדי.
מוזמנים לדפדף בתמונות האלבום, להקליק על כל תמונה כדי להגדיל אותה ולקרוא את ההסבר שלה
עוד סיפורים קטנים על טיולים גדולים:
להמשך קריאה...
החייל הצפון ויאטנמי המציע מדליות גבורה למכירה
האמריקנים לחמו כשבע שנים בויאטנאם, הרגו כמיליון וחצי מקומיים ואיבדו למעלה מחמישים אלף חיילים. הכל בגלל תיאוריית ה"דומינו" ששלטה אז בארה"ב שאמרה שבמידה וויאטנאם תהפוך לקומוניסטית…
מדליית גבורה ויאטנמית תמורת דולר אמריקאי אחד
בביקורי הראשון בויאטנאם ב-1989 במסגרת טיול סביב העולם נפגשתי עם גנרל צפון ויאטנמי במסיבה שנערכה בשגרירות הישראלית. הוא אמר לי אז שאם האמריקנים היו טורחים ללמוד…
