הפלגת מחקר למעמקי האמאזונס

לצאת בלילה חשוך על סירת קאנו עם אינדיאנים מקומיים כדי לצוד תנינים ממשפחת הקיימנים זו אחת החוויות  שנהננו מהם בשייט מחקרי שנמשך יותר משלושה שבועות, עד המקום שבו נפגש  נהר הריו נגרו עם נהר האמזונס. לוקח לו לנהר לא פחות מ-10 ק"מ עד שצבעי המים השונים של שני הנהרות מתמזגים לנהר וצבע אחד.

העיר הגדולה היא מנאוס שבה הנמל העמוס בספינות נהר המשרתות את יעדי נהר האמזונס. מנאוס היא בירת מדינת אמאזונס הגדולה במדינות ברזיל, היא נוסדה כמבצר פורטוגזי כבר במאה ה-17 , ומספר תושביה כיום מעל לשני מיליון תושבים. העיר שוכנת על גדות נהר הריו נגרו שהוא מיובלי הנהר הגדולים של האמזונס.
השגשוג הכלכלי שפקד אותה בתחילת המאה העשרים בעזרת תעשיית הגומי לצמיגי מכוניות הביא לפריחה כלכלית במנאוס.
הגירה של מחפשי עבודה זרמה למנאוס והיא היתה הראשונה שנהנתה בברזיל מתאורה חשמלית ומקרונות חשמליות ברחובותיה.
במנאוס צמחו גם ארמונות פאר לעשירי המקום, כולל בית אופרה מפואר שהובא מפורק כולו בספינות מאירופה ונבנה מחדש במנאוס. לבנות את תיאטרון האופרה לקח 15 שנים, אמנים בינלאומיים כמו קארוזו הגדול נהרו למנאוס להופעה בפני קהל העשירים המקומי.
בסוף המאה ה-19 הקימו במנאוס שוק עירוני, שהוא העתק של השוק לה-האל בפאריז. בשוק נמכרים גם היום דגי אגן האמזונס, ונוצרו מאכלי דגים האופייניים לאמזונאס.

בשנים האחרונות הוכרזה העיר כאיזור סחר חופשי, בעקבות ההטבות שהעניקה ממשלת ברזיל החליטו מספר חברות בינלאומיות  להקים מרכזים במנאוס.
האקלים במנאוס חם וגשום כל השנה כולה אך זה לא מנע הקמתה של קהילה יהודית במנאוס. יהודים הגיעו למנאוס אפילו ממרוקו וגם מפולין בשנת 2009 מנתה הקהילה היהודית במנאוס כ-200 משפחות ובית הכנסת המקומי "בית יעקב" משמש את הקהילה שנותרה במקום.

לשוט במעלה נהר האמזונס, הנהר הגדול והארוך בעולם שאורכו כ-6800 קילומטרים. נהר מדהים שבמקום שבו הוא נשפך לאוקיינוס האטלנטי רוחבו מגיע ל-270 ק"מ.
הנהר זורם בצפון דרום אמריקה וסמוך לקו המשווה ומנקז שטח של שבעה מיליון קמ"ר ומשתרע בשטח של  לא פחות מתשע מדינות .

לשייט הזה על סיפונה של ספינת המחקר "אקספלורר" הגעתי במקרה תוך שיטוט באינטרנט אחרי יעדים בלתי שיגרתיים.
התברר שלאוניברסיטת קורנל האמריקנית יש ספינת מחקר שמשוטטת ביעדים נבחרים ברחבי העולם והמרצים מלמדים תוך כדי הפלגה על הספינה בעוד הסטודנטים משמשים כאנשי צוות ההפלגות הללו שנמשכות חודשים מקנות לסטודנטים תואר וההפלגה נחשבת  כשנת לימודים שיגרתית. כמובן שמדובר בסטודנטים הלומדים נושאים כמו אוקינוגרפיה, אנתרופולוגיה, גיאוגרפיה ונושאים כיוצא באלו.
אחת לשנה נוהגת האוניברסיטה לאפשר לנוסעים מזדמנים השייכים לתוכנית של לימוד לאורך החיים LIFE LERNING PROGRAM להצטרף, תמורת תשלום כמובן, להפלגות בעונת הקיץ ולהאזין להרצאות מלומדות בנושאים הקשורים ליעד ההפלגה, דבר שעוזר כנראה לאזן את ההוצאות של תיפעול הספינה.

מפעילי הספינה האוניברסטאית שמחו לצרף 3 זוגות ישראלים להפלגת המחקר שתוכננה לשייט במעלה נהר האמזונס הענק.
עלינו על הספינה באיי בהאמה ויצאנו להרפתקאה המלומדת תחילת ההפלגה כללה ביקור בלא מעט איים קאריביים מעניינים.
כמו למשל איי קיימן ששוכנים מדרום לקובה ונמצאים תחת שלטונה של בריטניה, החופים הלבנים מקסימים ויש באיים אתרי צלילה מדהימים. בירת האי נקראת בשם ג'ורג'טאון.
ביקרנו גם באיי בהאמאס בעיר נאסאו במוזיאון המוקדש לשודדי ים פיראטים. אלו חגגו בזמנו לא מעט במעשי שוד של ספינות הסוחר של המעצמות האירופאיות ואלו יצאו למלחמת חורמה בפיראטים הללו.

באי סנט קיט יצאנו לטיול ברכבת זימרה שבה בזמן הנסיעה אל מרחבי המטעים של האי משמיעים הקונדוקטורים שירים עליזים, חוויה של ממש, אלא שהרכבת נתקעה באחד הפיתולים והיה צריך לחלץ אותנו, את הנוסעים, בג'יפים כדי שנחזור בזמן לספינת המחקר. האיכות הווקאלית של זמרי הרכבת לא עזרה להזזת הרכבת התקועה.

האי אנטיגואה שנמצא בקאריביים המזרחים שטחו כ-280 קמ"ר והוא מכונה בגלל מיקומו  כ"לב של הקאריבים". לא רחוק ממנו נמצא האי סנט קיטס והאי נביס, אי עגלגל בצורתו אך עם קו חוף מפותל היוצר המון מפרצונים. יש בו מיגוון אתרי צלילה.

בין קבוצת האיים הצרפתים שבחלקו המזרחי של הים הקאריבי נמצא האי גוודאלופ שהתגלה על ידי קולומבוס ב-1493.
האיים הללו מונים חמישה ושניים מהאיים מופרדים על ידי נהר הסאלי. שטחם הכולל של איי גוודאלופ הוא 1628 קמ"ר. לא פחות מ–400,000 תושבים באיים הללו ויש בהם עולם חי עשיר של יערות גשם ומפל, שהוא הגבוה ביותר באיי הקאריבים.
אתרי הצלילה של האיים מדורגים בין עשרת היעדים המומלצים בעולם.

איים מעניינים נוספים אותם פקדנו בהפלגה היו סנט לושיה, שהוא אי ירוק ונחשב לאחד האיים הציוריים בקאריביים. יש בו נופים מגוונים מחופים לבנים ועד ליערות גשם סבוכים. חלקו הפנימי של האי מורכב מהרים וולקאניים גבוהים שבהם בולטות צמד של גבעות ירוקות בשם פיטונס, היורדות בתלילות לים וגובהם כ-800 מטרים. בגבעות הללו שפע של צמחייה ומקננות בהם ציפורי גן העדן על נוצותיהם מופלאות. ההר הגבוה באי הוא הר ג'ימי שגובהו כ-950 מטרים. האי יצואן גדול של זני בננות ובו גם מטעים של קוקוס, מנגו ופאפיה ואפילו קנה סוכר.

פנים האי ארובה נקרא סנטה קרוז וקיבל את שמו כאשר הוצב בו הצלב הראשון בקאריבים. מי שמעוניין לטפס כדי לצפות עד ונצואלה, יכול לעלות לפסגת הר הנקרא בשם הייסטאק שגובהו בסך הכל 165מטרים אך הנוף הנשקף ממנו נהדר.
בעיירה נורד נמצאת הכנסיה סנטה אנה שנחשבת לעתיקה ביותר באי.

בחלקו הדרומי של הקאריביים במסענו דרומה לעבר נהר האמזונס בקרנו את טרינדד וטובגו שהם מדינת איים השייכת לכתר הבריטי. היא שוכנת צפונית מזרחית לונצואלה ודרומית לאי גרנדה. השטח הכולל של שני האיים הוא 5128 קמ"ר בירת המדינה "פורט אוף ספיין". היא קיבלה עצמאות ב-1962 וזוכה לשגשוג כלכלי ולזרימת תיירות רבה. יש לה מורשת תרבותית של מסורת אפריקנית המשולבת בהשפעות ספרדיות ואנגליות. כמובן שהאי מציע אתרי נופש קסומים ואתרי צלילה רבים.

כאשר נכנסנו בסופו של דבר לנהר האמזונס עצמו בקטע בו הנהר נשפך לאוקיינוס האטלנטי היה קשה להבחין בגדות הנהר בגלל הרוחב המדהים שלו כ-270 ק"מ. הנהר זורם אמנם בהרבה איזורים נידחים אך לא מעט ישובים מצויים סמוך לגדותיו. מאות אלפי אינדיאנים מתגוררים לאורך הנהר ויובליו והיה מעניין ביותר לצפות באורח החיים הייחודי של התושבים שמתגוררים לעיתים בבתים צפים לאורך יובלי הנהר וילדים שטים בעצמם בסירות קאנו לבית הספר וחזרה.

נהר האמזונס לא רק הארוך ביותר בעולם אלא יש שלו גם את מערכת הניקוז הגדולה בעולם. מוצאו של הנהר בשרשרת הרי האנדים ובסופו של דבר הוא מגיע לאוקיינוס האטלנטי. חמישית מכמות המים המתוקים  בעולם שזורמים לים מקורם בנהר האמוזונס וביובליו. שטף המים המתוקים גורם לירידת המליחות באוקיינוס עד למרחק של 320 ק"מ ממקום שפכו של הנהר. מקור המים ההתחלתי של הנהר הענק מתחיל בהרי פרו מפלג מים בשם הוארקו הנמצא בגובה של מעל ל-5000 מטרים מקרחון מיסואי בפרו. משם מרחקו של הנהר עד שפך הנהר לאוקיינוס הוא 6440 ק"מ .

אחד מכל עשרה מינים המוכרים למדע החי שוכן באגן האמזונס.
1200 סוגי ציפורים 400 זוחלים ו–3000 זני דגים. זו המערכת האקולוגית הכי מורכבת בעולם, עד היום שטחים רבים לא מופו באגן האמזונס ומדי פעם מתגלים שבטים המתגוררים עמוק בתוככי יערות הגשם שמעולם לא יצרו קשר עם העולם החיצוני.

כמובן שגם במסע מחקרי כמו זה שערכנו נגענו רק בקצה קצהו של עולם הטבע של האמזונס.
הספינה " אקספלור" שטה כ-1400 ק"מ במעלה הנהר, מטבטינגה שם המקום שבו נכנסים לתוך הנהר,  מי הנהר גבוהים בשפך ממי הים בצורה משמעותית. 

בהפלגה הגענו עד העיר מנאוס שהיא בירת מדינת האמזונס שבצפון ברזיל. העיר שוכנת על גדות נהר הנגרו המפורסם בצפון הרחוק של ברזיל. העיר פרחה כאמור בתקופת הביקוש לגומי לצמיגים שהופק מעצי הקאוצ'וק שבג'ונגל המקומי. הנרי פורד עצמו בנה מפעל ענק על גדות האמאזונס אלא שכאשר הביקוש לגומי צנח והחלו לגדל את עצי הקאוצ'וק במקומות נגישים יותר הפריחה הכלכלית של האיזור הדרדרה.

בין הערים אותם בקרנו במהלך השייט המופלא היתה העיר בלם הברזילאית, הממוקמת סמוך לשפך של הנהר לאוקיינוס האטלנטי על גדות מפרץ פארה. בבלם ביקרנו במוזיאון שהנציח את מסכת העינויים שעברו שפחות ועבדים שסירבו לעבוד במטעים או שהתחצפו לבעלי האחוזות.

עיר אחרת טבנטינגה נמצאת במקום המפגש של נהר טפז'וס עם נהר האמאזונס.
היה מעניין לבקר גם בשווקי דגים הממוקמים לאורך הנהר ובהם מוצגים דגי נהר מוזרים למראה. החל ממשפחת האמנונים וכלה בדגי פיראנייה טורפים וכל מיני טריגונים ואפילו כרישים מזדמנים. היה נחמד לצפות בדייג שהפך את הטנדר שלו לבריכה בה שטים הדגים אותם העמיד למכירה.

אל ספינת המחקר בה הפלגנו הובאו בערבים להקות מקומיות שהציגו את הסגנונות המוסיקלים שהתפתחו באגן האמזונאס. הסגנון המקומי נקרא בשם "בוי בומבה" ומשלב ריקודים שמספרים על אורח החיים סביב הנהר הענק.
הג'ונגלים סביב העיר הגדולה (עליה כתבתי קודם לכן) מנאוס הוכחדו אמנם אך ניתן לצאת לטיולים ליובלי הנהר ולחזות באורח החיים של ילידי האיזור, המתגוררים בבתים צפים על גדות יובלי הנהר.
נחמד היה לצאת למסעות שייט ולצפות בילדים קטנים השטים לבדם בסירות קאנו לעבר בתי הספר שלהם.
אורחי ונוסעי הספינה נהנו במהלך ההפלגה מהרצאות של פרופסורים מאוניברסיטת קורנל שהתמחו ובאנטרופולוגיה באוקינוגרפיה וגם נרתמו לעזור לילידים המקומיים ויצאו לכפרים שלאורך הנהר כדי לעזור למקומיים לשפץ את הבתים המטים ליפול. יצאנו מדי פעם מהספינה לסיורים רגליים בג'ונגל המשווני ולאגם שלם של שושנות מים ענקיות. אחת החוויות להם זכינו היה מסע לילי לציד של תניני קיימן בלווי אינדיאנים מקומיים. בשייט הזה יוצאת הסירה בלילה לעבר גדות יובלי הנהר ובעזרת פנסים מסנוורים הציידים את התנינים המזדמנים ומעלים אותם לסירה תוך דאגה לקשור את לועם המפחיד.
יש לציין שגם הדייגים האינדיאנים לא מעיזים להסתבך עם תניני קיימן מבוגרים אלא מסתפקים להפקיד בידי הנוסעים למטרות צילום תנינים צעירים למדי.

מוזמנים לדפדף בתמונות האלבום, להקליק על כל תמונה כדי להגדיל אותה ולקרוא את ההסבר שלה