כאשר הכרנו הציעה לי חברתה יהודית פרי לשכור בשלישייה דירה משותפת ואכן שכרנו את דירתה של הרקדנית יונה לוי ברחוב אוסישקין בצפון תל אביב.
לאחר כחצי שנה של מגורים משותפים החליטה יהודית פרי לחפש את עתידה בניו יורק וחניתה ואני נותרנו לגור בצוותא באותה דירה. חניתה היתה אז רקדנית בתיאטרון הקאמרי בהצגת "שלמה המלך ושלמי הסנדלר" בכיכובם של אילי גורליצקי, יונה עטרי ורחל אטאס. בין השחקנים דאז היה גם זאב רווח בראשית דרכו.
שנינו השתייכנו אז לעולם הבוהמה התל אביבי , אמנם עבדתי אז כעורך גרפי של שבועון לאשה אך כמי שצייר תפאורות ותכניות ללהקת הנח"ל בתקופה שבה שירתו בלהקה, יהורם גאון, גברי בנאי פולי וחנן גולדבלט הכרתי אז את מרבית חבורת השחקנים של אז ודרך חניתה התחברתי לשאר האמנים שהשתתפו בהצגות התיאטרון של הקאמרי והבימה, החל משמוליק סגל ונדיבה אשתו יחד עם שמוליק רודנסקי, רפאל קלצ'קין, עודד תאומי,ויהודה פוקס אביה של עופרה מנור , גם את גילה אלמגור ורבים אחרים שחלקם הפכו מאז לשמות רחובות של היום.
עוד בהיותי צייר "להקת הנחל" הוזמנתי לשבת בצוות הבוחנים של המועמדים ללהקה וכך יצא לי לצרף ללהקה הנחל את אמנון ברנזון מכפר גלעדי שהפך לחבר קרוב ואת "פופיק" ארנון שחזר שנים אחר כך בתשובה והפך כמו אורי זוהר לחרד.
היינו באותה תקופה חלק מחבורה גדולה של אמני במה שנהגו להפגש בקפה קליפורניה וכסית. היתה לי היכרות עמוקה עם אורי זוהר, יוסי בנאי ואפרים קישון מתקופת עבודתנו המשותפת על תכניות להקת הנח"ל שאז היתה בשיא הזוהר שלה עם שייקה אופיר למשל ועם אריק לביא התיידדתי בתקופת מלחמת ההתשה כאשר נהגנו לנסוע ימים שלמים בין מוצבי התעלה ובעוד אורי זוהר, שייקה אופיר ואריק לביא הופיעו אני ואחי יהושע (ג'קי) היכנו עיתון לחיילי המוצבים עם אנקדוטות מחיי היומיום במוצבים, עיתון פנימי שנקרא בשם "המוצב". באותה תקופה חניתה הוזמנה להצטלם כרקדנית יחד עם אביבה פז בכל סרט שהוסרט בישראל כולל בסרטיו של הבמאי הפרסי שהיו פופולארים ביותר בין עדות המזרח ובכל ביקור של חניתה בשוק הכרמל, עם תלבושות העור הצמודות שלה ושיער הסוס התייחסו אליה כאל כוכבת מקומית..
יום אחד הוזמנה חניתה כרקדנית לצילומי הסרט "יהודית" עם הכוכבים נמנו אז סופיה לורן ופיטר פינץ. כל הצוות התאכסן במהלך ההסרטה ב"חומות עכו" של עמליה ארבל מקום שהיה בזמנו שילוב של מועדון לילה , גלריה ואכסניה ששכן מעל לחומות העיר עכו. אני הצטרפתי בסופשבוע לאנשי הצוות של הסרט ונהננו מארוחת ערב ומוסיקה על גג מועדון הלילה של "חומות עכו".
השחקן הבריטי פיטר פינץ הציע לחניתה לרקוד עמו טנגו וכולם עקבו אחרי היפהפיה האקזוטית והכוכב הבריטי, הכוכבת סופיה לורן שישבה בסמוך קראה לבמאי הסרט ואמרה לו שאינה רוצה שחניתה תהיה בצוות הרקדניות שכן היא יפה מדי.
ההפקה שילמה לחניתה את מלוא שכרה כאילו השלימה את עבודתה ושנינו נהננו לחזור לתל אביב.
לפני מספר שנים הוזמנתי לחנוכת ספינת קרוזים חדשה בשם "פנטזיה" בגנואה סנדקית הספינות של אותה חברה MSC היתה סופיה לורן והצלחתי להשיג ראיון עמה, היא היתה כבר בגיל 76 ועדין נראתה מצוין , העליתי איתה זכרונות מאותה תקופה של צילומי הסרט "יהודית" אך את הסיפור על התקרית עם חניתה מנוחתה עדן, היא כמובן לא זכרה…
בסופשבוע אחד נסענו לבקר את אחיה הצעיר של חניתה שהתחנך בקיבוץ תל רעים. הופענו בקיבוץ עם מכונית הספורט שלי וחניתה לבושה כרקדנית אקזוטית עם שיער זנב הסוס. היא נראתה כמי שנחתה במקום מכוכב לכת אחר באותו קיבוץ. שנים רבות לאחר מכן בעת סיור עיתונאי שערכתי עם כתבי תיירות בצפון אכלנו במסעדה בקיבוץ חניתה. לפתע ניגשה אלי מפעילת המקום ושאלה אותי אם אני הייתי זה שהופיע בזמנו עם יפהפיה מהממת בקיבוץ תל רעים, " אין לך מושג הקיבוץ דיבר עליה עוד חודש לאחר הביקור"…
חניתה הופיעה כמעט בכל הצגות המחזמר של אותה התקופה החל ב"אסתר המלכה" שכתב אלתרמן עבור הקאמרי וכלה במחזמרים שהעלה המפיק גיורא גודיק בזמנו כמו "המלך ואני" , אריק לביא היה המלך התאיילנדי וחניתה הופיעה כנסיכה טופטין. היינו מוזמנים לכל הפריימרות והאירועים שהתרחשו אז ב"עיר ללא הפסקה" וחניתה תמיד זכתה לתשומת לב מרובה בגלל הופעתה האקזוטית.בתום החוזה שלנו בדירתה של יונה לוי פנתה אלי חניתה והודיעה לי שהיא מעוניינת ,להינשא ואם כוונותי כלפיה הם לא רציניות אז מוטב שניפרד בתום החוזה . שקלתי את הנושא והחלטתי שלאחר שנה וחצי של מגורים משותפים אני מכיר היטב את חניתה ושבהחלט אשמח להינשא לה. אמי קיבלה את חניתה בזרועות פתוחות ,דודי יעקב שהערצתי מאז ומתמיד הפך לחבר נפש של חניתה. אבי קצת פחות הוא חשש שכרקדנית יהיה לה בראש רק תיאטרון ולא גידול משפחה . אך השלים בסופו של דבר עם הזיווג בהתלהבות
כאשר אמי הופיעה עם חניתה בבית הכנסת הסנובי "ישורון" בירושלים שמעה נשים לוחשות מאחוריה: "איזה מסכנה גברת ג'קסון שני ילדיה נישאו ל"פראנקים". דבר שגרם לאמי להתגאות בכלתה היפהפיה.
נישאנו לאחר מלחמת ששת הימים. ערב המלחמה שהינו יחד , עם מספר חברים מלהקתה של חניתה כולל אלוף משנה נפתלי בהירי ששימש כסמח"ט בחטיבה 4, החטיבה שאליה צורפתי וכל הלילה שרנו שירי מולדת ומהבית יצאנו למחנה היציאה למלחמת ששת הימים.
עם כיבוש העיר העתיקה העלה נפתלי בהירי את הרעיון להשיא אותנו בהר הצופים במקום בו בקעתי לאוויר העולם. אלא שכאשר הגענו למקום התברר שרוחות הערב מעלות ענן אבק שימנע את קיום טקס הנישואים.
אי לכך הזדרזנו להזמין ברבנות שני אולמות משותפים שיכילו את מיגוון אורחינו אלא שהרבנות לא הרשתה ללהקת הריקוד של חניתה להופיע באולם הרבנות. ונאלצנו לערוך מסיבת נישואין נוספת באתר שבו יכולנו להשתולל.
רכשנו דירה ברחוב סנהדרין בבבלי. עם הולדתו של בננו הבכור גיא החליטה חניתה להתנתק מעולם הבידור ולמדה מזכירות רפואית והפכה להיות מזכירתו האישית של פרופסור דה פריז בקופ"ח מכבי . גיא למרבה הפלא נולד בלונדיני והיה תינוק בריון עם גומות חן, בין חברותיה של חניתה מאותה תקופה היו גאולה נוני וציפי תבור, אשתו של אלי תבור שהיה אז עורך ה"עולם הזה" חניתה נהגה לטייל ברחובות השכונה כאשר גיא השובב רץ ועושה גלגולים על המדרכה, חניתה שמעה שתי נשים מאחוריה שאמרו שאם אמו של הילד הבלונדי היתה יודעת שהמטפלת מרשה לו להשתולל היא ודאי היתה מפטרת אותה.
ביתנו בשכונת בבלי הפך לבית ועד לזוגות חברים שהיו מתארחים בביתנו מדי מוצאי שבוע , בין החברים היה אלי נחמיאס עיתונאי מגל"צ שהתחתן עם בחורה נאה צרפתיה בשם יעל.
היא עברה קורס טייס בצרפת והביאה עמה ארצה כעולה חדשה מטוס ססנה וכדי לצבור שעות טיסה היינו נוהגים לארגן טיסות ליעדי חו"ל קרובים בתורכיה ויוון . כאשר את הוצאות הטיסות היינו מחלקים ביננו. באחד ההזדמנויות החלטנו על בילוי מספר ימים בקפריסין ונחתנו שם כמטוס אזרחי ראשון אחרי הפלישה התורכית לצפון האי.
היוונים קיבלו אותנו בשטיח אדום על האומץ שגילינו לנחות מיד עם תום הפלישה התורכית. . שכרנו רכב בצד היווני ויצאנו לטייל, התברר שהצד התיירותי היפה של האי נכבש בידי התורכים . נסענו לעבר הגבול התורכי ושם הוברר לנו שאם ברצוננו לבקר בצד התורכי עלינו לנחות בנמל תעופה באותו צד. מכל מקום נסענו להרי הטרודוס ולפתע מצאנו את עצמנו בצד התורכי, מבלי להרגיש חצינו את הגבול באחד מכבישי ההרים. אחרי ששוטטנו בצד התורכי הגיע הזמנן לחזור לצד היווני. את פנינו בנקודת הגבול קידמו חיילים תורכים חמורי סבר עם רובים מכודנים. היה להם מוזר לראות לפתע מכונית עם מספר יווני בצד התורכי. בקשתי לשוחח עם קצין תורכי דובר אנגלית . הגיע בחור מחויך ושאלתי אותו אם הוא שונא יוונים הוא הנהן בראשו ואז אמרתי לו שאנו ישראלים וגם אנחנו שונאים יוונים יש לנו אפילו חג חנוכה לזכר על היוונים וכדי להדגים זאת פצחנו בשירי חנוכה. הוא אישר לנו מיד להמשיך לצד היווני שבו חנה מטוסנו..
מאוחר יותר עברנו להתגורר ברחוב בנימיני בנחלת יצחק בדירת נצחוננו גג שמעליה היה לנו גג שלם ובו התקנתי בריכה שקבלתי במתנה מאחותי שהתגוררה אז בקליפורניה. הבריכה הגדולה הזו היתה כמו פיל לבן . נדרשתי לחזק את הגג כדי שמשקלה של הבריכה שהיה כ-16 טון מים לא תשקע לי לתוך הסלון. בקיצור, התענוג של בריכה פרטית על הגג על כל אביזריה הפך ליקר למדי. אלא שמאז שנחנכה הבריכה היו באים אלינו להתנחל מדי שבת כעשרים ילדים עם הוריהם וכל הקיץ ביתנו והבריכה הפכו לקייטנה.
אך למראה הנאת הילדים סבלנו את הרעש והצלצולים בשקט. אני הייתי מתעורר בלילות מסיוטים שאחד הילדים השובבים שלי יקפוץ מהבריכה שבקומה התשיעית וינחת חלילה על חניית הבניין. הרבה אירועים ומסיבות נערכו אצלנו על הגג כולל אפילו מסיבת הסיום של המכללה לבטחון לאומי שבה סיים חברי פואד בן אליעזר ומפקד המכללה היה האלוף משה נתיב.
עם פואד ודולי היינו חברים מאז תום מלחמת ששת הימים כאשר דולי הפכה לאלמנה צעירה ועברה להתגורר בדירתנו. החברות שלנו נמשכה עד מותו של פואד. היה לנו פרלמנט שבו היינו מתאספים מדי יום שישי כ-14 ידידים ביניהם יעקב הדר (פפר) שהיה המח"ט שלי במלחמת יום הכיפורים, הסמפכ"ל דאז גבי עמיר, תת אלוף עמוס גלבוע, אל"מ נפתלי בהירי , יואל גורודיש , דוד בן בסט ורבים אחרים. זה היה שולחן הגנרלים תחילה בקפה "אפרופו" ויותר מאוחר בקפה ה"בימה" לידינו היה פרלמנט נוסף של שחקני תיאטרון והייתי נוהג לחלק את זמני בין שני הפרלמנטים. חברי הפרלמנט קיבלו תפקידים חשובים במימשל הישראלי ובאחד ההזדמנויות שימש פואד כשר השיכון והוא הודיע לי חגיגית .."שהוא יכול להפוך אותי למליונר, אבל אני אשכנזי ואי אפשר לסמוך על אשכנזים"… עם השנים כאשר הפכתי לכתב תיירות ב"ידיעות אחרונות" הוזמנתי אינספור פעמים כאורח לאתרי תיירות, לטיסות ליעדים רבים ולהפלגות קרוזים .
חניתה שהיתה רוויית נסיעות מתקופת להקת כרמון שמחה להשאר בארץ עם הילדים ולתת לי לטייל ברחבי העולם שלושת ילדי נולדו לצערי כשאני לא הייתי נוכח בשלב הלידה, אז אגב לא היה כל כך מקובל לנוכחותו של האב בתהליך הלידה. כאשר חניתה היתה בשלבי ההריון המתקדמים עם גיא בני הבכור היה לי סיור בגדה עם החוג לגיאוגרפיה שבו למדתי באותה התקופה וחניתה אמרה לי שאני יכול לצאת בשקט ל-3 ימי הסיור. שכן לפי תחושתה הלידה עוד רחוקה. כאשר הגעתי בלילה בתום הסיור לבית הוריה היה פתק על דלת הבית "ג'קסון , נולד לך בן חניתה נמצאת בבית יולדות קטן שהיה אז ברחובות" מקום מגורי הוריה. תדלקתי את המכונית ממול לבית הוריה של חניתה ואמרתי בהתרגשות למתדלק שנולד לי בן הוא הפטיר כלפי באדישות שלו יש שבעה ילדים והוא מזמן הפסיק להתרגש , השעה היתה שעת לילה ואני הייתי לבוש במכנסי חאקי קצרים, נסעתי לבית החולים ונכנסתי דרך השער האחורי למבנה. כאשר עליתי במדרגות הופיעה לפתע אחות ושואלת "ילד מה אתה מחפש כאן"… כך לפחות נראיתי בעיניה, לאחר פתיחה שכזו עניתי ש…"לאחי נולד בן ובאתי לבקר את היולדת" .
הלידה של רן בני השני היתה כל כך מהירה שכאשר הבאתי את חניתה לבילינסון שם שימשה כאחות ראשית צופיה. חברה וידידה ותיקה וכאשר הגעתי הבייתה כבר צלצל הטלפון והתבשרתי שנולד לי בן נוסף . הסיפור של לידת בתי הצעירה ליהי היה מורכב עוד יותר, חניתה היתה בשמירת הריון כשבועיים לפני הלידה והיא התגוררה אצל אמי בירושלים. בעוד שאני נותרתי לשמור על שני ילדי גיא ורן בתל אביב . היה זה בערב שבו נחת סאדאת בישראל . מכיוון שהייתי משוכנע שהבלאגן הנורא שילווה את הגעתו של סאדאת ימנע ממני להגיע לירושלים ולכן מוטב להמתין ליום ראשון. ורק אז אעלה לירושלים. בבוקר ביום א' קבלתי שיחת נזיפה …"האם אתה לא רוצה לדעת מה נולד לך , ובכן יש לך בת "
ליהי נולדה בעת נחיתתו של סאדאת כאשר הרופאים המיילדים צופים בטלווויזיה במהלך הלידה. התברר שגם לסאדאת נולדה נכדה באותו הזמן ושנים מאוחר יותר הייתי מוזמן לארוחת ערב יחד עם העיתונאית דפנה ברק בביתה של ג'יהאן סאדאת אלמנתו של הנשיא המצרי וכאשר נודע לה שבתי ונכדתה נולדו באותו הזמן הציעה להפגיש ביניהן. אך עד היום המיפגש הזה לא הסתייע.
חניתה התעייפה ממעברי הדירה התכופים שכפיתי עליה וכאשר הודעתי לה שאני עומד לבנות בית דו משפחתי בצוותא עם חברי עורך הדין אילן לפידות ז"ל היא הודיעה לי חגיגית שהיא לא עומדת להיות מעורבת בתהליך הבניה ורק כאשר הבית יהיה מוכן היא תבוא להתגורר בו. כך שאילן ואני קבלנו את כל ההחלטות. נעזרנו בזוג ארכיטקטים מעולים טלי ודוד כהנא והחלוקה של הבית בינינו היתה שאילן שהיה קטוע רגל יקבל את קומת הקרקע והמרתף והכניסה אליו תהייה מימין בעוד שאני אקבל את הקומה הראשונה והשניה של הבית והכניסה אלי תהייה משמאל. עברנו במשך של למעלה משנה את כל תהליך הבניה ללא ויכוחים וכאשר הבית הסתיים חניתה לא היתה מרוצה מעיצוב המטבח כפי שבוצע על ידי . אך נהננו מאוד בעשור השנים שהתגוררנו בשכונה ואני במיוחד מהג'קוזי לשמונה אנשים שהצבתי במרפסת הגדולה של הבית. מדי בוקר השתכשתי במי הג'קוזי החמימים תוך קריאת עיתוני הבוקר.
אירחנו חברים רבים בבית היפה בשיכון דן, נהננו גם מקבלת הפנים של השכנים ברחוב בניגוד לזרות המקובלת בין דיירי בתים משותפים בדרך כלל.. לצערנו חניתה חלתה ואובחנה תחילה כחולת טרשת נפוצה וטופלה בתרופת קופקסון של טבע במשך כשנתיים. אחרי שנתיים פגשתי את פרופ' קורצ'ין ראש המחלקה הנוירולוגית באיכלוב והוא אישפז את חניתה למשך כשבוע לבדיקות וקבע שהאבחנה היתה מוטעית,היא סובלת מניוון שרירים ומדמנציה ועליה להפסיק את הטיפול בקופקסון . ההדרדרות של המחלה היתה איטית ותחילה כמעט בלתי מורגשת .
הילדים גדלו , גיא נסע לעבוד כצלם בטלוויזיה בניו יורק והתחתן עם אורנה . נולדו להם שני הנכדים הראשונים שלנו בן ודניאל. אך לאחר מספר שנים גיא התגרש ובהמשך הקריירה שלו כאחראי על צילומי סדרות טלוויזיה הוא הכיר את אשתו השניה ענת שהיא רואת חשבון ועברו להתגורר בפורט ליי , העיירה השוכנת מעברו השני של גשר וושינגטוןונולדו להם שני ילדים נוספים הנכדה המוכשרת מיה ואחיה בראדלי. כך שכדי לבקרם נאלצנו לנסוע לעיתים תכופות לניו יורק ותמיד שלבנו זאת בטיולים בארצות הברית. בני הצעיר רן התחתן עם ענבל מהוד השרון ונולדו להם שני בנים עומר ועמית ליהי סיימה אוניברסיטה בהצטיינות במחלקות מקרא וארכיאולוגיה ולמרות שראש החוג אמר לי בטקס קבלת התואר שהוא בונה על ליהי שתמשיך ללמוד ותצטרף לסגל המרצים של האוניברסיטה , היא העדיפה לעסוק בהפקת סרטים במיוחד עם הבמאי דן וולמן בסרט "גיא אוני" למשל , אך מוסר התשלומים הירוד בענף גרם לה לנטוש את הנושא ולעבור לטיפול בשיטת עיסוי אותה למדה ובה היא עוסקת עד היום..
רן עבד 17 שנים בחברת ביטוח "שירביט" ושנים לאחר מכן כאשר הצלחתי לסדר בעמל רב דרכונים אירים למשפחה הוא וענבל רעייתו החליטו לנדוד לאירלנד ולהשתקע בעיר דרוגדה המרוחקת כ-40 ק"מ מדבלין.
לפני שנה חזר רן ארצה והתמחה בטיפול בקשישים בעוד אשתו וילדיו נותרו עד היום באירלנד ומתחנכים במערכת החינוך המקומית. בשנת 2002 התפטרתי מתפקידי כיושב ראש ועד העיתונאים ב"ידיעות אחרונות" ונשלחתי להיות כמעט 4 שנים כתב תיירות בארצות הברית. בשנה הראשונה היתה יחד עמי חניתה, התגוררנו בדירה קטנה במנהטן בקומה העשרים, דירה אותה רכשנו ברחוב 96 בסנטרל םארק ווסט. במיקום מעולה. אך חניתה סירבה לשהות בתקופת החורף בניו יורק והתעקשה שאמשיך בתפקידי העיתונאי גם בלעדיה היא חזרה לישראל והתגוררה עם בתי ליהי ומטפלת פיליפינית מקסימה בשם סאלי שהפכה לחברה קרובה שלה. אך מצבה הבריאותי של חניתה הלך והתדרדר ובסוף נאלצה להתאשפז בבית חולים הסיעודי "גיל עד" בתל השומר בהמלצתו של ידידי פרופ' גור בן ארי.
חניתה נפטרה בשנת 2007 כאשר התפתחה אצלה דלקת ראות שלא התאוששה ממנה. האחיות בבית החולים נהגו לאפר ולסרק את חניתה כמו בימי תפארתה והרופאים בעת הביקור היומי הוטעו לחשוב שמדובר במבקרת ולא באחת החולות במקום. אני המשכתי בחיי עם בת זוגי בשם צביה שבת שהכרתי עוד כשהיתה קצינה בדרגת סגן אלוף דרך חברים משותפים.
עם צביה ערכתי טיול בן חצי שנה ברחבי ארצות הברית שהוליד כ-70 כתבות ומלבד נסיעות רבות ברחבי העולם והפלגות קרוזים לאין מספר . צביה הצטרפה אלי למסע בן 4 חודשים מסביב לעולם . כולל מקומות בלתי שגרתיים כפאפואה ניו גיני, או הפלגה באיי הדרום פאציפי , ביקור ממצה בניו זילנד, טיול בסין שכלל שייט בנהר היאנג צ'ה לפני שהושלם הסכר הענק.וקנחנו את הטיול הארוך באי סרילנקה ובתאילנד לפני שובנו ארצה.
בישראל רכשנו במשותף דירה במגדל בקומה 26 הניבטת לנופים מקסימים. הקורונה קרקעה אותנו וכיום אנו מסתפקים בטיולים ברחבי ארצנו היפה
הפעם הראשונה שזכיתי לשזוף את פניה של חניתה היתה כאשר נסעתי בטריומף ספורט האדומה שלי נטולת הגג וברמזור עצר לידי זמיר זיו הרקדן הבלונדי עם שתי חתיכות מופלאות. את האחת יהודית פרי הכרתי במהלך תחרות מלכת היופי שבה היא נבחרה למלכת…
באותה תקופה הפכתי כבר לבן זוג רשמי של רעייתי לעתיד, הרקדנית חניתה זהבי, שעוררה התרגשויות בכל מקום אליו הגענו. באחת הפעמים נסענו לבקר את שוהם, אחיה הצעיר של חניתה, שנשלח ללימודים לקיבוץ תל רעים. כאשר הופעתי במכונית הספורט האדומה, פתוחת…
