מסעות ימיים בספינות קרוזים ברחבי העולם

לצפות באם אסקימוסית שקפאה עם תינוקה לפני חמש מאות שנה בגרנלנד, לשבת בסוכה בפוקלנד הבנויה מחטי ענק של לוויתנים או לצפות בקרוקודילים שמאכלסים את החוף בנהר הזמבזי.
כל אלה הינם חוויות שניתן היה לחוות אותן בהפלגות של ספינות קרוזים ברחבי העולם.
אין כמעט פינה על כדור הארץ מגלאפגוס ועד ה"נורד קייפ" או האי הדרומי של ניו זילנד שלא היה אפשר לבקר בהם במהלך הפלגה בספינות הקרוזים.

תעשיית הקרוזים התפתחה בצורה מדהימה, הצעות שייט מוזלות ויוקרתיות ברחבי העולם הביאו למצב בו יותר מחמישים מיליון תיירים נהנים לשוט ברחבי שבעת הימים ולהינות מתפנוקים דמיוניים תמורת מחירים סבירים יחסית.
להתעורר כמעט כל בוקר ביעד אחר, לטייל בו ולחזור באותו יום לספינה עמוסי חוויות.

ספינות הקרוזים גדלו בהתמדה עד שחברה כמו "רויאל קאריביאן" בנתה מגה-ספינות כמו ה"אואזיס אוף דה סי", שיכולה להעמיס על סיפונה כ-6000 נוסעים ועוד כאלפיים אנשי צוות. ספינות אלו היו במעמס של כ-220,000 טונות זאת לעומת נושאת המטוסים האמריקנית הגדולה ביותר "נימיץ", השוקלת רק 100,000 טונות.

תחשבו על האופרציה המוטרפת של להעלות ולהוריד מדי שבוע של הפלגה אלפי נוסעים בנמלי היציאה. זה ממש מדהים להתבונן ביעילות של העלאת אלפי נוסעים לספינה ותהליך ההיפרדות מנוסעי הקרוז שהסתיים.
באחת הפעמים כאשר נכחתי בחנוכתה של ספינה חדשה בנמל מיאמי בטקס מרשים וחגיגי שאלתי את הקברניט עד איזה גודל ניתן לבנות ספינות. תשובתו היתה שלמעשה אין מגבלה טכנית לבנות אפילו ספינות גדולות יותר, אלא שגם הוא לא היה רוצה לפקד על ספינה גדולה יותר מאלו הענקיות שבנתה החברה.

ככתב תיירות היה לי העונג להפליג בלא פחות מאשר ב-54 הפלגות ברחבי העולם. לרובם הייתי מוזמן אצל חברות השייט השונות.
נכחתי בלא מעט טקסי השקה של ספינות חדשות, כמו זו למשל של חברת MSC שהסנדקית של כל ספינותיה היתה הכוכבת האיטלקיה סופיה לורן. זכיתי לראיין אותה והיה נחמד להעלות בחברתה זכרונות מארץ הקודש בה היא הצטלמה בזמנו לסרט בשם "יהודית", שאגב, את חניתה אשתי ז"ל ליהקו לסרט כרקדנית, אך כאשר סופיה לורן ראתה אותה רוקדת עם הכוכב פיטר פינץ', היא אמרה למפיק שאינה רוצה את הנערה בסרט כי היא יפה מדי, כך ששילמו לחניתה את משכורתה ושילחו אותנו חזרה לתל אביב…  

בת זוגי הנוכחית, צביה שבת, התאהבה כמוני בנושא ההפלגות. האפשרות לבקר במקומות רבים ושונים תוך שהייה במלון של 5 כוכבים על הסיפון ולהנות מארוחות ברמה גבוהה ומהופעות כל ערב, תמורת סכום ממוצע של כ-100 דולר ללילה לאדם נשמע לנו מפתה למדי. אגב, לא מעט קשרי ידידות לשנים רבות נקשרו בנינו לבין נוסעים מרחבי העולם. קשרים אלו גרמו לחלק מהמכרים שפגשנו בהפלגות לבקר בישראל או לעיתים להפגש עם אותם הידידים שרכשנו בקרוזים בארצות מוצאם כאשר אנו הזדמנו אליהם. לא הססנו להמשיך להפליג גם כאשר הפסקתי לכהן ככתב תיירות, ונאלצתי לשלם כאחד האדם סכומים ניכרים עבור הפלגות ארוכות ליעדים בלתי שיגרתיים.
כמו למשל הפלגה בת 17 ימים מגנואה לקייפטאון בדרום אפריקה דרך יעדים במערב אפריקה. או התענוג לשוט בספינת מחקר 3 שבועות במעלה נהר האמזונאס עד לעיר מנאוס הברזילאית. כמו גם להפליג מטהיטי לאיים בדרום האוקיינוס הפאציפי, למקומות חלומיים כמו האיים בורה בורה, מוריאה ואתרים בלתי שיגרתיים אחרים בפאפואה ניו גיני. או להקיף את האי הונשו ביפן ולבקר ביעדים יפנים מסביב לאותו אי המאכלס את רוב רובה של אוכלוסיית יפן. או בהפלגה אחרת בה יצאנו מטוקיו לכיוון שאנגחאי בסין ותוך כדי השייט לבקר ביפן במקומות נוספים כמו העיר נאגאסקי, עליה הופלה פצצת האטום השניה שהובילה לכניעת יפן.
גם זכינו להפליג מסביב לדרום אמריקה ולבקר בפטגוניה ובפוקלנד ובקצה הדרומי של יבשת דרום אמריקה בפארק הנקרא בשם "סוף העולם" ולהפליג דרך מי הים הסוערים בקייפ הורן.
בהפלגה נוספת יצאנו מהונג קונג לסינגפור דרך המפרץ המדהים של הא לונג ביי בוייאטנאם.

שמחנו גם לנצל גם את המחירים הזולים של ההפלגות שמכונות בשם "ריפוזישן" – כאשר כל החברות מפליגות מאירופה לאיים הקאריביים בחודשים אוקטובר ונובמבר. המשמעות היא הפלגה במחירים מגוחכים וחזרה לארץ בטיסה בכיוון אחד.
3 פעמים חצינו כך את האוקיינוס האטלנטי ואפילו פעם בחודש אפריל בכיוון ההפוך, כאשר הספינות חוזרות לאירופה מהפלגות החורף בקאריביים.
באותה הפלגה יצאנו מנמל מיאמי לעיר דובר באנגליה למסע בן שבועיים והמשכנו לים הבלטי לשבועיים נוספים, ליעדים סקנדינביים ולעיר הרוסית סנט פטרסבורג המעטירה, ולאחר מכן התמכרנו לטיול מעניין ברכב בדרום מערב אנגליה.

שלא לדבר על הפלגות ליעדים פופולאריים כמו הפלגות בים התיכון ובים האדריאטי והפלגות לאיי הצפון ולגרנלנד.
לא פסחנו על יעדי הפלגות כמו האיים האזורים כולל גם הפלגה מרשימה לאיי בריטניה הגדולה. מיגוון ההפלגות והיעדים הביא לגידול מתמיד עד תחילת מגפת הקורונה של תיירי הקרוזים .

השיא הפופולארי ביעדי ההפלגות בעיקר בעונת החורף היו ההפלגות לאיים הקאריבים. שבחלק מהאיים יורדים לעיתים מהספינות יותר תיירים מאשר מספר התושבים המתגוררים דרך קבע באותם איים. יש איים רבים שעיקר פרנסתם היא על תיירות הקרוזים.

בכמה איים בקאריביים היה חשש כבד שאם תפתח קובה לתיירות הקרוזים האמריקנית, הם יפשטו את הרגל שכן הספינות ידלגו על איים שאין בהם אטרקציות משמעותיות. 

יש לציין שרבבות המלצרים, החדרנים ואנשי הצוות של הספינות שעובדים במשמרות אינסופיות, מתגוררים בצפיפות באגפים משלהם ואוסרים עליהם להתחכך עם הנוסעים, למעט בעת מילוי תפקידם. רק לקצונה ולאנשי הבידור שבספינה מותר ליצור מגע חברתי עם הנוסעים.
אחת לחצי שנה לערך זוכים אנשי צוות הספינות לחופשות שמאפשרות להם לבקר את משפחותיהם. אך מעולם לא סבלו חברות הקרוזים ממחסור בכח אדם. העובדים, שרובם מארצות מתפתחות, הסכומים שהם מרוויחים בשנות העבודה שלהם על הספינות מאפשרות להם לחזור לארצות המוצא שלהם כאנשים אמידים, שיכולים לרכוש בתים ועסקים ולחיות טוב יחסית לתושבי מקום הולדתם. את הנתח העיקרי של שכר העובדים בספינה, כאשר מדובר בחדרניות ובמלצרים, מממנים למעשה הנוסעים עצמם בתשר הניתן על ידם. לחברות הספנות נותר לממן רק את משכורות הספנים, אנשי הצוות ולהקת הבידור של הספינה.

מעניין שכרגיל יש ליהודים ואפילו לישראלים מקום של כבוד בתעשייה הזו. חברת קרנבל הענקית היא בבעלות מיקי אריסון, אחיה של שרי אריסון, שאביו טד היה מהראשונים שחזה את צמיחת תעשיית הקרוזים ובבעלותם סידרה שלמה של חברות ספנות שחלקם מתחרות כביכול זו בזו.
קונצרן ענק נוסף של חברות ספנות בתעשיית הקרוזים הוא "רויאל קאריביאן" ששייכת למשפחת פריצקר משיקאגו וששותף לה היה סמי עופר ז"ל, הישראלי לשעבר.
אפילו חברת MSC האיטלקית, שעיקר הונה עשתה בספינות קונטיינרים, ופיתחה את ענף הקרוזים רק בעשורים האחרונים, אשתו של בעל הבית היא ישראלית לשעבר ואנשי הבטחון של ספינותיה הם ישראלים.

אגב, בנוסף לחברות הקרוזים הגדולות וה"עממיות" כביכול, מפעילים בעלי הקונצרן הגדולים גם ספינות יוקרה לקהל צרכנים אנין טעם, מעין "יאכטות ציבוריות", המיועדות לקהל אנין שלא רוצה להפליג בחברת אלפי נוסעים.
עבור אלו עומדות ספינות קטנות יחסית כמו של חברת "סיבורן", שבהן המחיר הנדרש הוא סכומי עתק ומספר אנשי הצוות עולה על מספרם של הנוסעים. בספינות אלו הטבחים הם שפים ידועים ולכל אשה המגיעה לחדר האוכל של הספינה היוקרתית נצמדים שני מלצרים המלווים אותה "אנגזה" בדרך לשולחנה בחדר האוכל המפואר. הארוחה מוגשת "א-לה-קארט", כלומר השף מכין את המנה העיקרית על תנור נייד מול עיני האורח.
היה לי הכבוד להפליג בספינת פאר שכזו מפיראוס לוונציה. באחד הערבים הוזמנתי לשולחן הקברניט וזה סיפר לי שלאור נסיון החברה, היהודים מהוים כ-60% אחוז מהנוסעים. הוא אינו אנטישמי, חלילה, אלא שיהודים יודעים לזהות מוצר טוב.
אך עדין לא ברור לי כיצד הגיעו למסקנה מופלאה שכזו. מכל מקום הוא טען באוזני שהחברה מפסידה על המוצר למרות המחיר הגבוה לכל נוסע, מכיוון שרמת המוצרים הנדרשת כדי להשביע האת רצון הנוסעים היא גבוהה, החל מהקוויאר וכלה באיכות הבשר שלא לדבר על הקוקטיילים המוגשים לנוסעים.
בהפלגה זו אליה הוזמנתי כעיתונאי, היתה זקנה אמריקנית צרחנית שכל הצוות טרח לשרתה, וכשתהיתי לתופעה הסביר לי הקפטן שהיא הלקוחה הטובה ביותר שלהם. היא מפליגה מדי שנה 75 ימים מסביב לעולם בכל שלושת ספינות החברה ומשאירה טיפים ענקיים לצוות שמכרכר סביבה.
באחת הארוחות יצא לי לארח לה לחברה והיא סיפרה לי שהחלה את מסעות השיט בחברת בעלה המנוח שהוא היה בעל חברת הטרנספורמטורים הגדולה בארה"ב והיא המשיכה בהפלגות גם אחרי פטירתו. זה בית הזקנים היקר בעולם, אך אני תמיד מוקפת בצעירים ששים לשרת אותי.

מוזמנים לדפדף בתמונות האלבום, להקליק על כל תמונה כדי להגדיל אותה ולקרוא את ההסבר שלה