אחד התפקידים שאמצנו לעצמנו, דן עם שלם ואנוכי במהלך מלחמת יום הכיפורים, היה להוציא מדי יום דף קרבי בו פרטנו את מהלכי הקרבות וכתבנו בשם המח"ט (יעקב הדר) פפר, מעין פקודת יום שהוא אישר אותה מאוחר יותר.
החייל הבודד והטנקיסט המתבונן מבעד לחלון בצריח אינו רואה את תמונת הקרב הכללית ואינו יכול להתבסס על שידורי הרדיו שהיו מטעים במזיד או בשוגג.
כך שעדכון החיילים בחזית היה ערך חשוב לכשעצמו.
הדפסנו מדי יום דף קרבי במחנה פילון, שהיה מורכב גם מסיפורים פיקנטיים ומידיעות מעודכנות על מהלך הקרבות.
נהגנו לחזור אל הכוחות הלוחמים ולפזר את הגליונות בין החיילים, לקחת דש"ים מהחיילים ובערב לצלצל למשפחות ולמסור להם ד"ש מהבנים.
קצינת הח"ן של החטיבה התחננה שניקח אותה עמנו אל הכוחות הלוחמים בזחל"ם שהועמד לרשותנו. הסכמתי לקחתה בתנאי שתתמקם בתחתית הזחל המשוריין כשקסדה לראשה.
הגענו לקראת ערב אל המקום בו שהה בבוקר גדוד טנקים של החטיבה. לפתע רדף אחרינו ג'יפ וכאשר עקף אותנו צרח לעברנו "לאן אתם נוסעים"? אמרנו לו לעבר גדוד 95 ,
"השתגעתם" ! צרח נהג הג'יפ, "הגדוד עבר למקום אחר. אתם נוסעים ישר לזרועות הסורים!”.
כך נצלנו במזל מנפילה בשבי במקרה הטוב.
אל יראה העניין קל בעיניכם.
שכן ימים מספר קודם לכן נסע הסמח"ט של החטיבה קצין די מבוגר בשם יעקב נרפן, בעקבות חבורת הפיקוד הקדמי. על הזחל"ם היו מלבדו גם קצין המודיעין וקצין האג"ם של החטיבה.
הם טעו במזלג דרכים והגיעו ישר עם בוקר, לחניון סורי שהחל במירדף אחרי הזחל"ם הישראלי, עמוס הקצינים. הסורים דלקו עם 3 טנקים ומספר נגמשים אחרי הזחל"ם הישראלי הנמלט.
בסופו של דבר כאשר הגיעו הישראלים לקצה ערוץ ושם נתקע הרכב והם נאלצו להמשיך בריצה לתוך הואדי כאשר הסורים דולקים אחריהם. המירדף הסתיים רק בשעות הלילה, ובסופו של דבר נותרו בשטח שני הרוגים, קצין המודיעין ג'וני היימן וקצין האג"ם רמי סמו. הסמח"ט עצמו נפצע ושאר החיילים שהיו באותו הזחל"ם חברו לכוחותינו רק לפנות בוקר של יום המחרת, אחרי שהתרוצצו בואדיות לילה שלם, כשחלקם סובל מהלם קרב, תוצאת המירדף הסורי אחריהם.
קצין אחר של החטיבה, ישכה חרמץ, שנחלץ לעזרת אותו הזחל"ם בעזרת טנק אחר של החטיבה נהרג על ידי פגז סורי.
בתום הקרבות כאשר החטיבה שלנו שהפכה לחטיבה מתוגברת במהלך הקרבות, שכן צורפו אליה שלושה גדודי שריון, האחד של סא"ל יואב וספי שלחם כארי בראש גדוד טנקים מילואים של חטיבה 188 שצורף לחטיבה 4.
יואב נהרג במהלך הקרבות.
גדוד אחר היה של סא"ל משה מלר שנפצע במהלך המלחמה. מג"ד אחר יעקב נויפלד מקיבוץ כפר גלעדי שפיקד על גדוד השרמנים של החטיבה המקורית. נפצע על ידי רסיס ופונה לביה"ח בצפת כשהוא מוגדר כפצוע קל.
אך במהלך הניתוח לחילוץ הרסיס, גלש הרסיס לעבר אבי העורקים וגרם למותו של נויפלד. אשתו שהובאה מהקיבוץ לבית החולים בידיעה שבעלה יעקב הוגדר כפצוע קל התמוטטה לחלוטין כאשר הוברר לה שנפטר בחדר הניתוח.
גדוד אחר שפעל תחת מפקדת החטיבה שלנו היה גדוד הסיור של צביקה דהב. בעת הקרבות הקשים שניהלה החטיבה למדו החיילים להעריץ את קור רוחו של יעקב הדר (פפר ) המח"ט שתמיד שמר על שלווה ועל קולו המאופק, למרות שביום קרבות אחד ניהל קרב עם טנקים משלושה צבאות אויב שונים.
אותו יום התחיל בקרב עם טנקים סורים, הקרב המשיך כשהופיעו לפתע ממזרח טנקים עיראקיים שהגיעו כדי לסייע לסורים במלחמתם והסתיים אחר הצהרים בקרב שהתנהל עם חטיבה ירדנית שאת מפקדה הכיר פפר בעת לימודיו בארה"ב בבסיס השריון האמריקני בפורט נוקס.
הירדנים לאחר קרב קצר נטשו את הטנקים שלהם ונמלטו.
טנקים אלו שהיו גם הם סנטריונים בריטים אומצו מיד על ידי החטיבה והפנו מהר מאוד את התותחים שלהם לעבר הסורים.
בתום הקרבות ביקש מאתנו המח"ט לטפל בנושא המשפחות השכולות ולתחקר את צוותות הטנקים שנפגעו.
כאן קרה לי להתנסות בסיפורי "רשומון". התברר שכל איש צוות בטנק זכר דברים שונים ביחס לפיגוע שאירע בטנק.
אנשי צוות שונים הציגו זמנים ותיאורים שונים לאותו אירוע. כך שנאלצתי מדי פעם להכריע בעצמי ביחס לפרטים המדויקים של האירוע.
החטיבה תפסה אז את הקו של דרום הרמה. באותם חודשים ארוכים עד שהתייצבה שביתת הנשק עם הסורים.
בתחקירים שנערכו אחרי המלחמה הוברר למעלה מכל ספק שהקרבות הרציניים ביותר היו אלו שהתרחשו בדרום רמת הגולן.
למרות ההילה שלה זכו לוחמי הטנקים של חטיבה 7 שמפקדיהם היו יאנוש בן גל ואביגדור קהלני ב"עמק הבכא". התברר שלאמיתו של דבר, גם אם הסורים היו פורצים את החזית בצפון אצבע הגליל, לא היה הדבר מסכן את מדינת ישראל. אך אם הטנקים הסורים היו גולשים לעבר הכנרת ומצליחים לנתק את הגליל. אז היתה נשקפת סכנה ממשית לקיום המדינה.
כך שעם כל הצניעות הרי האוגדה של מוסה פלד אליה השתייכה גם חטיבתנו, חטיבה 4 (166) תרמה לא מעט לשיבוש מהלכי הצבא הסורי בדרום הרמה.
חודשים רבים לאחר המלחמה עסקתי יחד עם העיתונאי איתן הבר בעריכת ספר על קורותיה של חטיבה 188 שספגה את עיקר הלחץ של הפלישה הסורית בתחילת המלחמה ושאיבדה את מרבית לוחמיה.
בשנים שלאחר המלחמה עסקנו דני ואני בטיפול במשפחות השכולות של החטיבה, ובהקמת אנדרטה מרשימה לחללי החטיבה שהוצבה במחנה "עמיעד", שהיתה מבוססת על שילוב של אש ומים היוצאים מקנה טנק סורי שהוצב על מיסלע גבוה, ומהקנה של הטנק השתלשלה המילה יזכור.
היה זה מאמץ עצום לבנית האנדרטה הזו, ונעזרנו לא מעט ביוצאי החטיבה כמו הקבלן ניסים בדולח עליו השלום ובמשפחת ג'אסר בעלי המלון "חוף גיא" השוכן לשפת הכנרת.
שנים רבות מאוחר יותר, הייתי מבלה באותו המלון עם צאצאי בהיותם קטנים כאשר יוסי פלד שהיה אלוף פיקוד צפון מארח לנו, לי ולחניתה אשתי שהיתה בזמנו בלהקת שריון הראשונה, לחברה.