לקראת שנת האלפיים חגגו בהונג קונג חגיגה כפולה:
האחת את העברתה של המושבה הבריטית לידי השלטונות הסיניים וביחוד את השנייה, העובדה שלפי לוח השנה הסיני חל יום השנה הסיני של הדרקון המוזהב שנופל רק אחת לאלפיים שנה.
שמחתי להיות מוזמן ככתב תיירות מטעם שלטונות הונג קונג לחגיגות הללו כנציג היחיד מישראל .
לאירועים המשמחים הללו הוזמנו עתונאים מעשרות מדינות בעולם.
התברר לי שכל שאר משלחות העיתונאים היו צוותי טלוויזיה מכל העולם ואני שבאתי בגפי ללא מצלמת טלוויזיה צורפתי משום מה למלון בו השתכנה גם משלחת העיתונאים מהטלוויזיה הטורקית, שהיו נחמדים ביותר, אלא שבעוד שכל צוותי הטלוויזיה חיפשו את זויות הצילום הטובים ביותר באיצטדיון מירוצי הסוסים האקסלוסיבי שבו נערכו טקסי החגיגות – אני שהייתי מצויד רק ב"לפטופ", הושבתי אחר כבוד על במת הכבוד של מגרש המירוצים.
כל קהל המכובדים רחש וגעש והמתין בקוצר רוח להופעתו הראשונה בציבור של הנציג המכובד של סין העממית.
כאשר הגיע הברנש עם פמלייתו עצר הקהל את נשימתו מהתרגשות. לי הוא נראה למען האמת ככל סיני אחר אלא שלעומת כל החליפות ההדורות של המכובדים בבמת הכבוד, הוא היה לבוש בחליפת מאו מסורתית אם כי גזורה כהלכה בסגנון ארמני!
הנציג הסתכל סביבו ומשום מה לכדתי את מבטו.
הוא ניגש אלי ושאל אותי באנגלית צחה, מהיכן הגעתי להונג קונג – עניתי שהנני עיתונאי ישראלי מתל אביב.
הוא שאל האם זה ביקורי הראשון בהונג קונג – עניתי לו שזה הביקור החמישי שלי וכולם היו לפני שהונג קונג עברה לידיה של סין העממית.
הוא המשיך לשאול אם הבחנתי בשינוי כלשהו מאז ביקורי האחרון בהונג קונג, אמרתי שלא הבחנתי בשום שינוי חיצוני.
זהו! אמר הברנש לקול תקתוקי מצלמות העיתונאים המקומיים מסביב
"ONE COUNTRY WITH TWO SYSTEM"
בתגובתו המוצהרת הזו התכוון הנציג הסיני כמובן לעובדה שהשלטונות הקומוניסטים לא יגעו לרעה בחיי היומיום של הונג קונג ולא ינסו להשליט את הכלכלה הקומוניסטית על התרנגולת המטילה להם ביצי זהב בהונג קונג.
הוא רמז לכיוון טאיוואן, שהסינים לוטשים אליה את עיניהם, שבמידה ותעבור לידיהם, כלכלתה הקפטילסטית המשגשגת של טאיוואן לא תיפגע.
מיד לאחר מכן הנציג הסיני אותת לתחילת החגיגות המרשימות עם מפגן זיקוקי הדי-נור גדול ומרשים ביותר והשתווה בזכרוני רק לחגיגות המאתיים הגרנדיוזיות של ארצות הברית בהם נכחתי בזמנו ב-1976 בעיר וושינגטון DC.
למחרת בבוקר כאשר התעוררתי משנתי לקול דפיקות בחדר המלון שלי.
היה זה המלווה הסיני שלי שהביא את חבילת עיתוני הבוקר בסינית של הונג קונג. בכולם הופיע תמונתו של הנציג הסיני הלוחץ את ידי – והכותרות כולם זעקו,,,, …." ארץ אחת עם שתי שיטות מימשל "
כך הפכתי באחת לידוען מקומי שבכל מקום קיבלו אותי ביראת כבוד כיאה ל"סלברטאי" מן המנין.