בטיול אחר עם קבוצה שכלל ביקור במכסיקו סיטי ובעיר הנופש אקפולקו היה בין הנוסעים פרופסור לגינקולוגיה ידוע ממוצא בולגרי, יהודי נחמד בשם ניסימוב שנהג לצייד מדי יום את אשתו הפולניה בשטרות של חמש מאות דולר לקניות, כדי שתעזוב אותו לנפשו.
בשעות הערב הפלגנו בספינת טיול במפרץ אקפולקו לקראת השקיעה, לצלילי שירת ונגינת להקת המארייצ'וס, זמרי גיטרה מכסיקנים המפליאים לשיר ולזמר..
על הסיפון נשענה על אחד החבלים עלמת חן יפהפיה בלונדינית והתבוננה בשקיעה המרהיבה.
אותו פרופסור ניסימוב ניגש אלי ואמר שהוא מתערב על 100 דולר שלא אצליח להתחיל עם אותה יפהפיה, שנראתה למען האמת די בודדה.
התחלתי לשוחח עמה בנעימות וקבענו להיפגש באותו ערב כאשר אסיים עם הקבוצה בשעה 10 לערך. התברר שמדובר בגרושה טריה ושאני בעצם הגבר הראשון אתו היא מבלה מאז עזבה את בעלה.
בילינו שעות נעימות ביחד ולקראת בוקר שבה לחדרה שבמקרה היה באותו מלון בו שהיתי עם הקבוצה.
בשעת ארוחת הבוקר ניגשה אלי העלמה ואמרה שהיא חוששת מכך שלא הקפדנו על זהירות בלילה שעבר.
אמרתי לה שלא תהיה מודאגת שכן אצלי בקבוצה נמצא פרופסור לגינקולוגיה והיא יכולה להתייעץ עמו. הכרתי לה את פרופסור ניסימוב והוא סימן לי בידו שאכן אמנם זכיתי בהתערבות בינינו.
המוזר, ששנים רבות לאחר מכן המתנתי בתור לרופא שיניים ברמת אביב בשם דוקטור ניסימוב. רופא שיניים צעיר שכאשר ראה את שמי מתנוסס על תיקי הרפואי שאל אותי, האם לא הדרכתי קבוצות בעבר כמדריך
אבי נהג לספר שנים על החוויות שעבר באותו טיול לארה"ב ומכסיקו בהדרכתך. מר ג'קסון.
אני רק קיוויתי שאביו הפרופסור לא טרח לספר לבנו גם את הפרטים המצונזרים…
בנסיעה אחרת עם קבוצה אחרת לטיול ארוך של למעלה מחודש לארה"ב ומכסיקו היה בין הנוסעים קבלן בידואי בשם עאטאף, המתגורר בנצרת, שעשה את הונו בעבודות עפר בצפון ויצא לניקוי ראש כללי בארצות הברית .
הברנש היה רדוף קניות, היו לו שמונה ילדים ואת כולם רצה לפצות באותה נסיעה.
הוא היה קונה כפייתי. כאשר הגענו לעיר המורמונית סאלט לייק סיטי, הוא רכש באלפי דולרים חרב דמשקאית מעוטרת ששימשה כקישוט באחד הבוטיקים במרכז קניות שבמקום.
בעת ביקורנו בעיר מכרות הכסף טסקו במכסיקו, עוד בטרם שהספקתי להוריד את נוסעי האוטובוס, רץ אלי אותו קבלן והראה לי שרשרת מכסף שרכש עבור אשתו ב-900 דולר, במחיר"מציאה" יעני! שאלתי אותו אם הוא מבין בשרשרות כסף וכמובן – אמר שלא. נכנסתי איתו לחנות אחרת והמחיר הראשוני לאותה שרשרת היה רק 650 דולר. זאת עוד לפני שהתמקחנו .
בקשתי ממנו להראות לי את החנות בה רכש את השרשרת ודרשתי מבעל המקום שיחזיר לו את כספו. הסוחר המכסיקני חשב שמא אני כועס על כך שלא קבלתי עמלה והתחיל לקרוץ לי בשני עיניו. התעקשתי והוא נאלץ להחזיר לקבלן את כספו. אמרתי לעאטאף, הבדואי הישראלי, שגם אני לא מבין בשרשרות כסף אבל אני בהחלט מבין ברמאים.
כך נמשך הדבר הוא קנה וקנה ובסוף ימי הטיול הצטברו לו כשמונה מזוודות.
כאשר חזרנו בסוף הטיול לניו יורק התאכסנו במלון "פנסילבניה" הגדול ברח' 34 והשדרה השביעית.
הודעתי לקבוצה שלא ישאירו את מזוודותיהם מחוץ לחדרים מחשש לגנבים, אלא רק בתוך החדרים. סבלי המלון הם שיאספו אותם מתוך החדרים.
למחרת לקראת הטיסה חזרה לארץ, אותו קבלן בידואי שגדל בקיבוץ – ושמשפחתו המאמצת בקיבוץ עזרה לו בעבודה הראשונה שקיבל כקבלן ונתנו לו חלק חלופי לטרקטור הראשון שלו שהתקלקל מאחד הטרקטורים של הקיבוץ – המשפחה המאמצת באותו קיבוץ בהחלט סייעו לו להצלחתו הכלכלית. מכל מקום, הברנש לא הפנים את מה שאמרתי לאנשי הקבוצה.
הוא הוציא למחרת הבוקר את כל מזוודותיו לפני דלת חדרו והלך לשאול אותי מה בדיוק הודעתי ביחס למזוודות.
אחרי דקות מספר שמעתי צעקות נוראיות וקללות בערבית.
התברר שבזמן שהלך לברר אצלי היכן להשאיר את המזוודות – הגנבים הרימו לו את כולם.
הייתי משוכנע תחילה שכנראה מדובר בטעות, שקבוצה אחרת ששהתה במלון העמיסה בטעות את מזוודותיו של עאטאף והם בדרכם אל יעד אחר. שלחתי פקסים לכל יעדי הקבוצות האחרות ששהו במלון שיהיו מודעים לאותם מזוודות חסרות. במידה והמזוודות הללו יתגלו אצלם. אך אנו נאלצנו כקבוצה לנסוע לשדה התעופה קנדי, בו כידוע ה"דיוטי פרי" שלו עלוב למדי שכן, מחירי הדברים בחנויות הניו יורקיות זולים יותר.
אותו עאטאף קנה בדיוטי מכל הבא ליד אך הקומץ לא השביע את הארי והיה קשה להתבונן בעיניו הדומעות מול המחשבה כיצד יתייצב מול ילדיו ללא המתנות המובטחות .
במקרה הדרכתי כחודשיים לאחר מכן קבוצה אחרת לארה"ב ושהיתי שוב באותו מלון "פנסלבניה" הידוע לשימצה.
נגשתי להנהלת המלון ודרשתי את הפיצוי עבור המזוודות הנעלמות. החוק אומר שהסכום המכסימלי ללמזוודה שנגנבה, נע סביב 800 דולר וזאת כפול שמונה כמספר המזוודות שנעלמו, זה היה סכום הצ'ק הנכבד שהבאתי לאותו עאטאף.
אגב, נודע לי במלון שיש גנבי מזוודות מקצועיים ,השוכרים חדרים במלון ואורבים לאורחים המותירים את מזוודותיהם במסדרונות המלון ללא השגחה.
הגנבים מכניסים את המזוודות לחדר ששכרו וכמה שעות לאחר מכן נעלמים עם המזוודות שגנבו.
עם חזרתי לישראל. צלצלתי לאותו קבלן בדואי , הוא היה נרגש יותר מכך שלא שכחתי אותו מאשר מסכום הכסף שהבאתי לו.
הוא ערך לכבודי ממש "חאפלה" בהזדמנות אחרת כאשר הזדמנתי לצפון.
אילוסטרציה:
ניו-יורק, ארצות הברית
