כאשר שאלנו את הנהג שלנו בפורט מורסבי שבפאפואה על האגדות הנפוצות שחלק מהשבטים היו אוכלי אדם, הוא אמר שכיום המנהג כבר לא קיים אבל סבו סיפר לו שבזמנו נהגו לאכול את השבויים שנפלו בידם, במלחמות השבטים הנפוצות ביניהם, אבל שהם היו נוהגים להחליף את השבויים שנועדו להיות בתפריט עם שבויים של שבטים אחרים, כדי לבלבל את הרוחות הרעות. הוא גם סיפר שהתעניין אצל סבו מה הטעם של בשר אדם וזה אמר לו שהטעם זהה לבשר חזיר.
בסיור שערכנו באתר הקרב שבו הצליחו האוסטרלים לעצור את התקדמות היפנים ביקרנו גם בבונקר של אדמירל יאממוטו שפיקד על מתקפת פרל הארבור.
בבונקר הוצגה תערוכה של תמונות שבהם עורפים היפנים את ראשיהם של קצינים אמריקנים ואוסטרלים שסירבו לבנות בונקרים עבור היפנים.
המדריך המקומי שאל אותנו אם אנו מעוניינים לראות את הנמל התת קרקעי שבו הסתירו היפנים את הצוללות שלהם מפני הטייסים האמריקנים שצילמו את האיזור. כאשר גילינו עניין בנושא הלך לחפש זקנה מקומית שלפי השמועות אצלה נמצא המפתח לבסיס הצוללות היפני.
הוא איתר את הגברת שהביאה מפתח גדול ובעזרתו ירדנו לעבר הבסיס התת קרקעי שעדיין מצויות בו ספינות הגרר שגררו את הצוללות אל תוך הנמל התת קרקעי.
על רקע הר געש שמתפרץ כל רבע שעה בפאפואה
מתברר שהפפואנים סירבו לעבוד עבור היפנים וברחו ליערות ואז הביאו היפנים שבויי מלחמה, בריטים ואוסטרלים וגם אמריקנים שנפלו בשבי באי לוזאן שבפיליפינים. שבויים שסירבו לעבוד הוצאו להורג ללא רחמים בידי היפנים.
בפאפואה, כאמור, אין כבישים סלולים והקשר בין מקום למקום נעשה בספינות או בקשר אווירי, ולכן, אחרי הביקור בפורט מורסבי וסביבתה טסנו לעבר קלדרת רבאול. המדובר במיתחם של הרי געש.
כאשר המתנו לטיסה בשדה תעופה – שנראה כמו נתב"ג במלחמת השחרור – ראינו את הפפואנים המקורזלים והחייכנים סביבנו שהמתינו למטוס עם תרנגולות ושמיכות מלאות במיטען .
אמרתי לצביה זוגתי שבמידה והטייס שיגיע הוא פפואני אני מוותר על התענוג.
לשמחתנו הופיע טייס אוסטרלי עם שני עוזרים פפואנים שנשאו את תיקי הקברניט.
