כאשר הגענו במהלך הסיור בפאפואה לעיירה רבאול המשקיפה על הר הגעש טבורבור , נדהמנו למראה הנוף היפהפה הנשקף של מפרץ יפהפה שממולו מזדקר הר געש שהתפרץ בשנת 1964 ומאז מדי רבע שעה לערך הוא מתפרץ ומתיז סלעים ואפר לשמי המפרץ.
"אי העצלנים" שמיועד לחובבי שנורקלים
למחרת יצאנו בג'יפ לעבר המפרץ לעיירה שכוסתה בלאבה כולל הספינות שעגנו בנמל .
מרבית התושבים ניצלו כי שמעו לאזהרות הגיאולוגים על ההתפרצות הקרובה . נכנסנו למלון היחיד שנותר בעיר שכולה מכוסה אפר וולקאני והלכנו לכיוון חוף המפרץ, שם הפתיעו אותנו תושבים מקומיים שהראו לנו כיצד הם מטגנים ביצים במימי המפרץ הרותחים מהסלעים הוולקאניים המועפים מהר הגעש לשמיים והנוחתים במימי המפרץ .
כאשר חזרנו לג'יפ איתו הגענו למקום הוא היה כבר מכוסה שכבה של אפר וולקאני, אבל המראה של ההתפרצויות של הר הגעש הניצב מולכם לא ישכח.
התחנה הבאה שלנו היתה באי נוסף שבו מגדלים אגוזי קוקוס. שם נמצא גם הכביש היחיד בפאפואה שנסלל כאשר המקום היה מושבה גרמנית.
הכביש נמתח לאורך כמאה קילומטרים ומקשר רק את איזור המטעים של אגוזי הקוקוס עם המפעל שמייצר את שימורי הקוקוס וחלב קוקוס ליצוא. את הכביש הזה סללו כאמור הגרמנים לפני מלחמת העולם הראשונה. בתום אותה מלחמה נלקחו מגרמניה כל המושבות שלה ובמקרה של פאפואה הם הועברו לשליטה אוסטרלית.
המשך מסענו בפאפואה היתה בשיוט בקאנו לעבר "אי העצלנים" (לייזי איילנד) שכל כולו בנוי על ריף אלמוגים מדהים. אתר מבוקש בין צוללנים וחובבי שנורקלים, המנוהל על ידי זוג אוסטרלי בעצלות מרובה. בעל המקום האוסטרלי הודיע לי שאני יכול לבחור ציוד צלילה כאוות נפשי בצריף המיועד לשם כך ושהריף נמצא פשוט מולי.
יצאנו לשחות עם שנורקלים במי הים הצלולים ושכחנו את עצמנו, שהינו כ-8 שעות רצופות במי הים. התקשנו להתנתק מהמראות התת ימיים ולא ידענו עד כמה נשרף גבנו מהשמש… שבועיים לאחר מכן עוד התקלפנו והתגרדנו מאותה צלילה ממושכת בריף האלמוגים הפפואני.
