מאז אותו טיול סובב עולם שערכתי עם בת זוגי שנמשך כ-4 חודשים תמימים, טסנו וטיילנו בלא מעט מקומות ברחבי העולם.
צדים קיימנים בלילה באמזונס
בין הטיולים המעניינים היה שייט בספינה השייכת לאוניברסיטת קורנל האמריקנית, שהפעילה את אותה ספינה באמצעות סטודנטיים לסיורי שייט ברחבי העולם.
הם אפשרו בעונת הקיץ לצרף מטיילים למסעות מחקר במסגרת תכנית LIFE LEARNING (לימודים לכל החיים).
סיור המחקר שאליו הצטרפנו 3 זוגות ישראלים היה לדרום הים הקאריבי, לאיים שבדרך כלל לא פוקדים, ומשם הפליגה הספינה במעלה נהר האמזונס לאורך 1400 ק"מ עד העיר מנאוס.
נהר האמזונס שרוחבו באיזור הדלתה מגיע ל-70 ק"מ ורוחבו הממוצע מעל לעשרה ק"מ, הוא הגדול ביותר בעולם.
במהלך השייט לאורכו ביקרנו בישובי האינדיאנים ובאתרים מעניינים הנמצאים בשני גדות הנהר. השייט איפשר לנו לפגוש שבטים נדירים ואפילו לצאת לציד לילי של קיימנים (תנינים) בעזרת פנסים שמסנוורים את עיני הזוחלים.
כמובן שהמדריכים האינדיאנים לא התעסקו בתנינים שגודלם עלה על שניים וחצי מטרים. אבל גם אלו לא התמסרו מרצון לסגירת לועם בעזרת סלוטייפ קשוח, אבל סלפי עם תנין מתפתל שווה כל מאמץ…
חברת פורד האמריקנית נטעה בראשית המאה העשרים מטעי עצי גומי על גדות האמזונס כדי לספק צמיגים לרכביה, חלום שגרם בזמנו לשגשוגה של העיר מנאוס שהפכה לעיר עשירה עד כדי כך שפרנסיה טרחו להביא בית אופרה שלם שפורק באירופה והובא במעלה האמזוונס והורכב מחדש בעיר ואפילו הזמר האגדתי קארוזו הופיע בו.
גם בית כנסת וקהילה יהודית נמצאת במנאוס שממנה יוצאת ספינות קטנות ליובלי האמזונס.
בקרבת העיר מנאוס נפגשים שני נהרות גדולים ה"ריו נגרו" שצבע מימיו כהה כמעט שחור עם מימי נהר האמזונס הבהירים יותר ומימי שני הנהרות זורמים יחד כ-10 ק"מ עד שמי הנהר מתאחדים לצבע אחד.
בשווקי הדגים לאורך גדות הנהר צפינו בדגים מפחידים האופייניים לאמזונס, וכמובן בדגי הפירנאייה הטורפים, דגים קטנים אמנם אך חדי שיניים שיכולים כלהקה לטרוף פרה בדקות ספורות.
הנסיעה בספינה האוניברסטאית שמלחיה היו סטודנטים, היתה שונה לחלוטין מהפלגה רגילה. לסטודנטים נחשבת ההפלגה כשנת לימודים ובמהלך ההפלגה ניתנות הרצאות בנושאים שונים כאנתרופולגיה, אוקינוגרפיה, פוליטיקה עכשוית והיסטוריה הרצאות מחכימות למדי. מדי פעם הועלו לספינה להקות מקומיות שהדגימו לנוסעים את הפולקלור המקומי.
הסטודנטים בספינה התנדבו לשפץ צריפים נוטים לנפול של כפרים אינדיאנים וזכו לתודת התושבים.
באחת העיירות לאורך גדת הנהר ביקרנו במוזיאון שבו הראו בעזרת בובות דמויות אדם כיצד הענישו סוחרי העבדים ובעלי המטעים את העבדים שסירבו להתמסר לעבודות הפרך שהוטלו עליהם. מפחיד למדי.
מסע אחר ערכנו בהרי האנדים עצמם בגבהים של כ-4 ק"מ וברמות הרי האנדים בארצות הקסומות פרו ובוליביה, אבל זה בסיפור אחר…
