הבתים המחודדים של שבט הטוראגה

היעד הבא של אותו טיול סובב עולם שערכתי בזמנו עם גבי עמיר ורעייתו ועוד זוג חברים, היה האי הענק ג’אווה בו הדריכה אותנו  מדריכה אינדונזית

באתר בורובודור, שהוא אחד המקדשים הגדולים ביותר בדרום מזרח אסיה המוקדש לבודהא. המקדש התגלה מחדש בתחילת המאה ה-19 על ידי המושל הבריטי של ג’אווה ראפלס.
המקדש מורכב משישה בסיסים רבועים שעליהם 3 בסיסים עגולים, הוא נבנה במאה התשיעית לספירה. המקדש העצום מרשים ביותר והמדריכה שהיתה אחותו של טייס בחברת התעופה האינדונזית שהתרסק על נוסעיו והואשם בהתאבדות קולקטיבית. המדריכה השקיעה מאמץ לא פחות מלהסביר את אתר המקדש להוכיח לנו שאחיה לא התאבד חלילה עם נוסעיו אלא היתה בעיה טכנית במטוס.

האתר המרשים הבא אותו ביקרנו באינדונזיה היה הר הגעש ברומו. זהו הר געש בתוך הר געש.
כדי לבקר בהר הגעש העירו אותנו בשלוש לפנות בוקר ואחרי נסיעה ארוכה בג’יפ עלינו על סוסים במעלה מישור הלאבה  ואז אפילו הסוסים נשברו ונותר לנו לעלות מאות מדרגות ברגל כדי להציץ ללועו הפעור של הר הגעש ולראות את השמש העולה  מאחורי העשן המבצבץ מתוך הלוע,
יש להעזר בזמן העליה על הר הגעש במסכות המכסות את האף והפה כדי לא לנשום את הגפרית העולה מתוככי הלוע.

האי המעניין ביותר באינדונזיה לטעמי הוא האי סולאווסי, אי בעל צורה משונה של מעין כוכב ים .
התרבות הייחודית של תושביו  באה לביטוי בעיקר בארץ הטוראג’ה הנמצאת כ-320 ק"מ מצפון לעיר אוג’ונג פאנדאנג.  זוהי ארץ הררית עם נופים יפהפיים, עצרנו בבית קפה באחד הפיתולים המובילים לכפרי שבט הטוראג’ה.
בית הקפה נקרא בשם ה"עמק האירוטי" שאלתי את הנערה הממונה על הקפה מה מקור השם, היא הבינה אנגלית טוב למדי ולקחה אותי למרפסת התצפית של הקפה המשקיף על נוף נהדר.
היא הצביעה על העמק ואמרה זה נראה בדיוק כמו ואגינה של אשה, היא התעניינה מהיכן אנחנו כשנודע לה שאנו ישראלים היא אמרה בעברית ברורה זהו "עמק הכוס", מתברר שישראלים כבר היו שם ולימדו אותה דבר או שניים.

צורת הבתים של שבט הטוראג’ה שקצות גגותיהם נראים כמו קרני בופאלו שהיא בבחינת חיה מיתולוגית אצל שבטי המקום.
אחד הדברים  המעניינים ביותר אצל שבט הטוראג’ה הם מנהגי הקבורה שלהם, עבור המתים הם עורכים שתי הלוויות, האחת מיד אחרי המוות והשניה יכולה להמתין שנים כדי לעשות את ההכנות המסובכות שדורשות  גיוס כספים עבור ההלוויה האמיתית, בינתיים, כל אותה תקופה ממתין המת בסבלנות  בתוך שכבת פורמלין וצמחי שימור שדואגים שלא יירקב חלילה.

ההלוויה הראשונה עליזה למדי המלווים רוקדים עם הארון ומחוללים על מנת לגרש את הרוחות הרעות שהתלוו למת בחיו .

את עצמותיו של המת מניחים במערות מעל לכפר ואמן מיוחד מעצב בובת עץ בדמות המת , בובות הקרויות בשם "טאו טאו" ומדי שנה ביום מותו דואגת משפחתו להחליף את בגדי הבובה.

כאשר המשפחה הצליחה לאסוף מספיק כסף לקבורה הסופית החגיגית. המוני המתאבלים מכל הכפרים מתאספים, כל אחד ממשתתפי חגיגת ההלוויה מביא מתנה לאירוע והמתנות נרשמות בקפדנות כי במות מביא המתנה יש להביא לו מתנה בערך זהה.

החבורה הגדולה מכל כפרי הסביבה נאספת מסביב לכירה ענקית, בין השאר  מקריבה שוורים במספר ובכמות בהתאם לחשיבותו של המת .
הטקס עצמו והארוחה נמשכים  מספר ימים והאורחים מוזמנים לחלוק את המזון עם המקומיים.
אנו הבאנו בהתאם להנחיית המדריך שתי קופסאות של חבילת סיגריות "מאלבורו" שהתקבלו ברצון רב.

 

 

 

אי מעניין נוסף הוא כמובן האי האינדונזי באלי ששמו יצא למרחקים, תיירים נוהרים אליו מכל רחבי העולם להינות מהנופים          ומהתרבות ההינדית הייחודית של האי. כאשר השתלטו בזמנו המוסלמים על ג’אווה במאה ה-14 לקח המלך ההינדי האחרון את כל האליטה של מדינתו, אמנים, אנשי רוח, רקדנים, ציירים ופסלים וכולם התיישבו באי הקסום באלי  שהצליח לשמור על ייחודו.

כל כפר זכה לאמנים בתחום מסוים, כפר אחד התמחה בפיסול באבן, בעוד שכפר אחר בפיסול מעץ, ראינו במפעל עץ מקומי,        אמן זקן שעבד כשנה וחצי על גזע עץ שהפך בידיו האמונות לגן חיות שלם של בעלי חיים מפוסלים בעץ .
אנו הזדמנו לאי בתקופת הכריסמס הנוצרי, והיה די מגוחך לראות את נערות המלון שקיבלו את פנינו היו לבושות בגלימות של סנטה קלאוס – כאשר מדובר בחום של 40 מעלות בצל.

איזור מעניין לביקור הוא אובוד הנמצא מצפון לעיר הגדולה יחסית דנפאסאר, באיזור יש חופים לבנים קסומים וניתן לחזות במופעי מחול באלינזים . 

שם נסענו לבקר באתר גואה גאג’ה (מערת הפיל) ששימשה משכן לנזירים בודהיסטים. צפונה משם נמצא מקדש שבו תוף ארד ענק, גילו של המקדש מוערך באלפיים שנה. לא רחוק משם יש קבוצת מצבות זכרון ענקיות מאבן המשקיפות על עמק הנהר.

אחרי האי באלי המרשים המשכנו לאיי הפיליפינים שגם בהם היו אתרי ביקור מדהימים ביופיים . כגון מפרץ סוביק שבזמנו          סבל מהתפרצות געשית והאיזור כולו כוסה בלאבה ורק צריח הכנסיה המקומית נותר בולט מעל האדמה .

מקומות מופלאים נוספים באיי הפיליפינים הם למשל "מפלי פאגסחניאן" שאליהם שטים נגד הזרם על גבי קיאקים  שנעזרים בדחיפות של השייטים הצמודים.
עד שמגיעים למפלים שאליהם נמשכים המבקרים על רפסודת עץ שנעצרת מתחת למפל  שזורם עליכם מלמעלה, כיף של ממש בחום המעיק של האיזור, אגב זה המקום בו צולם הסרט "אפוקליפסה עכשיו".

אתרים מדהימים אחרים הם הר הגעש טאגאטאי שהינו הר געש רדום שלועו הכבוי הפך לאגם ובו שטים להר געש נוסף שמטפסים עליו על גבי סוסים ושוב מגיעים לאגם שמתוכו מבצבץ הר געש נוסף שהוא דווקא פעיל עד היום וכאשר מגיעים אליו מטפסים על דפנות ההר על מנת להתבונן בלוע המעשן של הר הגעש שאש וגופרית מזנקים מתוכו.
בין האטרקציות הנוספות אותן פקדנו היו מרפסות האורז הענקיות של באנאווה שאליהם מגיעים אחרי מסע ארוך של כעשר שעות בדרך לא דרך .

היום ניתן להגיע אליהם גם בטיסה. לנו הביקור בפיליפינים היה כבר אחרי כשלושה וחצי חודשים ברחבי דרום מזרח אסיה    ולכולנו היתה הרגשה של רוויה ממראות ונופים וחזרנו בשמחה לישראל.