נולדתי בירושלים של ימי המנדט בשלהי מלחמת העולם השנייה, בבית החולים הדסה ששכן אז על הר הצופים.
ירושלים של אז היתה עיר מאובקת של בתי אבן וכמעט ללא צמחיה או גנים.
זכרונותי הראשונים בתור ילד רך קשורים במקום מגורי הורי באותה תקופה, ברחוב הלל 8 במרכז ירושלים, בקומת הקרקע של בית אבן בן כחמש קומות. מולו התנוסס אחד מהבתים היותר גבוהים של אותה ירושלים, שגובהו הגיע לשמונה קומות , בו הייתה למרבית הפלא אפילו מעלית ישנה – שנדמה לי שתמיד היתה מקולקלת – שכן אני מעולם לא זכיתי לעלות בעזרתה אל גג הבית .
אחי יהושע הגדול ממני בחמש וחצי שנים נראה היה לי מבוגר למדי. אחותי שולמית היתה מבוגרת ממני רק בשנתיים ולעיתים דימו אותנו לתאומים.
אני הייתי – באופן די מעצבן לדעתה… – די כרוך אחרי חברותיה ורדה קפלן ויעל קורנגולד (שכיום מכהנת כשופטת מחמירה) , שאביה טרח להדפיס את התנ"ך באות עברית חדישה שהוא עיצב בעצמו. התנ"ך הזה ידוע בשם תנ"ך קורן . בעיני היתה לאביה זכות גדולה יותר בכך שהייתה בבעלותו ה"ייקית" מכונית שברולט מודל 1948 שנשמרה כמו בפינצטה . תמיד הבהיקה ונראתה כאילו יצאה זה עתה מקו הייצור . שנים לאחר מכן נודע לי שנציג החברה בישראל הציע לאותו מר קורנגולד סכום עתק עבור אותה מכונית שמורה אך הוא לא התפתה למכרה.
התגוררנו שנים רבות באותו בית ברחוב הלל.
בקצה אותו רחוב שכן אחד מבתי המלון הראשונים של ירושלים " מלון עדן ", מלון ששימש את שועי המדינה שבדרך. אגדות מהלכות כמו דוד בן גוריון וחיים וייצמן היו נוהגים לשהות בו מעת לעת ביחוד עם הפיכת בית פרומין ששכן במרחק הליכה קצר למשכנה של הכנסת הראשונה.
במרכז הרחוב היתה מעין חצר פנימית ששימשה למשחקי של ילדי השכונה, שנהגו לשבת על מין בליטה בגדר האבן הנמוכה של אותה החצר.
בין ילדי השכונה היה ילד בשם משה היכל (שיהפוך ברבות הימים לקברניט ב"אל על"), ילד אחר בשם דני תשבי, שהתגורר בקומה העליונה של אותה חצר פנימית , סיפורים הילכו על אביו שהחזיק ברשותו רובה אוויר.
הסיפורים הוכחו כנכונים כאשר צד יונים בעיצומו של המצור על ירושלים, כאשר אנו הילדים חיטטנו אחרי צמחי החוביזה בגינות הקטנות שנחבאו בין בתי האבן של השכונה – וזאת, על מנת להשלים את התפריט הדל שהוגש על שולחנות משפחתנו באותם ימים קשים של המצור על רושלים.
בתקופת המנדט הבריטי שכנה מול בית הורי קנטינה בריטית שכונתה בשם "נאפי", בה היו מבלים ה"כלניות", אותם צנחנים בריטים חובשי כומתות אדומות, שהובאו לטפל במחתרות היהודיות וביריבות ארוכת השנים בין יהודים לערבים.
אותם צנחנים נהגו ללטף את ראשי הקט ולהעניק לי סוכריות חמוצות, אותן חילקתי ברוב גאווה עם ילדי השכנים. אחד הילדים הגדולים יותר לימד אותי שאם ברצוני לקבל יותר ממתקים עלי לפנות לאותם חיילים בתואר "באסטרד" (=ממזר) באנגלית, ולא הבנתי למה כתגובה, גירשו אותי החיילים מעל פניהם וצעקו עלי שאני טרוריסט קטן.
הזעזועים הגדולים של ילדותי היו פיגועי התופת שערכו הערבים, לא פעם בסיוע משתפי פעולה בריטיים בירושלים של אז.
אחותי הצעירה נורית נולדה אחרי המאורעות הגדולים שליוו את הקמת המדינה. היא היתה משוש הורי כבת זקונים, היתה ילדה יפהפיה וצחקנית שאנו האחים הגדולים נהננו להשתעשע במחיצתה.
בזמן הלימודים שלה היא סבלה מכך שנשאה בגאווה את השם נורית ג'קסון וזכרון מעשי הפרחחות שלי השפיעו על היחס כלפיה מטעם המורים שזכרו אותי בעיקר כשובב לא קטן.
נורית צלחה בהצלחה את לימודי התיכון והחלה כנערה יפהפיה לצאת עם בחיר ליבה העתידי ניסים סיני.
הורי שהתקשו לעכל שאני ואחי הבכור נישאנו לנערות חן ממשפחות תימניות שנשאו בגאווה את השמות חניתה ונגבה, ממש הנצחה חיה לישובי "חומה ומגדל", לא ששו שגם בתם הקטנה תנשא לעלם חמודות ממוצא פרסי.
הם חשבו שיצליחו להפריד את אהבתם על ידי לקיחתה של נורית היפהפיה לקליפורניה, שמא חיי הזוהר האמריקני ישכנעו אותה לוותר על בחיר ליבה הישראלי.
הנסיעה הארוכה לגולה הדוויה לא עזרה ועם שובה של נורית לירושלים התחדש הרומן עם ניסים ביתר עוז והיה לנורית הצלחה רבה בבחירת בעלה המוכשר.
נולדו להם ילדים מוצלחים לגאוות ההורים החל מרון שהוא בן גילו של בני גיא, עבור לטלי והילה וסיימו עם איציק שהוא אקסמפלר נדיר של לוחם ביחידת 669 שהפך בנחישות לרופא מוצלח יחד עם רעייתו נועה.
גדוד הנכדים של נורית וניסים מעיד על ההצלחה המרובה של חיי הנישואין שלהם. גם הורי למדו לאהוב את החתן המוכשר ניסים שעזר וסייע להם כמעט בכל דבר עם הזדקנותם. במיוחד כשיש לזכור שאני ואחי יהושע גרנו די רחוק מירושלים.
