יום אחד, דומני כאשר הייתי בכיתה ו', נכנס מחנך הכיתה מר וירצבורג, אדם שסבר פניו היה תמיד רציני. ידו נפגעה מהתפוצצות רימון יד במלחמת השחרור. הוא היה מורה מעולה ומחמיר למדי שלא היה ידוע בחוש ההומור שלו דווקא. היה זה שיעור שהוקדש לראשי תיבות בשפה העברית. לקיצורים כגון שה"י, פה"י, עיה"ק ודומיו. לפתע הניח שטר…
מדובר בתקופה שקדמה למלחמת השחרור, כאשר הורי – שנסעו לאמריקה – הפקידו אותי ואת אחותי בביתם של קרובים שנהגו לארח בביתם ילדים שהוריהם נסעו לתקופות ארוכות לחו"ל. בגלל הקירבה המשפחתית לאמי הרשו בעלי הבית לעצמם לשכן יחדיו אותי ואת אחותי שולמית במיטת שדה בריטית צרה, בעוד שכל שאר הילדים נהנו ממיטות נפרדות. את התקופה הזו של קיץ…
הפיגוע הגדול מכולם התרחש לפני קום המדינה ברחוב בן יהודה, כאשר משוריין בריטי נהוג בידי עריקים בריטים, עמוס בחמרי נפץ התפוצץ במרכז הרחוב. הפיצוץ אירע בשעת בוקר מוקדמת. אמי שהיתה אז בהריון עם אחותי הקטנה נורית, רצה יחפה למשמע קול הפיצוץ – שהותיר את כל חלונות הדירה שבורים – להיווכח שכולנו אכן בריאים ושלמים. הסיפורים הנוראים…
נולדתי בירושלים של ימי המנדט בשלהי מלחמת העולם השנייה, בבית החולים הדסה ששכן אז על הר הצופים. ירושלים של אז היתה עיר מאובקת של בתי אבן וכמעט ללא צמחיה או גנים. זכרונותי הראשונים בתור ילד רך קשורים במקום מגורי הורי באותה תקופה, ברחוב הלל 8 במרכז ירושלים, בקומת הקרקע של בית אבן בן כחמש קומות.…
