ביקור בארץ השמש העולה-יפן

אחת האטרקציות שהומלצו עליהם בספינה במסע שייט בן שבועיים מסביב לאי הונשו, הגדול באיי יפן, שבו מתגוררים כ-80% אחוז מתושבי המדינה היה כפר דייגים בשם ואג'ימה שבו ספינות הדיג חונות מתחת לבתי התושבים.
כהרגלי, כדי להמנע מתשלום מופרז בטיול המוצע בספינה בררתי כיצד להגיע לאותו הכפר והתברר לי שניתן להגיע אליו בעזרת מסע קצר ברכבת ולהמשיך באוטובוס מקומי. הנהג היפני עצר במרומי ההר בכביש המוביל לאותו כפר דייגים. אלא שלפי דבריו זמן החזרה של האוטובוס לכיוון הספינה היה גבולי, שכן כידוע לא ניתן לאחר למועד הפלגת הספינה. את שני הזוגות שהצטרפו אלינו באותו טיול לא טרחתי לעדכן על חששותי,  כדי שלא יכנסו לחרדות.
הגענו לכפר היפהפה הממוקם במפרץ ובדיוק יצא בחור יפני מג'יפון.
שאלתי אותו בעזרת אפלקצית תרגום בפלאפון היכן נמצאת תחנת אוטובוס שתביאנו בזמן חזרה לספינה.
הוא אמר לי שבמרחק של כחצי שעה נמצאת תחנה אוטובוס. לשאלתי אם הוא יכול להסיענו תמורת תשלום כמובן לאותה תחנה.  הוא אמר שאנו 6 נוסעים ויש לו מקום רק לחמישה. שאלתיו , אולי יוכל להשיג רכב גדול יותר ואכן הביא הבחור רכב מתאים ולקח אותנו לטיול בכפר ולמקומות הצילום העדיפים ומאוחר יותר היסענו לתחנת האוטובוס.  הצעתי לו תשלום  והבחור סירב בחיוך אבל התעקשתי ובסופו של דבר הסכים לקבל את הסכום.
הזוג האמריקני שהצטרף אלינו ,היה דור שישי מהוואי ,  אמו של האמריקני היתה אחות שטיפלה בפצועי פרל הארבור. הוא התגלגל מצחוק על כך שחטפתי יפני וזה בעצם מבחינתו פעולת תגמול  על המיתקפה הנוראית בפרל הארבור, שפתחה את מלחמת העולם השניה.
הזוג הזה שהתיידדנו עמו הצטרף אלינו לכל הסיורים  בתחנות העצירה של הספינה. זאת אחרי שהגענו לעצירה הראשונה של הספינה בעיר אומורי בצפון האי הונשו ויצאנו לביקור במצודת סאמוראים מרשימה. האמריקנים מהוואי שלמו 150 דולר לאדם כדי להגיע ליעד הזה בטיול מאורגן מהספינה בעוד שאני וזוגתי הגענו לאותו מקום בעלות של 20 דולר לאדם בעזרת תחבורה ציבורית ובאמצעות אינפורמציה שקבלנו  מלשכת התיירות המקומית.
הביקור הזה באתר המצודה היפאנית היה מבחינתנו בונוס אמיתי שכן יצאנו להפלגה בחודש מאי כאשר פריחת הדובדבן המפורסמת מתרחשת כבר ביפן בחודש אפריל. אך באותה מצודת סאמוראים הממוקמת בקצהו הצפוני של האי הונשו, הפריחה מתאחרת וכך זכינו לראות אותה בכל תפארתה.

ההפלגה המקיפה הזו איפשרה לנו לבקר במרבית האטרקציות של האי המרכזי היפני כאשר נקודת המוצא היתה נמל יוקוהמה.
לפני ההפלגה הקדשנו ימים מספר לטיולים בעיר טוקיו עצמה ובאטרקציות שהיא מציעה לתיירים כמונו. לי היה זה הביקור השלישי ביפן, שני הביקורים שקדמו היו כמדריך קבוצת תיירים והסיור אז עם קבוצת תיירים ישראלית ביפן כלל אפילו ביקור באי מיקומוטו בו מתגוררות צוללניות שמזה דורות שולות פנינים מהים והנסיון הרב בצלילות מאפשר להן לשהות מעל לדקה מתחת למים.

יפן שהיא מדינת איים  שארבעה מהם גדולים ומיושבים, משתרעת על שטח של 377,835 קמ"ר ומספר תושביה הוא, כ-126 מיליון תושבים,  אך רמת הילודה נמוכה ומספר התושבים המבוגרים עולה כמעט על כל ארץ אחרת .

המדינה מאוד הומוגנית וכל תושביה הם ממוצא יפני עם מיעוט קטן של קוריאנים.

החברה היפנית שומרת באדיקות על מסורותיה הקיסר נחשב לאל  והשושלת שלו נמשכת ברצף מאז 1185,  אך השלטון הממשי היה נתון בידי השוגונים (המצביאים).
יש לציין שכיום יפן פתוחה בהחלט לרוחות ולהשפעה מערבית  חריצותם וכושר ההסתגלות של היפנים הפכו אותם לאחת המעצמות הכלכליות המובילות בעולם למרות שכל התשתיות שלהם נהרסו לחלוטין במלחמת העולם השניה.
המדהים הוא שיפן היתה סגורה מאות בשנים מפני השפעות חיצוניות. רק בשנת 1854 הופיעו במפרץ יוקוהמה 3 ספינות של הצי האמריקני שנשלחו לנהל עם המימשל היפני משא ומתן על השימוש באי איבוג'ימה על מנת לתדלק את ספינות הקיטור כדי שיוכלו להביא אספקה לסאן פרנציסקו בימי הבהלה לזהב, שכן עד אז נאלצו הספינות, לפני חפירתה של תעלת פנמה, להקיף את כל דרום אמריקה כדי להביא ציוד ואספקה לכורי הבהלה לזהב.
אי לכך ניסו האמריקנים לבדוק אפשרויות של יצירת קשר עם אסיה אלא שהטווח של ספינות הקיטור דאז אילץ אותם לחפש אתר בדרך שבו יוכלו לחדש את מלאי הפחם.
סירה צבאית עמוסה בלוחמים סאמוראים יצאה לעבר ספינות המלחמה האמריקניות כדי לגרשם ואז החליט קומנדר מתיו פרי לירות כמה פגזי תותח  כדי להראות ליפנים את עוצמת הכוח הניצב מולם.. היפנים נדהמו, הם לא הכירו כלל את נשק האש ולא ראו מעולם רובים ותותחים. בחוסר ברירה איפשרו לאמריקאים לתדלק את ספינות האספקה באיבוג'ימה.
אבל היפנים הסיקו מיד את המסקנות. שלחו קציני צבא להשתלמות באקדמיות צבאיות באירופה ובארצות הברית והחלו להצטייד בנשק החדש וכבר בשנת 1904 העזו לקרוא תגר על מעצמה אירופית, כמו רוסיה הצארית, ולנצחה בפורט ארתור. אפילו הנשיא תיאודור רוזבלט התפעל מיכולתם הצבאית של היפנים, ובשנת 1941 תקפו היפנים את פרל הארבור במיתקפת פתע. הם רצו לסלק את האמריקאים מהמזרח הרחוק ולבנות לעצמם אימפריה משלהם.
אדמירל יאממוטו שפיקד בהצלחה על המיתקפה הזהיר את הרמטכ"ל טוג'ו שהיה המושל בפועל שאולי הם ינצחו בפרל הארבור, אך כאשר אמריקה תתעורר זה יהיה סופה של יפן שאמנם לחמה בגבורה עילאית ונכנעה רק לאחר הטלות פצצות האטום על הירושמה ונגאסקי.

חוכמתו של הגנרל דוגלאס מק ארתור שמונה למושלה של יפן בתום המלחמה היתה בכך שהתייחס בכבוד רב לתרבות ולמסורת היפנית  והצליח לשנות לחלוטין  את המנטליות היפנית שקידשה את המילטריזם ויפן הפכה להיות אומה שוחרת שלום ששנים רבות נמנעה אפילו מגיוס צבא. כך שתמיד היתה יפן בעיני , אתר מעניין ומושא לקנאה .

האופן הידידותי שבו זכינו בכל ביקורנו ב"אי השמש העולה", כפי שמכונה יפן, לא רמז על האכזריות שבה התייחסו היפנים לשבויים ולאוכלוסיה הכבושה שהיתה תחת שלטונם במלחמת העולם השניה.

אחרי ההפלגה מסביב לאי הונשו החלטנו לבקר את פנים המדינה בעזרת רכב שכור, למרות האיכות הגבוהה והדייקנית של מערכת הרכבות היפנית. לא נראה לי הרעיון להסתובב עם מזוודות בתחנות הרכבת היפניות הענקיות הצפופות ולהידחק בין מיליוני היפנים.
כל ידידי, ותיקי הביקורים ביפן, ניסו להניע אותי מהרעיון של שכירת רכב. אך אני נצמדתי לרעיון הנהיגה העצמית ביחוד כאשר התברר לי בשיחה ישירה מהארץ  שניתן בקלות לשכור רכב והוא מצויד ב-GPS בשפה האנגלית .
כך שמיד עם תום ההפלגה קבלנו את הרכב בנמל יוקוהומה עם אפשרות להחזיר  אותו בשדה התעופה בטוקיו.

השכלול הטכנולוגי היפני עולה על המערב ואיפשר לכתוב את מספרי הטלפון של כל האטרקציות והמלונות  שבהם תכננו לבקר במהלך הטיול בן השבועיים ברכב.
ה-GPS לא רק הביאנו לכל יעד  אלא ישר לחניון הצמוד לכל מקום. כך שיכלנו לוותר על הנסיון לזהות את האתרים ולהמנע מלהתבונן בשילוט היפני…

התחנה הראשונה היתה עיר המקדשים קמקורה. היא שוכנת בין גבעות מיוערות לחוף האוקיינוס השקט. ביקרנו שם בכמה מקדשי זן עתיקים. המעניין בהם היה זה של אלת המוסיקה "בנטן" , המקדש חבוי בתוככי צוקים ומגיעים אליו דרך מנהרה חצובה ושורה של שערים.
היעד הבא היה עיירת המעיינות החמים האקונה HAKONE . מדובר בעמק שנוצר על ידי הר געש ענקי שקרס וחשף מעיינות וולקאניים. ניתן לעלות ברכבל וליהנות ממראה האגם הממוקם בלוע הר הגעש, שבו ניתן לשוט בספינות מפרש. בתום המסע ברכבל לפסגה ממנה ניתן לצפות על הר פוג'י הנשקף ממול.
שמורת הר פוג'י וחמשת האגמים  למרגלותיו היו התחנה הבאה, ההר שכיפתו מושלגת, נראה כמו עוגת קרם מרשימה. הוא מתנשא לגובה של 3776 מטרים אך כדי לעלות  יש להעזר במסלולים העולים להר שהפך לסמלה הלאומי של יפן בהם אפשר לנסוע רק בשלהי הקיץ.

המשך המסע ברכב שלנו היה בעמק קיסו  שבו עבר אחד מנתיבי הדואר בתקופה הפיאודלית ,בעמק לא פחות מ-11 עיירות דואר, שחלקן שמרו על סגנון הבניה העתיק שלהן,  שיטוט רגלי בעיירה מאגומה MAGOME העניק לנו מושג על אופי החיים ביפן העתיקה..לעיר ג'יפו GIFU הזדרזנו להגיע לעת ערב כדי להצטרף לאטרקציה תיירותית של דיג בעזרת קורמורנים. סירות עץ בעיצוב מסורתי משיטות קבוצות תיירים   אל מרכז הנהר, ביניהם הרבה תיירים מקומיים ולאור לפידים דייגים יפנים בלבוש מסורתי תופסים את הדגים מהמקורים של הקורמורנים בשל הקשור לצווארם מונע מהם לבלוע את הדגים- שיטת דיג הנהוגה גם בגווילין בסין.

אתרי הביקור הבאים היה העיר קיוטו העתיקה על שלל מקדשיה ואתרי התיירות שבה, ובהם "מסלול הפילוסופים" המתחיל במקדש הכסף ומסתיים במקדש יאסאקה הצבעוני.

אגב, ביחס למקומות הלינה בהם התאכסנו במהלך הטיול ברכב הרי שמלבד פעם אחת, למרגלות ההר פוג'י שם התארחנו באכסניה יפנית מסורתית בה האורחים ישנים באולם מרווח אך נאלצים להסתפק רק במקלחת ושירותים משותפים  תמורת תשלום נוסף קבלנו חדר פרטי לשימושנו הבלעדי. בהמשך טיולנו עלינו במקרה על רשת מלונות לאנשים עסקים יפנים שהעלות בה היתה כ-100 דולר ללילה ובמידה ואתה צובר יותר מ-10 לינות הרי שנהנים מלילה אחד חינם. היתרון של אותה רשת היה  שתמיד היתה ממוקמת במרכזי הערים ולכל מלון היתה חנייה צמודה. בעזרת מעלית מעלים באותם מלונות את רכבך לחניה. האירוח כלל  ארוחת בוקר יפנית או מערבית, היה זה פתרון זול ויעיל לכאלה שמחליטים כמונו לטייל ביפן ברכב. 

ביקרנו גם בערים העתיקות נארה שבה אלפי איילות משוטטות ברחובות ללא מורא מבני אדם  ובעיר קובה, ואת המסלול ברכב סיימנו בעיר אוסאקה.
הוכחנו לעצמנו שניתן  לשוטט  ביפן בנינוחות רבה באמצעות רכב שכור.

האווירה היפנית המיוחדת והאנשים הידידותיים  גרמו לנו לרצות למצות פעם נוספת את החוויה היפנית. הפעם הבאה היתה שוב בהפלגה ארוכה שהחלה בנמל יוקוהמה והסתיימה בעיר הסינית המדהימה שאנגחאי. עלינו על הספינה לאחר כמה ימים שבהם הקדשנו לאתרי תיירות בטוקיו בהם לא זכינו לבקר בפעמים הקודמות בה שהינו בעיר הענקית. תוך כדי השייט בספינה הגענו ליעדים נוספים בדרום האי הונשו ובאיים נוספים של יפן כמו האי שיקוקו ובעיר נגאסאקי שנמצאת במערב האי קיושו. 

הביקור המעניין היה בעיר נגאסקי  שעליה הוטלה פצצת האטום השניה.
העיר שרק במקרה ספגה את הפצצה הנוראית שכן המטרה האורגינלית היתה מכוסה בעננים. הפצצה חיסלה בשניה כמאה אלף יפאנים והותירה עיי חורבות.
העיר שוקמה והוקם בה מוזיאון מרהיב המוקדש לשלום. אלפי תלמידים נוהרים מדי יום להתבונן בתוצאות הפצצה כפי שתועדו בתמונות ובשרידים שנותרו.
היה מאלף לעלות ברכבל לפסגת ההר ממנה הגיח המפציץ האמריקני ולראות את התמונה שניבטה אליו בעת השלכת הפצצה. אך התרשמנו במיוחד מהחינוך מחדש של הדור הצעיר היפני בעד שלום ונגד מיליטריזם. חינוך ששינה את אופייה של החברה היפנית והפך אותה לשוחרת שלום.

מוזמנים לדפדף בתמונות האלבום, להקליק על כל תמונה כדי להגדיל אותה ולקרוא את ההסבר שלה