הודו-תת יבשת שמורכבת מצירוף של עושר מדהים ועוני מחריד

שר התיירות ההודי, סיקי כבד גוף עם תרבוש ישב מולי ודיבר נכבדות על ישראל , כיצד הפרחנו את המדבר והעברנו מים מהצפון לדרום , על הישגיה הצבאיים של ישראל וכו' וכו'.
הדבר נשמע כאילו הוא מדבר על מדינה  בסדר גודל של קנדה לפחות , שאלתי אותו אם הוא גם יודע את מספר התושבים של ישראל.
 כבוד השר נשען לאחור על כורסתו וניסה להעלות בזכרונו את המספר הקטן ביותר שיכול להעלות על דעתו ,אני יודע שאתם אומה קטנה מוקפת אויבים,
אתם צריכים להיות משהו בין 40 ל-50 מיליון תושבים  כאשר אמרתי לו את המספר האמיתי של תושבי ישראל הוא היה המום ושאל אותי אם בקרתי בכלכותה השבתי בחיוב
ואז הוא אמר שברחוב אחד בעיר הזו מתגוררים כמיליון הודים אז כמה רחובות יש בישראל? היה זה בסוף שנות השבעים כאשר יצאתי כסטודנט לגיאוגרפיה במסגרת של חילופי סטודנטים עם אוניברסיטת בומביי.בראש המשלחת שסיירה במשך חודש בהודו ובנפאל עמד פרופסור ברוור  שנפטר לאחרונה בגיל 101 והרקטור פרופ' דה פריז ואני שימשתי כנציג הסטודנטים בחוג לגיאוגרפיה אי לכך בקשני פרופ' ברוור לפגוש את שר התיירות כנציג הסטודנטים.

את סיורנו בהודו החילונו בעיר בומביי  ומשם טסנו לכלכותה והשתכנו במין אכסניה לסטודנטים שהיתה קצת מחוץ להמולת העיר. בלילה ירדנו קבוצה של כשלושים ישראלים לראות מה קורה בעיר לאחר הליכה קצרה הגענו לרחוב רחב בו שכבו אלפי הודים על המדרכות, משפחות שלמות, המאושרות ביניהם  הצליחו להתמקם בכניסות לבתים.
תחילה חשבנו שמדובר באיזה מצעד חגיגי והמקומיים מזדרזים  לתפוס מקומות לצפייה. אך כשחלפנו ברחובות סמוכים והתמונה של אלפי הודים החיים ברחובות ומתרחצים ושותים מברזי כיבוי הממה אותנו. עברנו על קבוצה גדולה של צעירים שישנו על המדרכה   ואחד מהם קם והלך בעקבותינו, היינו בשבילו אטרקציה.
כאשר שאלתי אותו כיצד הגיע להתגורר ברחוב  הוא סיפר לי באנגלית רצוצה שנולד בפונג'אב בכפר וכאשר הגיע לגיל 16  אמר לו אביו שחלקת האדמה שברשותו אינה יכולה להאכיל את המשפחה ומוטב לו שינסה למצוא עבודה בעיר הגדולה.  כך הגיע לכלכותה כמו רבבות כמוהו וכמובן שעבודה לא מצא, שאלתיו כיצד הוא חי, הוא סיפר שעוזר לסחוב ארגזים בשוק ומקבל תמורת זאת פירות או ירקות למחייתו. שאלתי אותו מדוע הוא כאדם צעיר לא מנסה בעיר אחרת למצוא את פרנסתו.
תשובתו היתה מדהימה לגבי, מצבו כך אמר היא ה"קארמה" שלו ונקבעה בידי האלים והוא לא יהיה מסוגל לשנותה. 

חוויה זו ואחרות היו הראשונות שחווינו בהודו, תת היבשת הענקית היה זה כאמור ביקורי הראשון בהודו לאחר מכן עוד בקרתי בה פעמיים כמדריך של קבוצות ישראליות.
לא נדיר לראות פקק תנועה המוני בעיר הודית ולבסוף מתברר שפרה נעמדה ברחוב ומונעת את נסיעת הרכבים ולשום הינדי המכבד את דתו אין את העוז  להזיזה ממקומה, הרי היא נחשבת לקדושה. יש בהודו גם מקדשים המוקדשים לקופים ואפילו מקדש אחד  המוקדש לעכברים וחולדות, לא עלינו!

הודו היא מדינת ענק בדרום אסיה המשתרעת על 3,287,590 קמ"ר ושולטה על רובה של תת היבשת הגדולה. בעוד שמבחינת שטחה היא השביעית בעולם הרי מספר תושביה מציב אותה מיד אחרי סין כשניה בעולם.. הודו מחולקת לעשרים ושמונה מדינות ובירתה ניו דלהי  למרות העוני המדכא הרי שכלכלתה של הודו היא השלישית בגודלה בעולם, ומתפתחת במהירות גם צבאה החמוש גם בפצצות גרעיניות נחשב לשלישי בגודלו בעולם מבחינת מספר המשרתים בו.

להודו ולעמק ההינדוס תרומה רבה להיסטוריה ולתרבות העולמית ובה צמחו הדתות הגדולות , ההינדואיזם, הסיקיזם והבודהיזם. גם האיסלם והנצרות מצאו כר פוריה בין המאמינים בהודו.  המדינה היתה תחת משטר מנדטורי בריטית וזכתה בעצמאותה רק ב-1947 עם התפרקות אנגליה בהדרגה ממושבותיה לאחר מלחמת העולם השניה. היא כיום רפובליקה פדרלית.
הודו עברה בהיסטוריה  שלה תהפוכות שלטוניות רבות והמקדשים המופלאים שנותרו בה מעידים על עברה המפואר.
תקופת שלטון המוגולים המוסלמים בצפון המדינה הותירה שרידים לאחת האימפריות המפוארות  שהיו לאנושות מאז ומעולם. ועל התקופה הזו יעידו מונומטים כמו ארמון הטאג' מאהל או העיר פאטפור סיקרי וארמונות והמבצרים בדלהי.המאבקים לעצמאות החלו כבר ב-1885  בראשותו של המנהיג מוהנדס גנדי שהפך לסמל של התנגדות לא אלימה.
עם הכרזת העצמאות  לאחר שחיטות הדדיות חולק שטחה של הודו בין מדינה הינדית-הודו ולבין מדינה מוסלמית בשם פקיסטן.

החלוקה הזו גרמה לטרנספר של מיליוני הודים ולרציחות הדדיות שבהם נרצח גם מהאטמה גנדי אבי המדינה. מה שנותר כאבן מחלוקת בין שתי המדינות הוא חבל קשמיר היפהפה למרגלות ההימלאייה.
השהייה שלי בקשמיר היתה אחת החוויות המרגשות .
היה זה כאשר חזרתי בזמנו מביקור במדינת הרי ההימלאייה נפאל, אגם דל הניזון ממימי הפשרת השלגים של ההרים המושלגים בהימלאייה. יוצר מין אד קסום העולה בשעות הבוקר והלילה מהאגם רווי האצות . בתי המלון הצפים הנקראים בשמות גרנדיוזים כמו "אהובת המהארג'ה" או "ארמון השולטן" והם מקנים חוויה של עונג לתיירים  המוסעים למלונות הפאר הצפים הללו בסירות אפריון מרופדות.

התושבים לבושי הגלאביות מחזיקים בידיהם סלסלות קש עם גחלים לוחשות כדי לחמם את אבריהם הצנועים . באקלים הקריר השורר במקום בניגוד לחום המצמית של הודו. הפקידות והשלטון הבריטי הפכו את האזור למקום מקלט של הבריטים  במלונות בחודשי הקיץ החמים של הודו. 

למרות הכלכלה והתעשיה המתפתחת של הודו הרי הודו עדין חקלאית בעיקרה ,ההכנסה לנפש היא רק 1688 דולר לאדם לשנה וכ-40% מהאוכלוסיה נמצאים הרחק מתחת לקו העוני, שלא לדבר על שיטת הקאסטות (הכתות) שעדין מורגשת ומאות מליונים מההודים המשתייכים לכת הטמאים מופלים לרעה בכל אספקט. לעומת העוני הנורא יש בהודו לא פחות מ-27 משפחות של מיליארדרים וללמעלה ממיליון משפחות יש הון העולה על מיליון דולר. אך העוני הנורא עדין שולט ומזעזע את המבקרים מהמערב. 

גיאוגרפית נחלקת הודו למספר אזורים כדלקמן , הרי ההימלאייה, השפלות של הנהרות הגדולים, מדבר טהאר ורמת דקאן ובין הערים הגדולות נמנות ניו דלהי שהיא בירת המדינה, מומבאי, כלכותה מאדראס (צ'נאי) בנגלור, אחמדאבאד והעיר הקדושה על גדות הגנגס וראנסי.
האקלים בהודו הוא מונסוני ויש בה 3 עונות עיקריות: האחת שחונה וקרה לעיתים בין אוקטובר לפברואר, השניה עונה שחונה עד חמה עד יוני ושלישית – עונת הגשמים החמה בה מופיעים המונסונים מיוני ועד ספטמבר. יש גם הבדלים עצומים בין כמות המשקעים באיזורי הודו השונים החל מהאיזור ליד בנגלדש שבו יורדים מעל עשרים אלף מ"מ גשם  לשנה ועד מדבר טהאר שבו כמו במדבריות לפעמים יורדים בו בקושי 100 מ"מ גשם.

בין המסלולים הרבים המומלצים בהודו לתקופות טיול של כחודש ויותר אפשר להתחיל בניו דלהי לבקר במקדשים כמו המקדש הבאהי ובשווקים שלה ולקבל הלם מהצפיפות והטינופת וממנה כדי להרגע ולהנות ממזג אוויר פחות חם להמשיך להרים ולעמקים של חבל לאדק בצפון, שגובהו מגיע למעל ל-3 ק"מ.
אם תוכלו להקדיש זמן לבילוי בחבל קשמיר בעיר סרינגאר המופלאה על אגם דל ודאי תודו לי לא מעט. מומלץ לגור באחד מהמלונות הצפים שבאגם. אך אנא תהיו מודעים למצב הפוליטי הבעייתי בחבל.
תבקרו בעמק קולו לאורך הנהר ובעמק פרווטי שבו כפרים השוכנים לאורך הנהר. בדרמסלה אל תשכיחו לפקוד את מקדש הדלהי לאמה שבעיר.
העיר רישיקש מעניינת עם מלוא החופן מקדשים שמהר מאוד תגיעו לנקודת הרוויה מהם. באמריצר הקרובה לגבול הפקיסטני תתפעלו ודאי  ממקדש הזהב של מאמיני דת הסיקים. מושגי הזמן וההגעה למקומות מוכרחים להיות גמישים  שכן למשל נסיעה ממנאלי ללה תמשך באוטובוס כיומיים.

בג'יפ מומלץ יותר וניתן גם לעצרו לצרכי צילום  היכן שתבחרו.בין הערים והמקומות שמומלצים לפקוד בעת הביקור בהודו יש כמובן למנות את העיר אגרה  כדי לחזות בפלא הארכיטקטוני הטאג'מאהל ואת מצודת ה"רד פורט" אחת החובות לכל תייר בהודו  הוא הביקןר בעיר הקדושה על גדות הגנגס בווראנסי שבה שטים בסירה בעיר העתיקה לאורך נהר הגנגס ותוך קטע של מספר ק"מ בנהר אתה רואה את אתר שריפת הגופות וזריקת האפר למי הנהר, כאשר לא רחוק משם מכבסים ההודים את בגדיהם ובמרחק קצר משם מתרחצים וטובלים להנאתם  במי הנהר הקדושים, חוויה של ממש.כל זאת מצפה לכם בעת הטיול המקובל בצפון הודו.הטיול בדרום הודו שונה המקדשים העתיקים בטאמיל נאדו ובקרנטקה
במרחבי הדרום תמצאו גם חופים טרופיים יפים  ואיי גן עדן בגואה ואיי אנדמן. בעיר מומבאי הענקית תראו מראות של עושר מדהים  מול עוני מנוול, ותראו את שרידי התקופה הקולוניאלית הבריטית  כמו ה"שער של אינדיה" ומלון הפאר הענק ששימש יעד להתקפת מחבלים מטורפת.
כדי להגיע ולהתרשם גם מהודו המודרנית יש לבקר בבנגלור בירת קרנטקה  ובערים כמו קוצ'יין בה חייה דורות קהילה יהודית .

המיגוון התיירותי בהודו הוא בלתי נדלה ויש להקדיש תקופה של חודש אחרים מעדיפים שהייה של תקופת חיים. ביחוד לכאלו שמתאהבים בקצב החיים ובמסורות ההודיות.

רציתי להודות לחברינו משפחת לוין מיבנה שעזרו לי בהנצחתה של הודו המדהימה.

מוזמנים לדפדף בתמונות האלבום, להקליק על כל תמונה כדי להגדיל אותה ולקרוא את ההסבר שלה