הכרוז העירוני של כרייסצ'ארץ בניו זילנד היפהפייה
לא פחות מארבע פעמים ערכתי טיול סובב עולם. הראשון היה כאמור בתום הביקור שלי באיי הפיליפינים כיועץ לחברת התעופה המקומית. ממנילה המשכתי לעבר לוס אנג'לס, שם…
אי שם בקצה העולם במרחק של 1600 ק"מ מאוסטרליה ממוקמים שני איים קסומים שמשובצים באגמים צלולים , פיורדים מרשימים וקרחוני עד. לא פחות מ-60 מיליון כבשים ופרות משוטטים על כרי דשא אינסופיים מדובר כמובן באיי ניו זילנד שהאיים שלה משתרעים על 268,680 קמ"ר ומספר תושביה מגרד 4 מיליון תושבים הנהנים מטבע מופלא ומשלטון דמוקרטי למופת , שראש ממשלתה לא מתביישת לטוס במחלקת תיירים וחברי הפרלמנט שלה בעיר הבירה וולינגטון מגיעים לישיבות בתחבורה ציבורית. ממש מדינה מעוררת קנאה לישראלים הבאים ממדינה עם שלטון מושחת ונהתנתי. מדינת האיים הזו משתרעת על שטח גדול יותר מאנגליה ולא פחות מ-27 מפסגות ההרים שלה מתנשאים מעל לשלושה ק"מ וחוץ מקרחוני עד באי הדרומי, ניו זילנד נהנית עקב זרם ים חם הזורם לידה מצמחיה כמעט טרופית ומיערות עד . כך שניתן להמריא במסוק מחוף ים עם צמחיה טרופית ותוך עשרים דקות לנחות על קרחון ענק. ממראה של נוף נהדר אפשר להינות גם כשעולים ברכבל אל מרפסת התצפית שעל פסגת ההר המתנשא מעל העיירה היפהפיה קווינסטאון ולראות מראות נוף מופלאים. קווינסטאון שוכנת לחופו של אגם בשם וואקאטיפו . העיר נולדה בשנת 1860 כאשר ויליאם גילברט רייז הגיע למקום והחליט שהנוף ראוי למגורי מלכה ולפיכך קרא למקום "עיר המלכה"-קווינסטאון. העיר מוקפת הרים נישאים והפכה משנות השבעים למעין"מכה" של התיירות באיזור האי הדרומי. שמתחרה בנופי האלפים.האירופאים השקט והשלווה היא נחלת תושבי ניו זילנד ו לכן כנראה הם רדופים בחיפוש אחרי ענפי ספורט מאתגרים ומוטרפים לעיתים. בקווינסטאון למשל המציאו את ספורט הבאנג'י , של קפיצה מגשר אל מעמקי הנהר שמתחתיו , כשרק חבל גומי דק קשור לרגלי הקופצים והם נעצרים כ-2 מטרים מעל מי הנהר. כמי שקפץ בגיל מבוגר לתהום אני מעיד שזה כמו לבצע התאבדות לא מוצלחת. ספורט אחר בסביבות העיר הוא נסיעה במהירות הבזק בסירות סילון בנהר שעומקו כעשרה סנטימטרים בין צוקים נישאים כאשר נהג הסירה הופך לפתע את כיוון הסירה ואתה מרגיש כאילו אתה עומד לעוף לעבר הצוקים ללא חגורת הבטחון הקושרת אותך לסירה. .ענפי ספורט נוספים שפותחו בארץ זו שוחרת אדרנלין הם מצנחי רכיפה וריחוף באומגה מעל קניונים עמוקים ולקינוח גם כיסאות המזנקים לגבהים בערים הניו זילנדיות,.מחפשי הרפתקאות בהחלט ימצאו את מבוקשם באיים. הכל נועד להזרים אדרנלין לעורקי המקומיים שנמאס להם לספור כבשים ולהתבונן בהרים שגיאים על רקע אגמים צלולים. התושבים הקדומים של ניו זילנד שהם פולינזים במקורם הגיעו לאיים כנראה לפני כאלף שנים הם לא קיבלו בברכה את האירופאים אלא כתבשיל אפשרי לסיר, זה היה גורלם המר של כמה ממלחיו של המגלה ההולנדי הקפטן אבל טסמן. שהגיע לראשונה לאיים במאה ה-17 רק מאה שנים מאוחר יותר הגיע הקפטן הבריטי ג'יימס קוק עם מתורגמן מהוואי. הוא הצליח לעבור בשלום את המגע עם שבטי הילידים המקומיים.. ההתיישבות ההדרגתית של אנגלים וסקוטים ברחבי האיים לוותה במלחמות רבות עם שבטי המאורים ורק ב-1840 חתמו נציגי הכתר הבריטי הסכם שלום עם 500 מנהיגי שבטים. , אך המלחמות עם השבטים המאורים נמשכו עוד כ-30 שנים. בעיירה רוטורואה מציגים לתיירים את אורח חייהם של המאורים לפני הגעתו של האדם הלבן . המבקרים מתקבלים בריקוד לוחמני של המאורים . המסיימים את הריקוד בהוצאת לשון ארוכה ובהשמעת צרחות קולוניות לעבר הצופים. כאשר התארחתי בזמנו כחבר במשלחת של 3 עתונאים ישראלים בסעודה מאורית סיפרה לי מנהלת הכפר המאורית שהם מצאצאי עשרת השבטים כך לפחות לימדו אותם המסיונרים שהעבירו את השבט לדת הנוצרית. כאשר שאלתי למחרת במוזיאון הטבע של וולינגטון על מקור הרעיון, המרצה שלוותה אותנו במוזיאון סיפרה שהמאורים נהגו לחרוט את ההיסטוריה שלהם על הסירות הקדומות שלהם אך אלו בגלל הלחות הסירות לא החזיקו מעמד יותר מ-150 שנים וחוץ מזה עד בוא הלבנים המאורים היו קניבלים ולדעתה בשר אדם לא עונה לכללי הכשרות היהודית , את הטיול האחרון מתוך השלושה שערכתי בניו זילנד התחלנו בעיר הגדולה אוקלנד בצפון האי הצפוני . זו עיר נמל בינלאומית שיש בה יותר יאכטות "פר קפיטה" מאשר בכל עיר אחרת בעולם. אפשר לערוך טיול אופניים מעניין שנמשך כ-4 שעות מנמל וויטמטה לנמל מנוקאו לתיירים.אין ברירה הם צריכים להתרגל לשמות המקומות בשפות המאוריות . אגב, הכינוי שאימצו תושבי ניו זילנד לעצמם הוא ה"קיווי" על שם ציפור הלילה היוצאת לצוד חרקים עם שקיעת החמה ושאיבדה את יכולת התעופה. בעוד שאת תושבי אוסטרליה השכנה מכנים בשם ה"אוסי" בין האטרקציות של אוקלנד נמצא האקווריום העירוני המעניין שבו מהלכים המבקרים במנהרות מפלסטיק בין הכרישים והדגים השוחים בעליזות סביבם. במקום גם משחזרים את החיים באנארטיקה יחד עם פינגווינים באולם המשחזר את תנאי החיים בקוטב הדרומי. אבל עם כשרון ניווט מזהיר. המוזיאון ממוקם בין רציפי הנמל VIADDUCT HARBOUR שבלילה הופך להיות איזור בילוי כמו פונסון ביי במערב העיר שבו בין בתים בסגנון ויקטוריאני נמצאים בארים, מסעדות ובוטיקים עם הרבה אווירה. אחד המקומות בהם התיישבו המאורים במאה ה-14 כאשר הגיעו לאי הצפוני בסירות קאנו היה באתר הפעילות הוולקאנית והגייזרים ברוטוריאה, המזכיר במקצת את שמורת ילוסטון האמריקנית. המקום הפך למרכז התרבות המאורית . בעיירה ליד הגייזרים ניתן לראות כיצד תושבים מקומיים התחברו לגייזר או למעיין וולקאני וחסכו לעצמם את עלות חימום הבית בחורף. אחד האתרים המרשימים באיזור הנודף סרחון גפריתי הוא מה שקרוי בשם"שערי הגיהנום" WAIMANVALLEY שבו מוצגים מופעים של מורשת המאורים, בית מרחץ פולינזי ועדויות על שרידי הטרסות הוולקאניות וורודות והלבנות שנחשבו בשעתו לאחד מפלאי העולם. בהמשך הדרך מרוטוריאה לעיר וולינגטון מומלץ לעצור באטרקציה התת קרקעית המושכת המוני מבקרים, שיט בנהר תת קרקעי מומלץ גם לעצור באגם הגדול הנמצא בלועו של הר געש אגם טאופו, חובבי ספורט האקסטרים ימצאו את מבוקשם בעיירה השוכנת לחוף האגם. משם המשכנו בזמנו לעיר הבירה וולינגטון שממנה מפליגים מעבורות לאי הדרומי . בעיר וולינגטון מומלץ לבקר במוזיאון TEPAPA שבו ניתן ללמוד על ניו זילנד החלל מהתופעות הוולקאניות שלה וכלה בתולדות ההתיישבות המאורית ושל האדם הלבן. כולל אפילו על יהודי ניו זילנד . אטרקציות נוספות בעיר היא רכבת הרים שבעזרתה מגיעים לתצפית נהדרת על העיר . גם הפרלמנט הניו זילנדי שעוצב ככוורת ראוי לביקור .חברי הפרלמנט מגיעים לישיבות, שומו שמיים! בתחבורה ציבורית. מוולינגטון יצאנו במעבורת לעיירה פיקטון באי הדרומי, השייט מענג כשאין סערות. ניתן לממהרים להפליג גם בספינת הידרופיל מהירה שגומעת את המרחק בשעה וחצי.היעד הבא באי הדרומי היתה העיירה קאיקורה שנמצאת במרחק של כ-187 ק"מ מהעיר הכי בריטית בניו זילנד מכריסטצ'רץ. העיירה קאיקורה התפרסמה בגלל מושבה של לוויתני הזרע שאורכם כ-18 מטרים ומשקלם כ-40 טונות המתפרנסים מציד תמנוני ענק אגדתיים במעמקים . תמנונים שרק הצלקות שהותירו על הלוויתנים מעידים על קיומם. טסנו מעל קבוצת הלוויתנים הזאת שנקראים בשם SPRAM WHALE שהלוויתן הלבן "מובי דיק" מספרו האלמותי של הרמן מלוויל נמנה עליהם. התחנה הבאה שלנו היתה בעיר כרייסטצ'רץ שסבלה אחרי ביקורנו רעידת אדמה קשה. העיר בתקופת ביקורנו נראתה כקפסולה שהשתמרה מהתקופה הויקטוריאנית. בכיכר העיר היה מוצב פסלה של המלכה ויקטוריה שמלכה יותר משישים שנה אך המלכה אליזבט של היום ניצחה אותה בקלות. אלא שבתקופת ויקטוריה השמש לא שקעה על האימפריה הבריטית וכיום נותר לאליזבט אי קטן עם בעיות "ברקזיט" גדולות. ליד כיכר ויקטוריה נמצא מרכז התרבותי של העיר ופסלו של קפטן ג'יימס קוק שגילה וסיפח את איי ניו זילנד לכתר הבריטי. העיר מלאה בגנים ופארקים שוכנת במישור על רקע האלפים הדרומיים , שמעליהם מתנשא ההרקוק שגובהו למעלה מ-4 ק"מ. ניתן היה לסייר בעיר ב"טרולי" עתיק ולעלות לתצפית בהר פורט הילס. תצפית המשקיפה על מפרץ לייטלטון בכיכר המרכזית של העיר היה נוהג לעמוד ה"כרוז העירוני" בבגדי המאה ה-17 ועם פאה לבנה ולהקריא את חדשות היום. אטרקציה נוספת בכרייסטצ'רץ . היא גם המרכז הבינלאומי לאנטארטיקה הראוי לביקור. שם יעניקו לכם את כל היידע על מסעות לאנטארטיקה ויקחו אתכם למסע ברכב יחודי עם גלגלי ענק שנוצר לנסיעה בקוטב הדרומי. אפשר גם לצאת עם זריחת החמה לעופף בכדור פורח תמורת 300 דולר עלובים. אם כי אפשר לשחזר את אותה חוויה גם בעיר קווינסטאון. שהיתה התחנה הבאה שלנו.עיר יפהפיה שהפכה כאמור ל"מכה" עבור התיירים המזדמנים לאי הדרומי , היא שוכנת על גדתו של אגם וואקיטיפו ולעיתים כאשר יורדים מימטרים עזים שהופכים את ה" "דאון-טאון" של העיר למעין וונציה קטנה. היה תענוג לראות את העזרה ההדדית של התושבים ובעלי החנויות אחד לשני. תוך שמירה על חוש הומור וחיוכים. קוינסטאון משמשת גם נקודת יציאה למסעות בסירות סילון מהירות שנעות במהירות מפחידה לאורך הקניון שחפר הנהר שוטאובר . הם טסות על מים שעומקם אינו עולה לעיתים על 10 סנטימטרים. מעל ההר המשקיף על העיר מתמסרים חובבי מצנחי רחיפה לטיסות מעל הנוף המרהיב . כמה מהדרכים המרשימות של האי הדרומי ממתינות לכם באיזור קווינסטאון . הקטע למשל של כביש 8 הנקרא בשם TARRAS מגיע לקניון של הנהר שוטאובר ודרך כביש מפותל חוזרים לקווינסטאון. הנהיגה בתוככי יערות הגשם העבותים תוביל אתכם אל העיירה ANAU ממנה מפליגים על ספינה למילפורד סאונד . שם מצייד אתכם קברניט הספינה במעילי גשם ובכוסות פלסטיק ומבטיח בקבוק שמפניה לכל מי שיצליח למלא את הכוסית במימי המפל כאשר נכנסים עם הספינה מתחתיו. כמובן שאף אחד לא מצליח לזכות בשמפניה. יחידה שלא התפעלה מהמסע אל מפל הפיורד היתה תיירת נורבגית צעירה שהמקום נראה לה כנוף מולדתה.כביש החוף המערבי של האי הדרומי מתחיל ליד העיירה ווספורט ויורד עד מקום בשם האאסט HAAST ופיתוליו מרשימים ביותר כשבחלקו עובר בין צמחיה סבוכה כאשר גלי הים מתנפצים אל סלעי ענק מצידו השני של הכביש. בהמשך הטיול בצידו המערבי של האי הדרומי הגענו לעיירה רוס שמנציחה את תקופת הבהלה לזהב שאליה נהרו בסוף המאה ה-19 רבבות כורים וגוש הזהב הגדול ביותר שנמצא היה משקלו יותר מ-3 ק"ג וניתן כשי להכתו של המלך ג'ורג החמישי. . הקטע החוצה בהמשך הדרך דרומה את האלפים הדרומיים יפה להפליא. ולבסוף חוזרים שוב לעיר קווינס טאון . שתמיד הביקור בניו זילנד ובמיוחד באי הדרומי משאיר לכם טעם של עוד .
מוזמנים לדפדף בתמונות האלבום, להקליק על כל תמונה כדי להגדיל אותה ולקרוא את ההסבר שלה
עוד סיפורים קטנים על טיולים גדולים:
להמשך קריאה...
לטוס במסוק מעל קרחונים הקרויים על שמו של קפטן ג’יימס קוק
תוך כדי נסיעה בצידו המערבי האי הדרומי בניו זילנד הגענו לעיירה בה ניתן לשכור מסוק על מנת לטוס מעל שורת הקרחונים של הרי ניו זילנד.…
הספורט האתגרי ממש פורח בניו-זילנד
תחנתנו הבאה היתה בעיר אוקלנד באי הצפוני של ניוזילנד, עיר שיש בה יותר יאכטות פר קפיטה מכל מקום אחר על הגלובוס. לי היה זה הביקור…
