הבית בטלביה הפך למקום עליה לרגל משפחתי.
מדובר בשני בתים שהיו מחוברים בחצר משותפת מרוצפת.
בקומה התחתונה של ביתנו התגוררו שתי משפחות, האחת משפחת חי שהיתה ממוצא פרסי, כמדומני, ואדון אברהם חי שהיה אינסטלטור ו"כלבויניק" שפתר בעיות שהתעוררו מדי פעם בבית.
המשפחה השנייה הייתה של מהנדס במע"ץ ממוצא רוסי, זוג ללא ילדים ששמו פרח מזכרוני.
בבית השכן התגוררה משפחה "יקית", שאב המשפחה התמסר לתחביבו, לגידול סוגי קקטוסים שונים ומשונים בגינת הבית.
בעוד שבדירה שמעליו התגורר פרופסור יהודה פליקס, שהיה המורה שלי לטבע והפך למומחה בינלאומי בכל הקשור לבעלי חיים בארץ הקודש.
בחצר הבית היתה משאבת מים ידנית שהייתה מחוברת לבור המים, כנהוג בכל בית ירושלמי, המכבד את עצמו שאגר מים בבור מיים שנחפר מתחת לבית יחד עם בור הספיגה שנחפר לפני שהשכונה חוברה לרשת הביוב העירונית.
על הגג שמעל לדירת הורי בנו משפחת צ'סניק, שרכשו את הגג, דירה גדולה.
פרד צ'סניק היה צלם סרטים של חברת "פוקס", נשוי לאשה גרמניה לא יהודיה, שבשכונת טלביה הליברלית התקבלה ללא הרמת גבות.
למשפחת צ'סניק היו שני בנים.
הבכור דני, שהיה צעיר ממני בשנה לערך, ואחיו מיקי שהיה בגילה של אחותי נורית.
יוני נתניהו היה בן כיתה של אותו מיקי ונהג לבקרו לעיתים יחד עם ביבי לעיתים מזומנות.
פרד צ'סניק תיעד בסרטים דוקומנטריים את ימי המדינה הראשונים ותמיד השתמש בנורית אחותי ובבנו מיקי כדוגמני רקע לצילומים.
למרבה הצער נהרג מיקי, שהיה קצין צנחנים צעיר, באחת ההפגזות בתעלה לאחר מלחמת ששת הימים.
אביו הסתגר בחדר ההקרנות בדירתו וצפה במשך ימים ושבועות בכל אותם סרטים וצילומים בהם כיכב בנו הצעיר יחד עם נורית אחותי.
לא עבר זמן רב ושני הוריו של אותו מיקי נפטרו – כנראה מצער על האובדן – והמשפחה הזו נמחקה למעשה, מלבד הבן הבכור דני ששימש סמנכ"ל בחברת אפריקה ישראל לפני שנרכשה על ידי לייב לבייב.
הפעם האחרונה ששמעתי על דני צ'סניק היתה שהוא "יצא מן הארון", נטש את אשתו וילדיו ועבר להתגורר עם חבר לחיים.
בכלל, הרחוב השקט והפסטורלי הזה, חובבי ציון, מחביא בין כתליו לא מעט טרגדיות של בנים צעירים שמסרו את חייהם על קיומה הבטחוני של מדינת ישראל.
דני מס, מפקד הל"ה
עד מועד גיוסי לצבא בתחילת שנות השישים ועד לאחר מלחמת יום כיפור, לא פחות מתריסר מבני הרחוב נהרגו במלחמות ישראל.
קרוב לוודאי שהיו רבים נוספים בשנים שכבר נטשנו את הבית הקסום בשכונה המכובדת.
כבר בהיותי תלמיד שביעית נהרג חברי הטוב דוד סעודי, בעלייה על מוקש בניצנה. כלבו ממש הרגיש שקרה משהו לבעליו והחל לילל וסירב לאכול עד שמת גם הוא.
מלבד מיקי צ'סניק שנהרג בתעלה, נהרג גם בן יחיד של ידידים קרובים של הורי, משפחת תוך, ביריית צלף מצרי בתעלה.
מנהל בית ספרי הראשון "מעלה", מר בולה, שהתגורר במורד הרחוב, איבד את בנו הטייס במלחמת ששת הימים ובתו נהרגה מאוחר יותר בעליה על מוקש בהאחזות בגולן.
מס הדמים הזה של אותו רחוב החל עוד במלחמת השחרור כאשר דני מס נהרג בראש מחלקת הל"ה.
וכך מתארכת הרשימה.
כל המבקר באותו רחוב יפהפה יתקשה לעכל את כל הטרגדיות שסוחבות על גביהן המשפחות שהתגוררו בו.
