ילד נוסף שהשתייך לחבורת הילדים שנהגה ללכת בצוותא הביתה מבית הספר ששכן ליד הכנסת הראשון (בית פרומין) לכיוון רחביה ושכונת טלביה היה נפתלי רפפורט שהתגורר ברח' בלפור, בבית ערבי לא הרחק מבית ראש הממשלה של היום.
אותו נפתלי היה ילד מגודל, בן יחיד למשפחה שכולה בנות .
הוא הצטיין בענפי ספורט שונים ואגדות הילכו עליו שהוא נוהג לשחות בימי קיץ חמים במימי בריכת ממילא, אותה בריכת מי גשמים הממוקמת בתוככי בית הקברות המוסלמי של אז.
היינו נוהגים ללכת הביתה בחבורה ולפנטז, כאמור, על הצפוי לנו בעתיד.
באחד מטיולי בית הספר הביא נפתלי במקום מימייה בקבוק מים מזכוכית שהשתייך לתקופה הטרום פלסטיקאית של ארץ ישראל.
באותו טיול מעד נפתלי דנן , הבקבוק התנפץ וידו נחתכה באופן עמוק למדי.
החתך העמוק גרם לכך שעם הגיעו למועד השירות הצבאי הוא שוחרר משירות צבאי למרות גופו האתלטי, שכן לא יכול היה בידו הפגועה ללחוץ על הדק של כלי נשק.
מרבית בני הכיתה שלנו הצטרפו לגרעין "נחלים" של בני עקיבא או שהמשיכו בלימודים גבוהים במסגרת העתודה האקדמאית, אך אותו נפתלי נעלם מאופק חיינו לחלוטין, אף אחד לא ידע מה עלה בגורלו.
ובסיפור של טיולי הראשון ברחבי ארצות הברית זכיתי לפגשו בגלגולו החדש כמנהל מלון בלאס ווגאס ועל המפגש הזה אספר בהקשר אחר.
