מנהל בית הספר התיכון מר פינצ'ובר, גבה הקומה ובעל ההבעה של "אני ואפסי עוד", הזמין אותי לפגישה במשרדו.
היה זה בתחילת לימודיי בשמינית, ערב ההחלטה על מספר התלמידים שיוגשו לבחינות הבגרות הנוראיות.
אותו מנהל הודיע לי שנהוג להזמין את הורי התלמידים לדיון בעתידם אלא שבעקבות שהות הורי בחו"ל הוא החליט להזמין אותי לשיחה המכרעת.
לפי דבריו קיימת מחלוקת בין המורים לגבי יכולתי לעבור את הבחינות. כך שהוא נותן לי ארכה עד תום השליש הראשון כדי לשפר את ציוני הירודים במתמטיקה ובאנגלית.
אם אצליח בכך, הרי שיאפשרו לי לגשת לבחינות הבגרות.
אחרת אאלץ לסיים את לימודי ללא בגרות.
היססתי רבות שכן ראיתי אז את עתידי כצייר והבחינות נראו לי כלא רלבנטיות לקריירה העתידית שלי.
כתבתי לאמי אודות ההתלבטות שלי והיא ענתה לי במכתב ארוך בו הסבירה לי שעדיף שאתאמץ ואסיים את בחינות הבגרות לאחר שנות לימוד כה רבות כי הדבר יפתח לי אפשרויות רבות לעתיד.
כך החלטתי לקבל את הצעתה של אמי האהובה, ולמשימה נרתמו שניים מחברי הטובים ביותר, שמחה לנדאו ויוחנן פריד ובערבים רבים של בילוי משותף באותו שליש ראשון הצליחו החברים לעזור לי להשלים את החומר ולעמוד ברמת הציונים הנדרשת כדי להגישני לבחינות הבגרות.
בסופו של דבר הצלחתי להגיע לממוצע של8.3 בציוני הבגרות שלי.
התכנון שלי באותה תקופה היה להגיע למפקדת פיקוד הנח"ל כצייר הפיקוד בעקבות התפקיד שמילא שם אחי שנים מספר לפני גיוסי.
באותה תקופה החל אחי יהושע לעבוד במערכת "ידיעות אחרונות" כגרפיקאי במערכת מוסף שבת תחת שרביטו של העיתונאי אהרון שמיר, מוותיקי העיתון (שבעת הפרישה של עזריאל קרליבך ושבעת מרעיו, לצורך הקמת עיתון "מעריב", נותר הוא והעיתונאים אביעזר גולן ושלמה שמגר נאמנים למשפחת מוזס, שמצידה דאגה ברבות הימים לתגמל אותם כיאות על נאמנותם זו).
על מנת להגיע לנח"ל, הצטרפתי לגרעין "נחלים" של בני עקיבא שיצא לתקופת הכשרה טרום הצבא בקיבוץ עין צורים.
החבורה אליה הצטרפתי היו בני נוער דתיים לאומיים מכל הארץ, חבר'ה נחמדים להפליא, שלצערי הקשר עימם נותק לאחר הגיוס לצבא.
כיוון שבאותה תקופה כבר היו לי הזמנות לאיור של שני ספרי ילדים (הושפעתי מאד מספרי ילדים שכתבה דודתי רבקה אליצור) הרי שבמזכירות הקיבוץ הציעו לי להמשיך בעבודת האיור ורק לדאוג להעביר את התשלומים לקיבוץ. הסדר שנראה לי ביותר, אלא שבתהליך הוצאת ספר היו כרגיל עיכובים ובקיבוץ התחילו להעניק לי תחושה של בטלן ונצלן כך שהחלטנו בצוותא מזכירות הקיבוץ ואני שאחזור לירושלים ואצטרף לגרעין עם גיוסו לצה"ל.