עם העברתי לפיקוד הנח"ל כיורשו של אחי ג'קי ששימש כצייר הפיקוד מספר שנים לפני , הפכתי באחת לברנש נילווה ללהקת הנח"ל.
המרתף שהוקצה לי בפיקוד ביפו הפך לחדר המסיבות המועדף על הלהקה, שם שרו – בין השאר – את שירי כלא 6 שגברי בנאי הנחילם לכולם "עוזי, עוזי"... ושירים דומים. חשתי אז שאני טס ברכבת ישירה לפסגת עולם הבידור של אז.
חברתי באותה תקופה היתה גאולה נוני היתה "סלב" בקנה מידה ארצי בגלל חיוכה המזהיר על גומת החן הקסומה שלה.
יצאתי איתה על גבי ה"למברטה" , אותו קטנוע איטלקי שעליו היה גאוותי, תוצר ההכנסות שקבלתי מהציורים לספרי הילדים בתקופה הטרום צבאית שלי.
לי ולגאולה נוני קרתה תאונה קלה, במהלכה פגעתי בזקנה שחצתה את הכביש במורד המוביל לשוק הפשפשים היפואי .
עזרתי לאותה זקנה לקום על רגליה בעוד אני וגאולה נוני אוספים את עצמנו ומרימים את הקטנוע מהכביש.מצפוני ייסר אותי וחזרתי מאוחר יותר לדרוש בשלום הזקנה.
כשעתיים לאחר מכן .היא ישבה בחדרה סביב סיר מרק ענקי וחייכה אלי בפה חסר שיניים שהכל בעצם בסדר אצלה .
הסצינה נראתה כלקוחה.. מההצגה "מקבט" בסצינת המכשפות…
נהנתי מאוד לצאת בחברתה של גאולה שעוררה תשומת לב רבה.
היה זה לאחר הקרנת הסרט "איי לייק מייק" בו כיכבה היפהפיה התימנית .
הייתה לי כנראה משיכה אל בנות העדה שכן גם חברתי השנייה מתקופת הלהקה הייתה נאווה בושמי, בתה של שושנה דמארי שהמתינה באותה תקופה בפיקוד הנח"ל לשיבוצה באחת מתכניות הלהקה.
מעמדי בלהקה הלך והתחזק עם כל דור שחקנים שפרש, בעיקר בעיני החיילים שהתחרו על מקום בלהקה.
כצייר הלהקה ישבתי בבחינות ובמיונים בסגנון "כוכב נולד" של היום.
בין הנבחנים היה "פופיק" הלוא הוא הרב מרדכי ארנון שאפילו דאגנו לשדך אותו לאחת הנערות שנילוו אז לחבורתנו.
הייתי גם עד לחזרות הארוכות שערכה נעמי פולני האגדתית , עם יוצאי להקת הנח"ל על תכנית ללהקת ה"תרנגולים" .
המעניין הוא שנעמי הציעה לאשתי לעתיד, חניתה זהבי , אותה הכירה בלהקת שריון, את אחד התפקידים בלהקת התרנגולים – אך חניתה העדיפה להצטרף ללהקת כרמון ולנסוע יחד עמה לחו"ל , שכן בשנות השישים הראשונות נסיעה לחו"ל היתה בבחינת התגשמות חלום, בעיקר לאחר שלהקת כרמון נבחרה להופיע בתכניתו המפורסמת של "אד סוליבן", שהיתה אז תכנית הבידור הנחשקת של הטלוויזיה האמריקנית.
לאחרונה הייתי עם זוגתי צביה שבת בהופעת שחזור של "מופע התרנגולים" שבוצע בידי צעירי תיאטרון "הבימה" . עבורי היתה הצפייה במופע מעין מסע לעבר ברחוק.
במופע, בו השתתפה גם נעמי פולני שחצתה מזה זמן רב את שנות השמונים שלה, וגם ליאור ייני ז"ל, ידידי משכבר, השתתף באחד מהשירים והצטערתי למדי שבגלל הבלאגן ששרר באולם בתום המופע לא הזדמן לי להגיד שלום ולהעלות זכרונות על חניתה ז"ל עם נעמי פולני או לפחות לחדש את הקשר עם ליאור ייני ז"ל.
פולי וגברי גררו אותי בזמנו לחזרה הגנרלית על הצגת ה"גששים" הראשונה וטרחו להתייעץ אתי על השם שנבחר ללהקה.
למען האמת אמרתי להם שזה נשמע כמו פרק מהספר של קרל מאי , רק "יד הנפץ" חסר להשלמת התמונה – אך שום דבר לא עזר.
ההצלחה של ה"גשש החיוור" הפכה לאבן דרך בבידור הישראלי.
ידיד בשם חיים טישמן שהיה בעלה של הזמרת חנה אהרוני סיפר לי שבהיותו אמרגן ייצג את להקת הגשש במסע ההופעות שלהם בארצות הברית. הוא ישב עם פשנל באולם בשיקגו והגששים הופיעו בשפה האנגלית. האולם נותר שקט ללא צחוקים. טישמן שאל את פשנל מי בעצם כתב את התרגום ופשנל ענה לו שהוא בעצמו.
אתם כבר מבינים שיהודי אמריקה לא נשפכו מה"No Engine" באנגלית עבור ה…"היה מנוע" ….
רק היורדים הישראלים הצילו את מסעי הלהקה בניכר ונשכבו על הרצפה מצחוקים.
יהורם גאון פגש אותי פעם בניו יורק ואמר לי שאני בשבילו בבחינת קמיע, שכן בזמנו לוויתי אותו לאודישן של "קזבלן" שבעקבותיו הפך כידוע לכוכב ענק , ושהוא ישמח אם אלווה אותו לפגישת אודישן לגבי הפקת סרט מוסיקלי שהוקדש ל"חזן", על תולדותיו של פול אנקה כמדומני. אלא שהליווי האישי ליהורם לא עזר. גם כאשר חצינו יחדיו ברגל את ה"סנטרל פארק" יהורם בסופו של דבר, לא זכה בתפקיד.
אבל באותה עת הכרתי דרכו את אילנית שהופיעה עם יורם בסיבוב הופעות אמריקני.
עוד בתקופת להקת הנחל נוצרה אצלנו חבורה שמנתה את אמנון ברנזון, מקיבוץ כפר גלעדי ועזרא כפרי מקיבוץ עין החורש שהפך מאוחר יותר לצייר ולשחקן, וכללה גם אותי ואת דן עם שלם ואילן נחשון – ששניהם היו כתבי הירחון "במחנה נחל" .
אני התחלתי בשלב מאוחר יותר לשמש כעורך הגראפי שלו וכצייר קריקטורות תחת שרביטו של העורך יצחק לבני.
