בעת החופשות שלנו מצה"ל היינו נוהגים לשכור מכונית "לארק", שאז שימשה סמל מעמד לגנרלים, ובעזרתה לטייל ברחבי הארץ כאשר הקיבוצניקים שבינינו היו מכינים לנו פחי בנזין כדי לתדלק את הרכב.
מחיר ההשכרה היה זול למדי אבל חברות ההשכרה דאז נהגו לגבות סכום על כל קילומטר נסיעה ועל חטאנו אני מתוודה כיום.
במוסך הרכב שבפיקוד הנח"ל היינו מפרקים את מד הקילומטרים ומחזירים אותו למקומו בתום שבוע ההשכרה .
כך ששכירת הרכב התאפשרה אפילו לחיילים תפרנים שכמונו.
נסענו ברחבי ארץ ישראל של טרום מלחמת ששת הימים כמו לורדים.
אמנון ברנזון נהג לספר לנו רבות על חבר מעניין בקיבוצו בשם שלום שאול, כירומנט הקורא בכתב היד.
אגדות נקשרו בשמו של אותו שלום שאול, כמו הסיפור על רוני סגל, הטייס בן כפר גלעדי ששלום שאול ראה בכף ידו את האסון המתרגש .
שלום שאול דיבר עם מרכז המשק שאולי ימנע אותו מלטוס בחודשיים הקרובים, אך ללא יכולת לעזור.
הבחור אכן נהרג בתאונת טיסה.
כך גם הסיפור על גרפיקאי ידוע בשם גידי קייך שהיה חבר המשק והוצעה לו עבודה במשרד פרסום חיפני. הוא בא להיפרד מאותו שלום שאול .
זה לא התרגש וטען שאותה העברה לא תתקיים ואמנם בדרך לחיפה קרתה לו תאונת דרכים קשה.
הוא אושפז חדשים רבים והתאהב באחות שטיפלה בו ובסופו של דבר נותר בקיבוץ.
כאשר הגענו חבורת החיילים בחופשה, להתארח עם מכוניתנו המפוארת השכורה בקיבוץ הפגיש אותנו אמנון ברנזון עם אותו שלום שאול שניבא לכל אחד מאתנו את עתידו.
שאול הרגיש משום מה שעתידו האישי קשור בי כי העניק לי יחס מיוחד למרות שהייתי המתנגד החריף ביותר לעצם העניין של ניבוי עתידות , ראיתי בכירומנטיה ביטוי לשיטה פילוסופית דטרמינסטית , הקובעת שגורלו של האדם נקבע מראש ואין בידנו לשנותה.
שלום שאול ניסה לשכנעני שאין לו שום כוחות עליונים חלילה אלא שבמהלך שהותו בבורמה הוא למד את התורה הזו.
הוא הראה לי למשל ספר עם מאות צילומים של כפות ידיים וביקש ממני לפתוח אותו באופן מקרי.
כאשר בחרתי בדף מסוים של צילום כף יד הוא הקריא לי את תולדות חיו של הסופר מרק טוויין .
לטענתו במידה שאלף אנשים שהיה להם התמוטטות עצבים בגיל 40 יש קו משותף זהה בכף היד, קרוב לודאי שגם לאדם האלף ואחד שיש לו קו דומה יסבול מהתמוטטות עצבים בגיל 40.
כך שהיידע הזה הוא מצטבר ונרכש בשנות ניסיון רבות של למידה.
אותו שלום שאול סיפר לי אז להפתעתי , שהוא מתכנן לעזוב את הקיבוץ יחד עם אשתו נוגה לבית בן אליהו, אחותו של איתן בן אליהו, שיהפוך להיות ברבות הימים למפקד חיל אוויר.
אותה נוגה בת למשפחה מיוחסת שלמדה בירושלים עם אחותי שולמית, הגיעה לכפר גלעדי כמורה חיילת.
שלום שאול חיכה לה עם הגעת האוטובוס מירושלים ואמר לה לתדהמתה, שהיא הולכת להיות אשתו – מה שנראה אז מופרך למדי שכן היה מבוגר ממנה בשנים רבות ומראהו החיצוני היה רחוק מלהיות משובב נפש.
אך הנישואים אכן יצאו לפועל.
די השתוממתי מהפתיחות שגילה כלפי שלום שאול שגילה לי את צפונותיו.
הוא, אגב, אמר לי, שעתידי יהיה בכתיבת ספר פילוסופיה, דבר שלא קרה עד היום.
אבל אותו שאול צדק במידת רבה בכך שתרמתי לא מעט לשינוי בעתידו האישי .
דאגתי אז לכתבה אודותיו שהתפרסמה בעיתון "ידיעות אחרונות”, פרסומו קנה לו מעריצים רבים ביניהם את אחי יהושע , ששאול הפך לגורו עבורו. אחי נרתע מאז מכניסה לבריכה או לים כי צפויה לו סכנה בעתיד ממים.
אנו הבאנו אליו דמויות כמו יהורם גאון ששאול ניבא לו את עתידו והצלחתו במחזמר קזבלן שנים רבות לפני שהדבר קרה,
כמו גם לחיים טופול הוא ניבא את הצלחת "כנר על הגג" שנים רבות לפני שהמחזמר עלה על הבמה.
גם פוליטיקאים ואנשי עסקים הפכו לחסידים שוטים של אותו שאול, שהצלחתו המסחרית הביאה אותו לבניית וילה בנווה מגן.
המוזר בדבר ששנים רבות לאחר מכן חלתה אשתו של שלום שאול בסרטן ושלום שאול הזמין מספר אנשים למין ארוחת פרידה מאשתו. היינו באותה ארוחה, מלבד אשתי חניתה ואנוכי, גם אחי ואשתו נגבה, השחקו אלברט כהן ואשתו שהיתה נגנית פנסנתר ידועה והשחקנית זמרת ליה דוליצקיה.
הארוחה היתה אירוע הזוי למדי, מין ארוחת פרידה מאשתו נוגה שהיתה לדעת כולנו בדרך לעולם הבא.
האירוניה שבדבר שהנה כיום, יותר מעשור לאחר אותה ארוחה מוזרה, נוגה בן דוד עד היום בחיים ואני מאחל לה עוד שנים מרובות אך אותו שלום שאול מנוחתו עדן, כמו גם אשתו של אלברט כהן, השחקנית ליה דוליצקיה ואשתי חניתה כולם עברו מזמן לעולם שכולו טוב.
כך אני לפחות מקווה.