את הלילה הראשון במלחמת יום הכיפור עברנו בתוך זחל"ם החילוץ של מכונאי הטנקים של גדוד 95, חבר'ה לעניין שעבדו יומם ולילה כדי להחזיר לפעילות טנקים פגועים.
הפגזות סוריות נמשכו במשך הלילה כולו והטרנזיסטור שידר במהלך הלילה מרדיו דמשק את האימרה "חייל עברי, הנח נשקך"… מאוחר יותר ההפגזות הסוריות ניסו לאתר את סוללת התותחים המתנייעים שמוקמה לא הרחק מאתנו, עליה פיקד אחד מחברי הטובים דוד אורון.
למחרת, כאשר המתנו תוך כדי ישיבה על דפנות הזחל"ם הגיע לפתע רכב עם נפתלי בהירי, המח"ט שלנו מימי מלחמת ששת הימים.
הוטל עליו תפקיד במטכ"ל להגיע למפקדת חטיבת גולני בטרם ההסתערותה השניה שלה על מוצב החרמון.
הצטרפנו אליו ולאחר שנסענו כמה מאות מטרים ירה מטוס סוחוי סורי טיל על הזחל"ם בו שהינו והרכב התפוצץ למזלנו כבר היינו רחוק ממנו.
גם הצוות שהיה בזחל"ם היה עסוק בדיוק בשיפוץ אחד הטנקים וגם הוא לא נפגע.
אם כל כך קר אצלנו, תאר לך מה הולך למעלה בחרמון
(קריקטורה שלי)
כאשר הגענו אל מוצב החרמון, פגשתי קצין בשם יואב שחם ששימש קודם לכן כקצין בסיירת שקד אצל חברי פואד. הוא עדכן אותנו על האבדות שחטיבת גולני ספגה בהסתערות הראשונה על החרמון. מכיוון שהצנחנים כבשו את החרמון הסורי והתמקמו למעשה בגובה עדיף מהסורים שכבשו את מוצב החרמון שהיה בידנו.
שאלתי את אמיר דרורי, מח"ט גולני מדוע אינו נעזר בצנחנים כדי שיתקפו מאחור את החרמון. הוא הפטיר לעברי "גולני איבד, גולני ישחרר!”
בגלל האימרה הזו איבדה חטיבת גולני לא מעט חיילים במהלכי הכיבוש הנוסף של מוצב החרמון.
שנים לאחר מכן בקרתי את דליה ונתן בן ארי בוושינגטון כאשר נתן שימש כנספח כוחות היבשה. בעוד אמיר דרורי שהיה אז כבר בדרגת אלוף היה נספח צה"ל בשגרירות בוושינגטון.
הוא שמח לקראתי כי הזדקק לבוחן אובייקטיבי לבחינות הבגרות של בתו. הסכמתי כמובן אך אמרתי לו בגלוי שבלבי כעס גדול על אותה אימרה במהלך מלחמת יום הכיפורים. ההסבר שלו היה שהמצב היה מאוד לא ברור והיה צורך להכריע מיידית את כיבוש החרמון.
כל זאת עדין לא הסביר מדוע לא נעזר בחיילי הצנחנים במהלך כיבוש החרמון.
גם עם מוטה גור ז"ל היתה לי שיחה ארוכה אל תוך הלילה בעת ששימש כשר תחבורה בממשלת רבין.
אכלנו בניו יורק ארוחת ערב משותפת במהלכה ושטחתי בפניו את הטענה על כך שניהל במלחמת ששת הימים ב"גבעת התחמושת" קרב שעלה בהרוגים רבים והתנהל כמו קרב במלחמת השחרור. הרי אם היה ממתין קמעה לטנקים של חטיבתו של אורי בן ארי , הטנקים מכריעים את הקרב במספר פגזים מבלי להזדקק לקרבות הירואים שעלו בנפגעים רבים, תוך לחימה מעמדה לעמדה.
תשובתו היתה דומה, שבאותו זמן לא היה ידוע לנו כמה זמן ישאר לנהל את המלחמה לכיבוש העיר העתיקה והוא רצה לקבוע עובדות בשטח.
אי אפשר כמובן במרחק של זמן לשפוט את ההחלטות של הגנרלים האלו.
הפעם השניה שבה ניצלתי היתה בתקופת מלחמת יום הכיפורים, כאשר חזרתי עם חברי דן וצוות חיילי חי"ר עם גליונות של דפים קרביים כדי לחלקם לצוותות הטנקים של גדוד 95 .
כאשר נסענו לכיוון בו שהה גדוד הטנקים בשעות הבוקר רדף אחרינו ג'יפ שקרא לנו לעצור שכן אנו נוסעים ישר לזרועות הסורים , שכן אותו גדוד הטנקים עבר לקטע חזית אחר בגולן
