המשך טיולנו מסביב לארצות הברית היה לאורך הגבול הקנדי מצידו האמריקני ממדינת אוהיו בה שוכנת שיקגו, לעבר מדינות כמו וויסקונסין ומינסוטה – ומשם לצפון דקוטה לעיר ביסמארק שהיא בירת אותה מדינה, שבה נמצא גם בנין הקפיטול של המדינה שמכונה בשם"גורד השחקים של הערבה" בסגנון אר-דקו.
אחד האתרים הראויים לביקור הוא מרכז ההסברה של צפון דקוטה, שם מתואר סיפור המשלחת של לואיס וקלארק.
תומאס ג’פרסון שהיה הנשיא השלישי של ארצות הברית הבין את חשיבות הקשר של מזרח ארצות הברית עם המערב וחופי האוקיינוס הפאציפי שנשלטו אז בידי המכסיקנים והספרדים, ושלח שני קצינים אמריקנים לבחור את המסלול הטוב ממזרח למערב לכיוון האוקיינוס השקט כדי להשליט את מרותה של ארצות הברית הצעירה על אותם שטחים במערב, שנשלטו אז על ידי ספרד ומכסיקו.
מסע הקצינים המייגע בשנת 1804 נמשך שנתיים.
הם עברו ברגל מסע בן כ-13000 קילומטרים, במהלכו גילו את נהר המיזורי ואת הרי הרוקיס.
אנשי המשלחת ניצלו לא פעם במהלך המסע בעזרת אשתו האינדיאנית של הגשש הצרפתי שנלווה אליהם, סקאגוויה . התברר שהיא שימשה מתורגמנית עם שבטי האינדיאנים שפגשו בדרך ובמיוחד הצילה אותם כאשר הרגו שני גנבי סוסים אינדיאנים והשבט של אותם אינדיאנים לכד אותם ועמד להוציאם להורג. ואז התברר שהיא סקאגוויה אחותו האובדת של ראש השבט.
פסלה של אותה גיבורה אינדיאנית מוצב לפני בניין הקפיטול בצפון דקוטה כאשר היא נושאת את תינוקה שנולד במהלך המסע ההרפתקני. פסלים נוספים של אותה אינדיאנית נמצאים במקומות רבים.
אותה משלחת צבאית עזרה לממשלת ארצות הברית להשתלט על כל אותם שטחים במערב שבלעדיהם ארצות הברית לא היתה הופכת למעצמת על .
מביסמארק נסענו לאחד הערים המדכאות של אמריקה – לעיר ביוט במונטנה, עיר שנראה כאילו קפאה בזמן, אך התברר שבסוף המאה התשע עשרה היתה אחת הערים המשגשגות באמריקה. היא שימשה אז כמרכז של מכרות פחם – ועד היום יש בעיר אוניברסיטה ללימודי כרייה ואפילו מוזיאון עולמי לכרייה, שבו ניתן לרדת למעמקי האדמה ולראות כיצד חיו ועבדו אותם כורים.
אלא שאסון מכרות כבד שפקד אותה ביוני 1917 – בו נהרגו מאות כורים שמכתביהם למשפחותיהם נוגעים ללב ומוצגים במוזיאון. מכתבים שכתבו אותם כורים שידעו שהם עומדים לפני מותם ושאי אפשר לחלצם, ובהם הם נפרדים מקרוביהם. האסון הפך את העיר המשגשגת לכמעט עיר רפאים.
מעניין שבמרחק של רק כשעה נסיעה ממנה נמצאת עיר מצליחה ונאה בשם הלנה שהיא בירת מונטנה.
עיר חמודה עם מסעדות טובות וגלריות לאמנות שבה שוררת אווירה אופטימית ניגוד מוחלט לביוט.השתכנו במלון בעיר הלנה ולידנו ישבה אשה מבוגרת שהתברר שהיא שייכת למספר משפחות יהודיות שהיגרו לעיר בתחילת המאה העשרים . קהילה יהודית שהחלה על ידי שני אחים שהגיעו מפולניה ואלה גררו אחריהם משפחות נוספות בעיקר כדי למצוא כלות יהודיות. אותה יהודיה סיפרה לנו כמה קשה לנהל חיי קהילה יהודית במונטנה.
בבוקר כאשר סעדנו במלון הופיעו לפתע שני זאטוטים שחורים וחיבקו את האשה בקריאות "גרנד מה".
התברר שאותה יהודיה היא הסבתא של אותם ילדים. בתה שלמדה באוניברסיטה המקומית התחתנה עם המרצה השחור שלה. שאלתי אותה להרגשתה כסבתא יהודיה לנכדים שחורים. היא הודתה שבתחילה רצתה למות ועם הזמן התרגלה לרעיון.