פפיטה בירת טהיטי היתה התחנה הבאה שלנו, במסענו סביב העולם .
מוזיאון גוגיין בפפיטה טהיטי
מטהיטי תכננו לצאת להפלגה בת 10 ימים לאיים מופלאים בדרום האוקיינוס השקט כמו בורה בורה, מוריאה ואיי קפיטן קוק .
להפלגה הזו הצטרפו אלינו שני זוגות, אורה מוזס ז"ל וידידה דאז עודד שהגיעו בטיסה מטורונטו שבקנדה וזוג ישראלי אדי ונילי שלו, הוא היה מבעלי חברת הון סיכון בשם "ג’נסיס" ואשתו נילי היא דוקטורית לשירת ימי הביניים.
עוד לפני שהגיעו שני זוגות החברים שהצטרפו אלינו להפלגה, שכרנו רכב ושוטטנו בטהיטי.
אגב, המוזיאון שהוקדש לפול גוגן שהתפרסם בגלל ציורי הילידים של טהיטי – מאכזב למדי .
התברר שאפילו ציור אורגינלי אחד לא נותר באותו מוזיאון המוקדש לפול גוגן, רק העתקים מודפסים של יצירותיו.
כאשר טיילנו ברחבי האי נתקלנו בשלט המעיד על קיומה של מסעדת גורמה צרפתית על הרכס המשקיף על המפרץ של העיר פפיטה. התחלנו לנסוע בכביש המתפתל במעלה ההר, הכביש המשובש היה נראה כאילו שנים לא נסעו בו. עצי הג'ונגל כמעט וכיסו קטעים מהכביש. מלמלתי לצביה זוגתי שיתכן ואין בכלל מסעדה במעלה ההר. רק אחרי נסיעה מפותלת של יותר משעה, הגענו אמנם לאותה מסעדה נעלמת, או אז התברר שרכבל מגיע לאותה מסעדה מהעיר עצמה והכביש בו נסענו אינו בשימוש כמעט.
כאשר הצטרפו אלינו החברים, המשכנו לטייל ברחבי העיר ולפתע נתקלנו בשלט של בית הכנסת המקומי. התקשנו להאמין שאכן קיימת קהילה יהודית בטהיטי, להפתעתנו יש אמנם בית כנסת המשמש כשלושים משפחות יהודיות ממוצא צרפתי ומרוקני העוסקים במסחר של פנינים המגודלים בצדפות באתרי גידול תת ימיים במפרץ.
המים החמימים בלגונה תורמים לגידול הצדפות שבהם הפנינים, והיהודים בטהיטי משווקים את הפנינים לאירופה.
בדיוק בעת ביקורנו בבית הכנסת שבמקום, עסק מורה יהודי בהקניית עברית לשתי נערות צעירות הנמנות על אותה קהילה קטנה.
מפאפיטה, בירת טהיטי יצאנו ל-10 ימי הפלגה באיי הדרום הפסיפי – איים חלומיים שתוארו בסרטים ובספרים כגן עדן עלי אדמות.
אותם איים מוקפים בלגונות ובחגורות של קוראלים ואלמוגים היוצרים מעין בריכות טבעיות של מי ים בצבע איזמרגד והשחיה בהם היא תענוג לא קטן.
רוני מוזס, בעלה לשעבר של אורה, חלם להתיישב באי בורה בורה ולהתפרנס מהשכרת אופנועי ים לתיירים, אך הבחור נפטר לפני שהצליח להגשים את חלומו ועבור אשתו היה הביקור החוזר באי כעין הגשמת צוואה.
באחד האיים יצאנו לשייט ביער של מנגרובים, צמחים שגדלים במי ים ויוצרים שדרות של עצים ייחודיים בהם נהגו בעבר שודדי ים להסתתר מספינות המלחמה האנגליות והצרפתיות שניסו לצוד אותם.
משיט הסירה הפולינזי, כאשר נודע לו שאנו מישראל, בא אלינו בטענות מדוע אנו מפנים את אחיו, תושבים יהודים מביתם. היה זה בתקופת ההתנתקות בישראל. כאשר נסינו להבין מה מקור ההתעניינות שלו בנושא הוא הצהיר בפנינו שהוא משתייך לחצי השבט המנשה והם מצאצאי עשרת השבטים – זאת לפי מה שלמדו מהמסיונר שהעביר אותם מדתם האלילית לנצרות.
בהמשך השייט הגענו למקדש קדום שנבנה בצורת פירמידה לפני מאות שנים. בשלט ההסבר למקדש נכתב שמצאו ברצפת המקדש כ-8000 גולגולות של שרידי האויבים שנאכלו על ידי השבט של אותו מלך קדום,
הפולינזים המקומיים היו גם קניבלים. הסברתי לפולינזי בן שבט חצי המנשה שלאכול בני אדם זה לא עונה לכללי הכשרות של העם היהודי, אך הוא לא התרגש והסביר לי שאבות אבותיו שמרו דווקא על כשרות עד עלותו לשלטון של אותו מלך שהכריז על עצמו כנציג האל עלי אדמות והוא זה ששינה את כללי הכשרות.
מדי ערב עלו לספינה בה הפלגנו בין האיים להקות מקומיות והציגו לפני הנוסעים את מיטב הפולקלור המקומי כשהם עוטים נוצות וחצאיוח עלים.
