באחד מביקורנו במכסיקו שהינו אצל ידידים איתן וצופיה פלדי שבתוקף תפקידו היה אחראי על הקמתה של גמנסיה עברית במכסיקו סיטי וחמש שנות שהותם במכסיקו הקנו להם יידע רב על אתרי המדינה.
לאור הצעותיהם תכננו את הביקור הממושך שערכנו במכסיקו.
כאשר סיפרנו לידידים אותם הכרנו במכסיקו שאנחנו מתכננים טיול ארוך ברכב שכור במרחבי המדינה הם ניסו להניא אותנו מהרעיון בגלל גל הפשיעה הגואה.
הלעיטו אותנו בסיפורים על שוד תיירים ואפילו רכבים.
אלא שחברינו הישראלים, משפחת פלדי, הדגישו שאם ניסע רק בשעות היום בכבישי האגרה היקרים יחסית לא יהיה לנו הכבוד להפגש עם פושעים.
המקום היחיד שבו היה לנו מפגש לא נעים עם מושחתים במדי שוטרים מכסיקנים, היה כאשר שהינו באקפולקו ויצאנו בצוותא עם זוג יהודים אמריקנים מכף קוד שהתלוו אלינו ברכב השכור במטרה להגיע לביתה של האמנית פרידה קאלו (שעל הגדר של הבית שלה עיצב האמן הגאון דייגו ריברה תבליט אמנותי מרשים, המזכיר עבודות של אמני האצטקים).
כאשר חלפנו בכיכר שבדרך, דלק אחרינו אופנוע משטרתי עם זוג שוטרים לבושים במיטב המחלצות הרשמיות שהיו העתק המדים של שוטרים אמריקנים.
עצרנו את הרכב ואחד השוטרים טען שעלי לשלם קנס של 800 פזוס מכיוון שנסעתי באור אדום.
גם העובדה שטענתי שבכיכר אין בכלל רמזור לא שינתה את דרישתו.
הוא רצה שאמסור לו את רשיון הנהיגה ואת דמי הקנס במזומן והודיע לי שהוא ישמח לשלם אותו עבורי.
התווכחתי עמו ולפתע שינה את גישתו אמר ..."ומה עם הזמן שהשקעתי בך "…,
שאלתי אותו אם 200 פזוס יספיקו לפצות אותו.
השוטר אמר שבסדר, רק שאשחיל לו את הכסף מבלי שהקהל שהתבונן במתרחש ישים לב.
מאוחר יותר, במלון בו התארחנו אמרה לי מנהלת המלון שלשוטרים מקומיים אסור בכלל להטריד תיירים.
ואכן טיילנו בשלום ארוכות במדינה הענקית.
