תחנתנו הבאה היתה בעיר אוקלנד באי הצפוני של ניוזילנד, עיר שיש בה יותר יאכטות פר קפיטה מכל מקום אחר על הגלובוס. לי היה זה הביקור השלישי בניו זילנד.
הפעם הראשונה היתה עם שני חברים שנסענו לאורכה ורוחבה של המדינה. באותה נסיעה בהיותנו באי הדרומי נהגתי בצידו השמאלי של הכביש כמו באנגליה. הכבישים במדינה הם מעולים ואחת למספר ק"מ יש שילוט לא להתאמץ לעקוף שכן עוד מעט יהיה בכביש מפרץ שיאפשר לעקוף בניחותא, פעם מצד ימין ופעם מצד שמאל – כך שאין טעם להלחץ כדי לעקוף.
הפעם השניה בה בקרתי באיים היפהפיים היתה עם עוד שני עתונאים כאורחים של משרד התיירות הניו זילנדי.
טסנו כ-27 שעות וכאשר הגענו הודיעו לנו שבתור בונוס יש לנו עוד טיסה פנימית שאורכת כשעה, אז הגענו למעין גן עדן קטן לא הרחק מאיזור המעיינות הוולקאניים רוטוריאה. בתי האיזור מחוממים במיים החמים הוולקאניים הנובעים מהגייזרים המקומיים בנוף המזכיר את ילוסטון פארק בארצות הברית. התעניינו לדעת, כיצד החליטה מדינה כמו ניו זילנד לממן אירוח של כשלושה שבועות של 3 עיתונאים ישראלים, התשובה היתה פשוטה, משרד התיירות המקומי בדק ומצא שמדי שנה מבקרים בניו זילנד כ-4000 תיירים ישראלים יותר מאשר איטלקים וספרדים, למשל, ולכן החליטו להשקיע בשוק הישראלי .
בקרנו בעיר וולינגטון בירת ניו זילנד ובה הראו לנו את בנין הפרלמנט המקומי, מכיוון שהיה מדובר בבית רגיל במרכז העיר, התענייתי היכן מחנים חברי הפרלמנט את רכביהם. המלווה הניו זילנדי הסתכל עלי במבט משונה והפטיר לעברי שהם מגיעים לישיבות הפרלמנט בתחבורה ציבורית. זה הזכיר לי פעם כששהיתי בקופנהגן ועמדתי עם חבר ישראלי המתגורר בדנמרק בתחנת אוטובוס, החבר הישראלי אמר לי שהגבר העומד לידי הוא לא פחות משר התחבורה הדני, והוא המתין לאוטובוס כמו כל אזרח.
רק אצלנו במדינה העשירה והמשגשגת יש לכל חבר כנסת מכונית על חשבון הציבור שמוחלפת אחת ל-3 שנים ועל שר שנוסע באוטובוס עדין לא שמעו אצלנו.
התעניינתי בעת ביקור במוזיאון הצבאי של המדינה, מה הביא בחור ניו זילנדי שגדל באחת מחוות הכבשים של ניו זילנד ואשר מעולם לא עזב את החווה, להתגייס לצבא הבריטי ולשוט 3 חודשים כדי להיהרג בגליפולי במלחמת העולם הראשונה. מתברר שאותו עלם ואלפים רבים כמוהו נענו לדרישות של פלאקט שפורסם באותו זמן בו נאמר שהקייזר הגרמני העליב את המלכה ויקטוריה ירום הודה ועליהם, על ילידי ניו זילנד, הוטל לנקום את כבודה.
זכינו באותה נסיעה גם לעופף בכדור פורח מעל העיר היפהפיה קווינסטאון ולהתבונן בקופצי הבאנג'י המזנקים מגשר גבוה, אותו ספורט משונה של קפיצה מגשר בגובה של כ-120 מטרים אל תוככי קניון בו זורם נחל מהיר. עלות הקפיצה היא 270 דולר ולקראתה אתה נקשר ברגליך לחבל גומי גמיש וקופץ לעבר הנהר ואחרי כמה קפיצות למעלה ולמטה דואגים סוף סוף להוריד אותך – המתאבד הפוטנציאלי – אל סירה הממתינה בנהר מתחת.
הניו זילנדים, כנראה כתוצאה משעמום בארצם היפהפיה, ממש חולים על ספורט אתגרי.
החל מסירות סילון – בהן שטנו בנהר שעומקו אינו עולה על כעשרה סנטימטרים. הסירות שטות במהירות של כמאה קמ"ש ממש מרחפות במהירות ואז המשיט, שנראה כאילו עומד להתנגש בקירות הקניון, מסתובב בבת אחת והקרביים ממש מתהפכים.
המקומיים מתים גם על מצנחי רחיפה איתם הם מזנקים מההר המתנשא מעל קווינס טאון או מקפיצה אל על על כיסא כאשר רתומים ברצועות גומי הנמתחות משני צידיך ומניפות אותך באחת לגובה של כ-30 מטרים.
אומץ לא חסר להם למקומיים.
נסענו עד הקצה הדרומי של האי הדרומי שם מכינים משלחות המתאמנות לקראת מסעות לאנטארטיקה. עם בגדים כמו לאסטרונאוטים וכלי רכב עם גלגלי ענק המאפשר לנוע על קרחונים.
בפעם הראשונה שהגעתי לעיר כריסצ’ארץ היה נדמה לי שמדובר באנגליה של לפני מאה שנה. בכיכר העיר עמד כרוז לבוש בגדי המאה השבע עשרה והקריא בקול את חדשות העיר מתוך מגילת קלף ארוכה.
גם מבנה האוניברסיטה בעיר היה מרשים והזכיר אוניברסטאות בריטיות עתיקות.
בביקורי השלישי בניו זילנד במסגרת הטיול סובב עולם עם צביה זוגתי התארחנו אצל זוג ישראלי שפגשנו במקרה באחד משדות התעופה במזרח הרחוק. הם פנו אלינו כאשר שמעו אותנו דוברי עברית. כשנודע להם על תוכניותנו לבקר בניו זילנד הציעו לנו לבקר אותם בעיירה נלסון באי הדרומי.
ואכן בקרנו אותם בעיירה נלסון, כאשר סיימנו את הסיבוב הארוך שערכנו באי הדרומי כולל שייט בו הפלגנו לפיורד בשם מילפורד סאונד, שנמצא בדרום האי, במהלכו מפליגים לעבר מפל מים אדיר בקצה הפיורד ונוסעי הספינה מקבלים כוסיות פלסטיק ומעילי גשם. קברניט הספינה ניווט את הספינה אל מתחת למפל השוצף והבטיח בקבוק ויסקי לכל נוסע שיצליח למלא את כוסו במימי המפל.
כמובן שאף אחד לא הצליח.
בחורה נורבגית שישבה לידי בספינה לא הבינה ממה מתפעלים הנוסעים. בארצה, נורבגיה, נמצאים עשרות פיורדים לא פחות מרשימים.
בדרכנו חזרה צפונה בחלקו המערבי של האי הדרומי נדהמנו מיופיים של האגמים הרבים, שבחלקם צילמו את סרטי "שר הטבעות" והנוף עטוף העננים מקנה תחושה של מראות על טבעיים.