בין האטרקציות שהשאירו את רישומם עלינו בעת הסיור בסרילנקה היה צוק נישא שמזדקר ממישור האי לגובה של כ-500 מטרים.
גנים יפהפיים סובבים את הצוק שארמון נבנה על פסגתו לפני כאלף שמונה מאות שנים.
עד היום כאשר יורד גשם על פיסגת הצוק המזרקות בגנים למרגלות "סלע האריה" מתחילות להזרים מים, כמעט אלפיים שנים לאחר שנבנו.
האגדה מספרת על שני נסיכים בנים למלך מקומי, שהצעיר ביניהם שהבין שאין לו סיכוי לרשת את אביו, רצח את אביו והכריז על עצמו כמלך. אחיו הבכור נמלט להודו השכנה והצעיר שהפך למלך בנה ארמון על פסגת הסלע.
לא פחות מ-1200 מדרגות מוליכות לפסגה שחלקם הם בעצם סולמות לטיפוס מפחידים למדי.
באמצע הטיפוס לפסגת הצוק התגלו מערות ובהם ציורי קיר מופלאים של נשים עירומות. הנזירים הבודהיסטים הסתירו במשך מאוות שנים את קיום המערות – הם לא היו מעוניינים שהעם יחזה בציורי העירום. רק בעשרות השנים האחרונות הפך הארמון בפיסגה שטיפסנו אליו בדי עמל לאתר תיירות והוא משקיף לנוף אדיר מכל עבר.
בקטע האחרון של הטיפוס לפיסגה חצבו עבדי המלך 2 כפות רגליים ענקיות של אריה בסלע כך שכל הצוק נראה כמו אריה דרוך – ומכאן שמו "סלע האריה".
סוף הסיפור היה פחות שמח: האח הבכור חזר לסרי לנקה אחרי 18 שנים עם צבא הודי ואחיו הצעיר יצא למלחמה נגדו עם צבאו שהיה מגובה בעשרות פילי מלחמה – אך אלו נתקעו בבוץ והברנש הובס, וכמלך החדש הוכתר האח הבכור שהחליט לוותר על הארמון בפסגת הצוק.
המקום ננטש ליותר מאלף שנה, רק הנזירים הבודהיסטים ידעו על סודותיו ועל מערות ציורי העירום במעלה ההר.
יותר מהטיפוס למעלה היתה מפחידה הירידה מהצוק, שכן התהומות נשקפים אליך כל זמן הירידה. כך שהעדפנו לרדת כאשר מבטנו מופנה להר ולא לתהום שמתחתנו…
לעת ערב כאשר נסענו צפונה לעיר קאנדי על מקדשיה ופסלי בודהא הענקיים שבסביבתה, הצהיר באוזננו הנהג המקומי שהתחנה הבאה היא "מקדש השן" שבו ממוקמים מאות פסלי בודהא ובמקדש ושם נמצאת אחת משיניו הקדושות של בודהא וזה חובה לבקר במקדש. לשאלתי המיידית, בכמה מדרגות מדובר, הוא הרגיע שמדובר רק ב-900 מדרגות. כך יצא שבאותו יום (עד היום אני מתקשה להאמין) טיפסנו בסך הכל 2100 מדרגות!
במהלך הטיפוס המייגע הרגשנו שהגענו לנירוונה.
חוויה אחרת ציפתה לנו בשמורת "בונדאלה", שם נמצא בית יתומים לפילים.
מדי בוקר מוליכים המטפלים כ-70 פילים בגדלים שונים אל הנהר הסמוך לטבילת בוקר וההנאה שהפילים מציגים לראווה לעיני הצופים נוגעת ללב ביחוד כאשר המטפלים מברישים להם את האוזניים במים.
שם גם זכינו לרכב על פילים בג'ונגל. הפילים בוססו במי הנהרות עד מעל לרגליהם מה שהותיר אותנו רטובים למדי.