המשך הטיול סובב העולם היה בסרי לנקה, אותו אי ענק הנראה כטיפת דמעה ענקית ושוכן בדרום מזרח הודו באוקיינוס ההודי .
נוף הטבע בסרילנקה
זוגתי רצתה לבקר בהודו ואני, שמכיר את הודו טוב למדי, הצעתי לה "הודו לייט" – את סרי לנקה שהתרבות ההינדית אמנם שולטת בה, אך מראות העוני והפיגור עדינים יחסית בהשוואה להודו.
מדובר ב-20 מיליון תושבים שרובם מתפרנסים מחקלאות ולא תמצאו בה ילדים קבצנים מעוררי רחמים. הביקורים האחרים שלי בהודו היו כבר כמדריך קבוצות ישראלי ותמיד הזדעזעתי מהעוני ומהעליבות המצויה בהודו, כך שנראה לי שביקור בסרי לנקה יענה אצל זוגתי על התאווה לביקור בהודו.
הגענו לעיר קולומבו, העיר הגדולה והיחסית מודרנית בסרי לנקה. התגוררנו במלון עם חוף ים פרטי שהיה בעצם ארמון ענק שבנה איזה מהארג’ה לאהובתו, חדרי ענק ונוף מדהים הנשקף לים, עם מסעדות יוקרה.
באותו מלון רכשנו סיור בין שבועיים ברחבי האי.
יש לציין שהבריטים, בניגוד למעצמות קולניאליות אחרות, טרחו להקים מערכת כבישים ורכבות בקולוניות בהן שלטו. בעוד שהצרפתים בקולוניות שלהם בויאטנאם ובקמבודיה לא השקיעו מאמץ בפיתוח המושבות הללו אלא הסתפקו בניצולם, מערכת הדרכים בסרי לנקה שבנו הבריטים שרדה עד היום כמעט ללא שינוי. מאז קבלת העצמאות לא השקיעה הממשלה המקומית כסף בהרחבת הכבישים הצרים ובשיפור מערכת הרכבות.
נסענו במסלולי הרים צרים במהירות והנהג המקומי לא התרגש כאשר מולו בכביש הצר הופיע משאית כבדה.
זה היה כאשר נסענו להרים לאיזור גידולי התה המפורסם של ציילון (השם הקודם של סרי לנקה).
בהרים נבנו מלונות עבור השליטים הבריטים. השתכנו במלון בשם "סקוטלנד הקטנה". הגענו לעת ערב עייפים ומיוזעים ותכננו לאכול ארוחת ערב ולישון.
עם הגיענו לחדר האוכל רץ אחרי אחד מעובדי המלון, שאי אפשר לסעוד בחדר האוכל של המלון ללא ז'קט ועניבה. אמרתי לו שאין לי, יש לי רק ג’ינס – והוא מיד הביא ז'קט ועניבה כמו שמחייבים נוהלי המקום.
לקראת לילה מצאנו במיטתנו בקבוק חם מגומי – בחום של 40 מעלות… איזה אנגלי אטום נתן הוראה לפני כשישים שנה ואנשי המלון ממשיכים במסורת מאז ועד היום.
