כאשר עומדים במחצבה באסואן מול אובליסק באורך 42 מטרים שמשקלו המעורך כ-1200 טונות ולמזלנו הוא ננטש במחצבה כי סדק הופיע בסלע במהלך החציבה . אתה עומד נפעם כיצד הצליחו המצרים הקדמונים לחצוב גוש מונוליטי שכזה . להרים אותו מהמחצבה ולהשיט אותו כאלף ק"מ עד ליעדו. זהו מסתורין מדהים כיצד הצליחו אותם מצרים עתיקים ללא כל ברזל , לחצוב בעזרת סלע קשה בשם דיאוריט את האובליסק העצום בתוך סלעי הגרניט.
כמובן שאי אפשר לא לחשוב על אותו מצרי מסכן שטעה בבחירת בלוק הסלע שנבחר להיות אובליסק ומה עלה בגורלו לאחר שנאלצו לנטוש את האובליסק שנסדק.
הרגשה דומה של אפסות פוקדת אותך כאשר אתה מתבונן בפסלי הענק של רעמסס השני באבו סימבל שניצלו במאמץ בינלאומי מהצפתו של המקדש במימי אגם נאצר שנוצר עם סיומו של סכר אסואן הענק. פסלי הענק של אותו רעמסס שמלך מעל לשישים שנה במאה ה-13 לפני הספירה ונחשב לאחד הפרעונים החשובים ביותר ששלטו במצרים העתיקה. הפסלים המרשימים מגמדים את המתבונן בהם.
אגב זהו הפרעה שניסו לייחס לו את האירוע הדרמתי של העם היהודי , את "יציאת מצרים" אך לאכזבתנו, רעמסס השני נפטר בשיבה טובה בגיל 93 ולא טבע עם מרכבותיו בים סוף., הוא גם לא טרח להזכיר בכל מסעות המלחמות שערך שאותם הנציח במקדשי כרנך , אירוע מכונן כמו זה המתואר אצלנו בתורה. יציאת מצרים ההמונית לא זכתה בכלל להתייחסות . גם עם ישראל לא זוכה כלל לאיזכור. כל המבקר באתרי הפרעונים החל מהפירמידות בגיזה וכלה במקדשי כרנך עומד נפעם מול התרבות האדירה הזו שראתה חשיבות עילאית בחיים שאחרי המוות ועמדה במשימה להנציח את עצמה לאלפי שנים .שום תרבות אחרת על כדור הארץ לא הצליחה במשימה קולוסואלית שכזו .
תחשבו על ניו יורק או פאריז בעוד שלוש מאות שנים מה יוותר מהן.
אך החוויה המדהימה ביותר ממנה התרשמנו היתה כאשר הצטרפנו למסע מרחף בסל של בלון המרחף מעל עמק המלכים וצפינו בזריחה על הנילוס ובמראה שאפילו הפרעונים לא זכו לראותו. מבט מהאוויר שמוכיח לכל צופה שאכן מצרים היא בהחלט מתת הנילוס. תעלות ההשקייה שנחפרו כבר לפני אלפי שנים ואפשרו להפוך את אדמת המדבר לארץ נושבת ולמשכנה של תרבות מופלאה עם עבר מדהים.
המסע שלנו אל מכמני התרבות הפרעונית החל בטיסה לקהיר של היום במסגרת טיול של 11 ימים במרחבי מצרים. הטיול כלל 3 ימים של שהייה בבירה המצרית וביקורים באתרי העיר ובעיקר באתרי הפירמידות בגיזה.
את הטיול הדריכה מדריכה מעולה איריס בר שהיידע שלה על התרבות והעבר המצרי האפיל אפילו על האינפורמציה שהעביר לנו המדריך המצרי מוחמד שגם הוא היה בעל יידע רב. .פקדנו כבר ביום הראשון את קברו של הנשיא סאדאת שממוקם לצד אנדרטת החייל האלמוני ובו בולטת תמונת הנצחון, איך לא, של חייל מצרי המניף בגאון דגל מצרי מעל חורבות אחד המעוזים בתעלה. מבחינת ההיסטוריה המצרית . מלחמת אוקטובר 1973 הסתיימה ביום הרביעי למלחמה. למזלנו לא השמדנו את הארמיה השלישית אגב כך זכינו לשלום אמנם קר עם המצרים בניצוחו של הנשיא סאדאת ובעזרתו של קיסינג'ר כמובן.
האנדרטה מרשימה וממוקמת ממש מול במת המצעד בו נרצח סאדאת.. קברה של רעייתו גייהאן גם הוא בסמיכות.
היה לי בזמנו הכבוד והעונג להתארח בביתה בשליחות עיתונאית והיא בהחלט הרשימה בפתיחותה ובסיפוריה על בעלה המנוח.
למרבה האירוניה כאשר טסנו ללוקסור ישב לצידי אדם מרשים שבשיחה שהתפתחה ביניננו נודע לי שהוא פרופסור לנוירולוגיה בשם איסמעיל ראדי שנסע להרצות באוניברסיטה בלוקסור ואז התברר לי שהוא חתנו של סאדאת וזכיתי לראות את תמונות טקס הנישואין שלו עם בתו של סטאדאת ועם אמה ג'יהאן . כך שעבורי, לגמרי במקרה נסגר מעגל ההיכרויות עם המשפחה .
התארחנו בקהיר במלון מאריוט המפואר שנבנה בזמנו על ידי השליט המצרי איסמעיל פאשה לרגל פתיחת תעלת סואץ ומיטב שליטי אירופה נהרו אז לטקס הפתיחה .
המלון עוצב בידי אדריכלית אוסטרית בסגנון כפי שנראה לה בתקופתה המזרח האקזוטי . הביקור באתר הפירמידות והספינקס בגיזה בארץ המתים ששכנה בגדה המערבית של הנילוס היה מרשים ביותר .
אלו מבנים אדירים שנבנו בתקופת הממלכה הקדומה בתקופה שהחלה כ-3200 שנים לפני הספירה. הפירמידות הללו הם הפלא היחיד שנותר משבעת הפלאים של העולם העתיק.
עד היום קשה להבין את הטכנולוגיה המתקדמת שבעזרתה בנו המצרים הקדמונים את מבני הענק הללו שהיו בזמנו מכוסים כולם באבן גיר והקדקוד של הפירמידות היה מצופה בזהב. .במיוחד מעוררים פליאה החללים הפנימיים שבתוך הפירמידות שמעליהם ניצבים אלפי טונות של אבני גרניט והם אינם קורסים תחתם.. אגב בציורי טקסי הקבורה של הפרעונים היה מונח הסרקופאג (ארון המתים הענק) על ספינת השמש שהיתה נישאת על כתפיהם של המוני עבדים. החוקרים היו משוכנעים שמדובר בציור סימבולי עד שבשנת 1964 חשף ארכיאולוג מצרי ליד פירמידת חופו ספינת שמש שנותרה בשלימותה כולל אפילו המחצלות והחבלים ששימשו את הספנים במסעם על פני הנילוס. הספינה עמדה בתוך מבנה זכוכית לצד הפירמידות אך כנראה נלקחה אל המוזיאון החדש שנבנה בעלות של כמיליארד דולר.
פתיחת המוזיאון משתהה מכל מיני סיבות ואנו נאלצנו להסתפק בביקור במוזיאון הישן שרק 5000 פריטים מוצגים בו לעומת רבבות המוצגים שנותרו במחסנים. מאוחר יותר נסענו לאתר גיזה לביקור בפירמידות ובספינקס שנחצב מסלע אחד , שחוטמו נפגע במיטווח שערך עליו כנראה תותחן צרפתי בעת מסע הכיבוש של נפוליאון במצרים. אגב, הצרפתים תרמו לא מעט לחשיפת האוצרות והמקדשים הפרעוניים שכן במסע הצבאי שלהם במצרים התלוו לנפוליאון לא מעט חוקרים וארכיאולוגים. לזכותם עומדת גם חשיפת אבן הרוזטה בידי קצין בשם שמפוליון. בעזרת אותה אבן פוענח כתב החרטומים המסתורי. על אותה אבן רוזטה היה טקסט זהה בכתב החרטומים וביוונית עתיקה מה שאיפשר לחוקרים לפענח את סודותיו של כתב החרטומים.
משם המשכנו לפירמידת המדרגות בסקארה שנבנתה בידי הפרעה ג'וסר בעיר המתים (הנקרופוליס) של הממלכה הקדומה פירמידת המדרגות והפירמידה העקומה ושאר הפירמידות באיזור מעידות על האבולוציה של בנין הפירמידות לקח לא מעט זמן עד שהמצרים הצליחו להגיעו למומחיות של בניית הפירמידה הענקית של חופו שלמרות מליוני הטונות ששוקלים אבני הפירמידה היא מחזיקה מעמד עד היום ולא קורסת תחתיה. אחד הפלאים המדהימים בסקארה היא פסלו של פרעה ג'וסר שיושב זקוף בתןך קברו וקרן שמש חודרת פעמיים בשנה דרך צוהר קטן ומאירה את עיניו , משימה הנדסית שלא תאומן. באותו אתר נכנסנו לקברו של קהגמני יועצו של פרעה טטי והתפעלנו מציורי הקיר הצבעוניים שהנציחו את חיי היומיום של מצרים העתיקה.
יום המוחרת הוקדש למוזיאון הישן אמנם של קהיר, מוזיאון שנבנה לפני 120 שנה והמכיל אוצרות שלא יסולאו בפז של התרבות הפרעונית . כידוע , המוזיאונים בכל רחבי העולם שדדו את אוצרותיה הארכיאולוגים של מצרים החל מה"בריטיש מוזיאון" עבור ל"פרגמון" בברלין ל"לובר" בפאריז ואפילד ה"מטרופוליטן" בניו יורק כולם מכילים אוצרות ארכיאולוגיים מצריות שאמנם מוצגים בצורה מרשימה הרבה יותר מאשר המוזיאון המצרי אך תקוותנו היא שבמוזיאון החדש שהוקם בהשקעה כה גדולה ידעו כך אנו מקווים להציג את הנכסים הארכיאולוגים של מצרים בצורה נאותה. ההסברים המרתקים שקבלנו בעת הביקור במוזיאון היו מאירי עיניים . בין המוצגים שמותירים את המבקר פעור פה היו האוצרות שהתגלו בקברו של תות אנח אמון , מעין קפסולת זמן מלפני אלפי שנים שמציגה את אורח החיים המדהים של הפרעונים באותה תקופה ואפילו כאשר מדובר בפרעה צעיר וחסר חשיבות כמו תות אנח אמון.
מבחינתנו כישראלים היינו אחוזי התרגשות למראה האסטלה של מרנפתח שבה נמצא האיזכור היחיד והמרגש של ישראל . מעניין שהאירוע הכי משמעותי של העם היהודי כ"יציאת מצרים" והתנ"ך שמזכיר את מצרים למעלה מ-400 פעמים לא זוכה כמעט לשום התייחסות בהיסטוריה המצרית שטרחה להנציח בפרטנות את האירועים שעברו על כל פרעה אם כי בצנזורה מתבקשת מבחינתם. פולחן המוות המצרי בא לידי ביטוי במומיות המדהימות שהתגלו במצב שימור מדהים של יויה וטויה, הסב והסבתא של תות אנח אמון. אתה מתקשה להאמין כיצד הצליחו המצרים לשמר מומיות לאורך אלפי שנים . אגב המומיה של רעמסס השני קוטלגה בזמנו כ"דג מיובש" בעת העברתה לקהיר .
ממציא המונותואיזם פרעה אחנאתון ופסלו המרשים נמצאים באותו מוזיאון עתיק ואפילו מסכת המוות היפהפיה של המלכה נפרטיטי שמקום קבורתה לא נודע עד היום. מהמוזיאון המציג את נפלאות מצרים העתיקה נסענו לביקור בהווה העגום של מצרים של היום . קהיר מלבד כמה שכונות פאר , הרי מרביתה עלובה למדי . הכבישים בעיר מפוקקים והבתים בחלקם הרוסים או לא מתאימים למגורים. כדי להרחיב את מערכת הכבישים פשוט הרסו חזיתות של בתים והותירו חצאי דירות תלויות באוויר. ככלל , יש תופעה שכיחה של בתים שלא הושלמו ואנשים מתגוררים בהם ללא חלונות או משקופים .
הדבר נועד כפי שהוסבר לנו להמנע מתשלום מיסים שחלים רק כאשר הבית הושלם וראוי למגורים. מצוקת המגורים בעיר ענקית כמו קהיר היא כה קשה כך שבעיר הקברים שבה מתגוררות מאות אלפי נפשות בתוככי מצבות קבורה ..
את שעות אחר הצהרים הקדשנו לעיר העתיקה של קהיר "פוסטאט" ולביקורים במסגד של מוחמד עלי, אותו קצין אלבני שמרד באימפריה העותומנית והכריז על עצמו כמייסד שושלת מלוכה חדשה שאחרון מלכיה היה פארוק אותו שליט שפקד כידוע על פלישת הצבא המצרי לארץ ישראל עם הכרזת המדינה ושצבאו נבלם בגשר "עד הלום" . העיתונאי חסנין הייכל שהתלווה לכוחות המצרים הנציח את הפלישה הכושלת בסרטו החדש של אבי נשר "תמונת נצחון" התגובה על כשלון הפלישה המצרית הולידה את המהפכה של ג'מאל עבדול נאצר שהיה קצין באותו כוח פלישה והוא היה זה שהכריז על הלאמת תעלת סואץ ועל גירוש הבריטים ממצרים. אותו נאצר הפך למנהיג הפאן ערביות באומה הערבית אך נכשל במשימתו ומת צעיר למדי לאחר שתי מלחמות נוספות שניהל עם ישראל.
המשך הביקור בקהיר העתיקה היה בכנסיה הקופטית אבו סגרא שלפי המסורת הקופטית הסתתרו במערה שמתחת לכנסיה הבתולה מריה עם בעלה יוסף הנגר והתינוק ישו עליו השלום.. לא רחוק משם נמצא בית הכנסת "אבן עזרא" העתיק שבו התפלל הרמב"ם במאה ה-12 ובו נמצאה הגניזה הקהירית ששימרה כתבי יד עבריים עתיקים החל מהמאה התשיעית. לחוסר המזל בית הכנסת היה סגור ולא זכינו לבקר בו. השלטונות המצרים דואגים לשמירה על בתי התפילה היהודי והכנסיות הקופטיות כדי להפגין את הליברליות של המשטר המצרי הנוכחי..
השוק "חאן אל חאליל" היה יעד הביקור שלנו למחרת , שבו התרווחנו בבית הקפה המפורסם "אל פישאווי" ולגמנו קפה במקום שבו היה נוהג הסופר המצרי נג'יב מחפוז שזכה בפרס נובל לבלות את יומו ולאסוף את החוויות שלהם הקדיש את ספריו. היה לי הכבוד לפגוש בזמנו את הסופר המפורסם ושמחתי לשמוע ממנו שהוא תומך נלהב של הסכם השלום עם ישראל . הוא ראה בו נדבך לקיום ההבנות בין הדת היהדות למוסלמית שהופרעה לדעתו בידי הקולוניאליזם הבריטי. היהודים תמיד חיו בשלווה עם שכניהם המוסלמים. ואכן כידוע מסעי הצלב הנוצריים השאירו שובל של דם של דורות יהודיים בעוד שהיהודים לרוב שגשגו תחת השלטונות המוסלמים.
המשך הטיול היה כבר במקדש לוקסור שהוקם כבר במאה ה-16 לפני הספירה ושימש כמרכז דתי לשילוש הקדוש של 3 אלים , לאל השמש אמון , לאלה מות ולבנם אל הירח חונסו. כך שנושא השילוש הקדוש קדם בהרבה לדת הנוצרית . הביקור במקדשי הענק שנבנו על ידי פרעונים חשובים כמו רעמסס השני ותחותמס השלישי וגם הפרעונית היחידה שמשלה במצרים העתיקה חצ'פסות תרמה את חלקה בבניית מקדש מרשים . המבקרים נותרים חסרי נשימה לנוכח גודל ועוצמת הפסלים. שדרת הספינקסים שנמתחת לאורך כשלושה קילומטרים מדהימה. את היום הארוך הזה סיימנו בהתרווחות בתאים של הספינה "מינרווה" שהפכה להיות ביתנו למשך שבוע השייט במעלה הנילוס. מגפת הקורונה השפיעה ביותר על תנועת התיירות למצריים ולא מעט ספינות עוגנות אחת ליד השניה כאשר הן ממתינות לתיירים שבוששים לבוא. .
יש לזכור שתעלת סואץ והתיירות היו שני ענפי הכלכלה שאיפשרו למצרים לשרוד כלכלית והפגיעה בתיירות עקב הקורונה היתה כמעט אנושה. בכל ירידה מהספינה נתקלים בעשרות סוחרים עם דוכנים שמנסים למכור לכם בעקשנות פריטי מזכרות מצריים . מלבד הסוחרים שאינם מתעייפים לעולם ואינם מוטרדים מהעובדה שזה עתה סרבת לסוחר בדוכן הסמוך הוא יתחיל מחדש את מסע השכנוע והתחנונים . לסוחרים הללו נלוווים גם ילדים שנדבקים אליכם בעקשנות כדי לנסות למכור לכם איזה צמיד או חיקוי לאחד האלים . אך יש לציין שלמרות המיטרד . הסוחרים אינם אלימים ושומרים על יחס מכובד לתיירים. אותנו זיהו מיידית כישראלים וברכות "סאלם עליכום" ,הומטרו עלינו ללא הרף. בהחלט הרגשנו בטוחים לחלוטין . אם כי יש לציין שהמארגנים המקומיים דאגו כל יום לשני שוטרי חרש מזויינים שנילוו אלינו במהלך הטיולים והיו מקומות שאפילו התלוותה אלינו ניידת משטרתית. האווירה היתה גם בשווקים ובאתרי התיירות ידידותית להפליא!
את הביקור למחרת הקדשנו למקדשי כרנך , אותו מיתחם ענק של מקדשים שיש בו לא פחות מ-4 מתחמי מקדשים נפרדים . את הכניסה עשינו דרך שדרת הספינקסים עם ראשי היעלים לעבר האולם בו מתנשאים עמודים עצומים שבנה רעמסס השני. . על אחד הקירות חרוט בכתב חרטומים מונצח הסכם השלום שחתם בזמנו אותו רעמסס עם מלך החיתים. בתום הקרב בקדש שהסתיים בתיקו למרות שכמובן רעמסס השני דאג להכריז על נצחונו בכתובת שנחרטה באותו הקיר על נצחונו באותו קרב בקדש. הסכם השלום החרט בהירוגליפים במקדש יכול ללמד גם מעצמות של היום על רמת הניסוח של הסכמי שלום. אך המרשים מכל לעניות דעתי , היתה הפיסקה האחרונה באותו ההסכם, שהציע שהעילית החיתית תשלח 200 נסיכים להתגורר במצרים ואותו מספר של נסיכים מצרים יעבור להתגורר בארץ החיתים כדי למנוע אי הבנות עתידיים .
משפחות האצולה יחשבו פעמיים לפני שיפתחו בעימות כאשר הם יודעים שהצאצאים שלהם חיים בארץ האויב. מתכון חכם לשמירה קפדנית על ההסכמים.
התרגשנו כאשר עמדנו מול הכתובת החרוטה באבן שמספרת על מסע המלחמה שערך פרעה שישק בארץ כנען במאה העשירית לפני הספירה בערך בתקופתו של שלמה המלך. . זו היתה חוויה נוגעת ללב לקבל דרישת שלום מהעבר שלנו על גבי קיר של מקדש פרעוני. סוף הביקור היה מול האובליסקים הענקיים שהעמידה הפרעונית חצ'פסות והרמפה שבעזרתה הרימו המצרים הקדמונים את האובליסקים שעומדים זקופים רק בעזרת משקלם ללא תמיכה חיצונית. אגב בנה של אותה פרעונית ניסה להעלים את זכרה של חצ'פסות והקים קיר שהסתיר את האובליסקים שהציבה אמו ושימנע מהמצרים הקדמונים מלקרוא על עלילותיה.
את היום המרתק סיימנו בהפלגה רגועה על גבי הנילוס והתבוננות במראה השדות המוריקים משני צידי הנילוס. מראה שקרוב לודאי לא השתנה רבות מאז ימי הפרעונים. ביום המחרת זכינו לחוויה ייחודית של מסע כרכרות לעבר מקדש אדפו שנבנה על ידי השושלת התלמאית ששלטה במצרים מאז כיבושה בידי אלכסנדר מוקדון. בין המאות הרביעית לפנה"ס ועד המאה הראשונה לספירה . אז הימרה קליאופטרה על מאהבה אנטוניוס שהפסיד בקרב הימי באקטיום וכך הגיעה סופה של השושלת ההלניסטית במצרים . התאבדותה הדרמטית של קליאופטרה העבירה סופית את מצרים לידי האימפריה הרומית.
אגב אגדת התאבדותה של קליאופטרה בעזרת נחש קוברה לא עזרה לאתר את קברה שנשאר תעלומה עד היום. שושלת תלמי ההלניסטית אימצה לעצמה את התרבות המצרית ומלכיה טרחו כאילו היו בעצמם צאצאי הפרעונים לבנות מקדשים לאל השמיים הורוס (עם ראש הבז) שהיה בנם של איזיס (אלת החיים והפריון) שגלגל שמש מזדקר מעל ראשה ובנו של אוסיריס (אל החיים והמוות) ומלחמתו העיקשת בדודו סת שהרג את אביו אוסיריס.
המקדש הזה הצליח להשמר בשלימותו כיוון שאומץ והפך להיות כנסיה של נזירים קופטים במאה השלישית והרביעית לספירה.
המעניין שהמקדש כוסה כמעט כולו בחול ונחשף בידי ארכיאולוג צרפתי שחשף אותו ב-1860. יש לציין שהצרפתים תרמו כאמור לא מעט לחשיפתם של אתרי העתיקות הפרעונים ובעיקר כאמור לפיענוח כתב החרטומים.. המשך השייט היה לעבר אסואן ויצאנו לביקור במחצבות הגרניט שמהם נשלחו אבני הגרניט הענקייות ברפסודות למסע של כאלף קילומטרים לעבר גיזה ושאר אתרי הפרעוניים. התרגשות לא קטנה אחזה בנו למראה אותו האובליסק העצום שנחצב ונעזב בגלל סדק שהתגלה בו. זה היה כאמור אובליסק שגובהו 42 מטרים ומשקלו מעורך בלמעלה מאלף טונות . גם באמצעי הטכנולוגיה של העולם המודרני זו משימה קולוסאלית לחצוב מאבן אחת אובליסק ענק שכזה ולהשיטו בנילוס למרחק של כאלף קילומטרים . ביחוד שבאותה תקופה קדומה לא היו בידי המצרים כלי ברזל לחצוב אלא השתמשו באבני דיאוריט קשוחות לחצוב את אבן הגרניט. הסיתות נמשך אז כ-7 חודשים . זו משימה כמעט בלתי אפשרית גם בימינו אנו.
מהמחצבה המדהימה המשכנו בשייט באגם של הסכר הקטן שנבנה בימי הבריטים לפני שהוקם סכר אסואן הענקי לעבר האי פילי לביקור במקדש איזיס שגם הוא כמקדש אבו סימבל הועתק ממקומו , פורק ונבנה מחדש על האי שבתוך האגם. . את אחר הצהרים בילנו בשייט לעבר האי הפרטי של לורד קיצ'נר, מושל בריטי שהתפרסם בכך שהצליח לדכא את מרד ה"מהדי" בחרטום .בסוף המאה התשע עשרה , מרד של איש דת מוסלמי שסיכן אז את שלטונה של בריטניה במצרים. הלורד קיבל כאות הוקרה את אותו אי קטן והפך אותו לגן בוטני חביב עם מסלולי הליכה לזוגות מאוהבים. הביקור והבילוי באותו אי חמוד מרנין את הנפש. מאוחר יותר שטנו ליד האי ייב (אלפנטינה) אי שבו שכנה קהילה יהודית החל מהמאה החמישית לפני הספירה , באי חיו שכירי חרב ממוצא יהודי שהגנו על גבולה הדרומי של מצרים. יהודים אלו הגיעו כנראה למקום עם חורבן מקדש שלמה. האגדה מספרת שאותם יהודים הבריחו ממקדש שלמה את ארון הברית ובהמשך מסעו של ארון הברית הוא הגיע לאתיופיה. בקרתי בזמנו באתיופיה בכנסיה אתיופית שהכוהנים המקומיים נשבעו שארון הברית נמצא בידם אך אסור לעין זר לשזוף אותו אשרי המאמין!
סכר אסואן היה יעדנו ביום המחרת אותו סכר שהוקם ב-1960 בשיתוף פעולה עם הסובייטים שראו בו דרך להשתלטות על העולם הערבי ובעיקר על תעלת סואץ . הפך לסמל בפני עצמו . המפעל האדיר אמנם פתר למצרים את השקיית השדות בשנות הבצורת והאגם שנוצר עקב הצטברות מימי הנילוס מאחורי הסכר נמתח לאורך של כ-550 קילומטרים אך לא מעט מהתקוות שתלו בבניית הסכר נכזבו. אדמת מצרים נהנתה לפני בניית הסכר מהסחף שהביא עמו הנילוס בעונת ההצפות והקרקע היתה למעשה מתחדשת ומאפשרת חקלאות ללא הזדקקות לדשנים. עצירת הסחף מאחורי הסכר מאלצת את המצרים להזדקק מדי שנה למאה אלף טונות של דשנים. גם הדגה במרביתה נותרה מאחורי הסכר והתקווה הגדולה להפוך את חופי האגם לאיזורי תיירות מבוקשים לא התגשמה. ריבוי ההיפופוטמים והקרוקודילים השאיר את תוכניות הפיתוח במגרה. זה אגב קורה להרבה פרוייקטים מגלומניים בעולם שעם היתרון בהפקת החשמל ובויסות מי השטופונות תמיד יש אליה וקוץ בה . שלא לדבר על הסכנה הטמונה ברעידת אדמה רצינית שעלולה לפרוץ את הסכר ולגרום להצפה שעשויה להציף את דלתת הנילוס ואת קהיר במיים בעומק של כשבעה מטרים.
אגב גם אצלנו קרה דבר דומה בשנות החמישים עם מפעל ייבוש החולה שהעלו אותו על נס כשיא ההצלחה של ישראל הקטנה ובתום הפרוייקט שייבש את אגם החולה הוברר שהאדמה שנוצרה כתוצאה מייבוש אגם החולה היא שכבת כבול שלא ניתן לעבדו. השמירה על סכר אסואן הדוקה למדי והיה זה מעניין להתבונן בצילומי חנוכת הסכר כאשר נאצר חוגג עם הרוסים ולמראה האנדרטה הענקית שהוקמה לזכר שיתוף הפעולה הסובייטי- מצרי עליו השלום. אחרי שבקרנו בסכר המראנו לביקור באחד המבצעים הבינלאומיים השאפתניים . המדובר בהצלת שני מקדשי הענק של אבו סימבל מגלי הנילוס הגואים.
שיתוף הפעולה הזה שהיה מדהים בהיקפו הצליח להעלות על גבעה סמוכה לאגם את מקדשו המופלא של רעמסס השני ושל המקדש שנבנה עבור אשתו נפרטרי.
פסלי הענק והעמודים המפוסלים בתוך המקדש מדהימים בעיצובם ,ויש להזכיר כמובן את ציורי הקיר המופלאים שהשתמרו באוויר הצחיח שמספרים את נצחונותיו של רעמסס על אויביו תוך התעלמות מהאמת העובדתית . כלומר ה"פייק ניוז" לא הומצא בימינו אצל נתניהו . אלא היה לגטימי גם לפני אלפי שנים .
אגב, המלכה נפרטירי זכתה למקדש נפרד , דבר נדיר ביותר, בעיקר תודות לעובדה שבהיותה בת למשפחת פרעוניים היא העניקה בעצם לרעמסס את הלגיטימיות לההפך למייסד שושלת פרעונית חדשה . הוא היה בסך הכל שר צבא שהשתלט על כיסא המלוכה
את הדרך חזרה לאסואן בצידו המערבי של המדבר עשינו ברכב במסע שנמשך כשלוש שעות בחלקה הפחות מיושב של מצרים.
החקלאות המקומית טרם אימצה שיטות השקייה מודרניות שהיו יכולים להרחיב בצורה מעמיקה את האדמה החקלאית ולאפשר חיים טובים יותר לפלאחים המתגוררים באיזור. יחד עם המסכנות ואורח החיים הפרימיטיבי למדי של המצרים אתם לא נתקלים במצרים בתופעות של רעב ואומללות כמו שפוגשים בהודו למשל. האפשרות לכל משפחה לגדל קצת ירקות ולהחזיק בעלי חיים גורמת לכך שלמרות שרמת חייהם נמוכה למדי הם אינם רעבים.
הביקור למחרת תוך כדי ירידה מהספינה היה במקדש קום אומבו שהוקדש למרבה הפלא לשני אלים . לאל הורוס בעל פני הבז ולאל סובק עם ראש הקרוקודיל. אל ששימש שליח לאל השמש .
מפגש מעניין בין שני אלים שאחד הוא סמל המיניות והפוריות ושל אל רע בנשמתו שהיה בנו של סת שהיה אל המדבר. אגב צמוד למקדשים נתקלנו בנילומטר – באר שנחפרה עמוק באדמה ושבעזרתה קבעו את הגידולים לאותה שנה ובעיקר חישבו את גובה המיסים שידרשו מהחקלאים בהתאם להצפות תנילוס וליבול החקלאי .
הפתעה רבתית ציפתה לנו על קיר אותו המקדש בו גולפו כלי רפואה מעניינים ששימשו לחניטה ולטיפול במחלות הפרעוניים אפילו היה בקיר גילוף של נשים הכורעות ללדת. בזמנו כאשר בקרתי במוזיאון בקהיר שאל אותי השומר אם אני מעוניין לראות מומיה של תנין כשעניתי בחיוב הוא טרח והביא סולם והוריד לי מאחד הארונות ראש חנוט של קרוקודיל. הפעם זכינו לראות ליד מקדש קום אומבו במבנה זכוכית מרשים.עשרות תנינים חנוטים מפחידים למדי ..
החוויה המרנינה ביותר ציפתה לנו ביום המחרת בשעות הבוקר המוקדמות. המראנו למרומים בסל של כדור פורח כאשר מסביבנו מעופפים לא מעט כדורים פורחים
זו היתה כאמור חוויה של ממש לצפות בזריחה מעל עמק קברי המלכים מעל הנוף של הנילוס כאשר הטבע המקומי מתעורר ליום נוסף .
זאת היתה כאמור זווית ראייה שאפילו גדולי הפרעונים לא זכו בה. אחרי הטיסה המרהיבה בבלונים מעל לקברי המלכים ומעל מקדשה המרשים של הפרעונית היחידה חצ'פסות.
ירדנו לתוככי אולמות הקבורה של מספר פרעונים בעמק קברי המלכים בו נטמנו עמוק בתוך האדמה הפרעונים שהשתייכו לממלכה החדשה דהיינו בין המאה ה-11 והמאה ה-16 לפנה"ס זאת לאחר שתמה בניית הפירמידות שהתברר שהפכו ליעד של שודדי קברים כבר בתקופה העתיקה גם החפירה של חדרי קבורה והטמנת אוצרות לא מנעה ולא הרתיעה את שודדי הקברים במהלך הדורת. למען האמת מכל עשרות הפרעונים שהמומיות שלהם נותרו בעמק הקברים המלכותיים רק קברו של תות אנח אמון שהיה מלך צעיר ולא חשוב, נותר בשלימותו היחסית. הארכיאולוג הווארד קארטר במימון של לורד מקרנארבון חיפש במשך שש עונות חפירה את הקבר שהוא היה משוכנע שנמצא באתר שכן כל המומיות של שושלת הפרעונים נמצאו אך הקברים היה מרוקנים מאוצרותיהם. . רק ב-1922 הוא הצליח לגלות גרם מדרגות מתחת למגורי הפועלים שעבדו באתר בעת העתיקה.
אותו גרם מדרגות הוביל לדלת שחסמה פתח שבו חורר קארטר חור שאפשר לו להציץ לחדר הקבורה ובתהליך ארוך ומייגע החוקרים חשפו את אוצרותיו של אותו מלך צעיר וחסר חשיבות. תארו לכם מה היה טמון בחדר הקבורה של פרעה כמו רעמסס השני שמלך כ-66 שנים והביא את מצרים הפרעונית לשיא פריחתה. מזלנו שכל האוצרות המדהימים של תות אנח אמון נותרו במוזיאון הקהירי ובחדר הקבורה לא נותרה אלא המומיה של המלך שמת בדמי ימיו , לא ברור ממה . האם נרצח בידי העוצר שלו או אולי נהרג בתאונת מרכבות. . גם ציורי קיר מופלאים נותרו בחדר הקבורה שרוקן מאוצרותיו. כאשר עומדים מול המומיה של אותו נער צעיר כמו תות אנח אמון שמלך תקופה קצרה לפני 4332 שנים הרי שהמושג נצח ביחס לבני תמותה מקבל משמעות חדשה. במוזיאון בקהיר מוצגת מסכת המוות מזהב של אותו מלך ואתה מעכל שמדובר בתרבות שהחליטה להנציח עצמה לנצח ועמדה במשימה
טיפוס לא קל ציפה לנו במעלה המדרגות המוליכות אל מקדשה של הפרעונית חצ'פסות זהו מקדש מרהיב שנחצב בסלע . למרות החום התרשמנו מציורי הקיר שהנציחו את מסע המלחמה של אותה פרעונית בארץ (פונט) שחוקרים משערים שמדובר בסומליה של ימינו לפי דמויות האנשים והצמחיה האופיינית. אותה פרעונית קשוחה הדיחה את בעלה ומינתה את עצמה לפרעונית . אחד התבליטים במקדש מציג את אותה פרעונית במשמניה ועוצב לפי המסורת בידי האדריכל שהיה מאהבה לפי הרכילות של אותה תקופה. מכל מקום כנראה אותו אדריכל לא שרד את החוצפה שהפגין כאשר הציג את חצ'פסות ללא כחל ושרק.
הביקור הבא היה במקדש של אמנחותפ השלישי מקדש שמה שנותר ממנו לאחר רעידת אדמה שפקדה את מצרים במאה הראשונה לספירה היו שני פסלי ענק מדהימים .
כבר בתקופה הרומית היו אגדות על רוחות רפאים הנושבות בחצות הלילה ומשמיעות קולות מפחידים. הקיסר הרומי מרקוס אורליוס החליט לבדוק את האגדה והתארגן לשנת לילה למרגלות הפסלים ואז פקד לסתום במלט את הסדקים של פסלי הענק ומאז הרוחות השתתקו. את הפרידה מלוקסור חגגנו בביקור בשוק ובטיילת החדשה ואפילו ובביקור במלון הפאר שבו כתבה אגאתה כריסטי את ספרה "הרצח על הנילוס" שבמהדורתו העכשווית מככבת עלמתנו גל גדות. לי אישית נותר עוד טעם טוב מהסרט הקודם שבו שיחק השחקן פיטר יוסטינוב את הבלש הרקול פוארו. ערב הפרידה בספינה היה בהתבוננות במשמניה של רקדנית בטן מקומית שנראתה כזקוקה לדיאטה רצחנית ו ובריקודיו של דרוויש שהסתובב כמטולטלת סביב עצמו מבלי שאיבד את שווי משקלו . אך למען האמת , לנו גרמו הסיבובים ללא מעט כאבי ראש. למחרת התחלנו את מסענו חזרה לארץ הקודש ולמען האמת יצאנו המומים מהתפארת של העבר המצרי שקשה שלא להתפעל מהישגיה המדהימים של תרבות שהצליחה להנציח את עצמה לאלפי שנים מול הווה עגום של העם המצרי של היום שמתמודד עם בעיות כלכליות קשות וכנראה בלתי ניתנות לפתרון.
אני רוצה להודות למוחמד המדריך המצרי ובעיקר למדריכה איריס בר שתרמה לי ולכל המטיילים המון יידע וניהלה בתבונה רבה את המסע הבלתי שיגרתי אל העבר המצרי. נהננו גם מחברתם של אמה הצעירה של המדריכה ומהנכדה שהעניקה לנו תמיד מימד של פרופורציה בינינו המטיילים הותיקים לדור הצעיר.
מוזמנים לדפדף בתמונות הטיול, להקליק על כל תמונה כדי להגדיל אותה ולקרוא את ההסבר שלה
