להפליג אל הצוק של בתולת לורליי

זו חוויה חד פעמית להפליג בספינת נהר יוקרתית בשם "ms viva moments" על גליו השקטים של נהר הריין בגרמניה אל עיקול הנהר שמפגיש אותך עם צוק סלע תלול בגובה של 132 מטרים בגדה המזרחית של הריין .
הצוק שהפך לחלק מהמורשת ומהפולקלור הגרמני בעיקר תודות לשיר המפורסם של המשורר היהודי שהתנצר היינריך היינה , שיר שהפך לנכס תרבותי של העם הגרמני כולו וזכה להרבה ווראציות כולל אצלנו של נתן אלתרמן.

צוק הלורליי היתה מאז ומתמיד אחת הנקודות המסוכנות של השייט בריין בגלל הקטע הצר של פיתול הנהר ועומקו שיצר מערבולות שריסקו אינספור סירות וספינות בצוק עצמו. האסונות הרבים יצרו את המיתוס אודות לורליי ומכאן צמחה האגדה שלה הקדיש היינה את שירו על אותה נערה יפהפיה שהשליכה את עצמה למימי הנהר לאחר שאהובה נטש אותה. היא הפכה לבתולת ים היושבת על הסלע ובשיריה הענוגים משכה ספנים להתרסקות על גבי הצוק.
המיתוס הפך כאמור לאותו שיר של היינריך היינה שהפך נושא לעשרות חיקוים וליצירות מוסיקליות .
כיום במהלך השייט, נהננו לצפות בפסלה של הבתולה מלורליי ששערה הארוך מכסה את מערומיה.
אגב, בשנות ה-30 פוצצו את השרטונות בעיקול הנהר והשייט בו הפך להיות הרבה פחות מסוכן.
התענוג לשבת על כסאות נוח על סיפון הספינה ולצפות בנוף השליו של צידי הנהר מוזל שמהווה יובל של נהר הריין מקנה לך חוויה ייחודית ואחד הדברים המטרידים את מנוחתך כישראלי היא כיצד הגרמנים המתגוררים באיזור יפהפה שכזה פיתחו שנאה כה עזה ליהודים , שחיו ביניהם מאז התקופה הרומית. מה שנותר בעיירות הקסומות לאורך הנהר רק שלטי נחושת שמעידים על קהילות יהודיות שחיו במקום.

על הספינה עלינו בדיסלדורף עיר הולדתו של היינריך היינה ולאחר ארוחת ערב חגיגית הפלגנו לעיר קובלנץ ועגנו בנקודה שבה נשפך נהר המוזל ומתמזג עם הריין.
בנקודת המפגש הזו מתנשאת אנדרטה ענקית שמנציחה את הקיסר וילהלם שאיחד בעזרת ביסמרק את נסכויות גרמניה לארץ אחת . האיחוד הזה של גרמניה זכה לתואר הרייך השני.

ללגום יין ריזלינג ביקב משפחתי בן אלף שנים

היעד הבא שלנו היתה העיירה טראבן טראבך שהפכה מרכז ליקבים משפחתיים המייצרים את יין הריזלינג היוקרתי שמשווק בעיקר למסעדות.
האקלים המיוחד של האיזור וזוית הקרקע ובעיקר ההרכב שלה מאפשרים את גידול הענבים הקטנים יחסית מהם יוצרים את יין הריזלינג האופייני בעיקר לאיזור זה של גרמניה.
לאחר הביקור בעיירה יצאנו לפגוש משפחה גרמנית שמפעילה יקב מזה כאלף שנים. הנקרא בשם sapruem.
קשה לדמיין מין עסק משפחתי שכזה שמצליח להתנהל באופן משפחתי מאז ימי הביניים . המנכ"לית כיום היא בתו של בעל היקב והוא סיפר לנו ארוכות תוך כדי לגימת יינות על הייחודיות של היין המופק ביקב המשפחתי ועל קשריו האמיצים עם יהודים וישראלים הם אפילו אימצו כתאום את יקב רקנאטי הישראלי. הקפדנו לא לשאול אותו שאלות מביכות על תקופת הרייך השלישי.

אחרי הביקור ביקב המשכנו לעבר העיירה ברנקסטל יצאנו לסיור רגלי בעיירה שהיא בעצם איחוד של שתי עיירות משני גדות הנהר.
בין האטרקציות של העיירה היה כיכר השוק של ברנקסטל שהבתים סביב הכיכר הם דוגמא אופיינית לארכיטקטורה גרמנית מימי הביניים. בין שאר הבתים תקוע שם בית גבוה וצר שנבנה כבר בשנת 1416 שנראה כאילו תלוי על בלימה ומורכב ממבנה של קורות עץ שמילאו את הרווחים ביניהם בטיט. גם בית העיריה העתיק בכיכר שמשמש היום כפאב נבנה בסננון הרנסאס.
המזרקה סט. מישל מהמאה ה-17 במרכז הכיכר משלימה את המסע הארכיטקטוני לעבר . כמובן שכל המבנים הללו שופצו לאחר מלחמת העולם.
את הסיור בעיירה הציורית משלימים בביקור בטירת לנדס-הוט וממנה משקיפים על הנוף הנהדר של הנהר וסביבתו.

העיר הרומית טרייר שמה שנותר מחומתה הוא ה"שער השחור"

הכניסה לעיר העתיקה ביותר בגרמניה טרייר שנבנתה על ידי הרומאים כבר במאה הראשונה לספירה .
העיר ממוקמת על גדתו הימנית של נהר המוזל. העיר שימשה כבירתה של האימפריה הרומית המערבית. בסוף המאה ה-3 לספירה כאן הכריז הקיסר קונסטנטין בעקבות חלום על הפיכתה של הנצרות לדת מעודפת והנוצרים הנרדפים הפכו לרודפים . העיר הפכה למעין מוזיאון ארכיטקטוני והשער שנותר מהחומה הרומית שהקיפה את העיר הוכרז כאתר ראוי לשימור בידי אונסק"ו.
בין האתרים שפקדנו בעיר היה האמפיתיאטרון הרומי שהכיל לא פחות מ-20,000 צופים והוקם על מורד הגבעה המשקיפה על העיר.
הבסיליקה שבנייתה מיוחסת לקיסר קונסטנטין נותרה בשלימותה ומציגה את הצורה בה נוהלו חיי המשפט והחיים הדיפלומטים באותה התקופה . הבסיליקה הריקה כמעט, הפכה לכנסיה ומעידה על יכולתם ההנדסיות המופלאות של הרומאים. באולם הבסיליקה קבלנו הרצאה מקיפה על תולדות הנצרות מפיו של המדריך המעולה שלנו אבי טלמון.
גם כיכר השוק של טרייר מרשים ביותר . הכיכר מוקפת במבנים מתקופות ארכיטקטוניות שונות והצד הדרומי שלה נשלט על ידי הכנסיה בסגנון גותי מאוחר .
גם בטרייר ממוקמת מזרקה במרכז כיכר השוק אטרקציות נוספות מהתקופה הרומית הם מרחצאות ברברה שהיו הגדולים ביותר באימפריה הרומית מחוץ לרומא עצמה.
השער לעיר ה"פורטה ניגרה" נבנה במאה השניה לספירה באבנים גדולות שהשחירו עם השנים ומכאן נבע שמם ה"שער השחור".
השיטוט בעיר מקנה למבקרים תחושה של מסע אל העבר הרומאי של גרמניה.

עיירה שמעליה מתנשאת מצודת רייכסבורג המרשימה

העיקול הבא של הנהר מוזל הפגיש אותנו עם עיירה קסומה בשם כוכם . בדרך כלל האצילים המקומיים הפכו את עיקולי הנהר לאתרים לגביית מיסים מהספינות העוברות וכדי שהספנים לא יחשבו חלילה שאפשר להפליג ללא תשלום הקימו מצודות ששלטו על עיקולי הנהר.
העיירה כוכם הקסומה נשלטת על ידי טירה קיסרית מרשימה שמוסיפה הוד והדר לסביבה כולה . העיירה נוסדה כבר בשנת 886 לספירה והטירה נבנתה בשנת 1277 בידי הארכיבישוף של טרייר להגנה על האיזור במלחמת 30 השנה . כוכם כמו סביבתה שגשגה כלכלית עד שנכבשה בידי המלך הצרפתי שוחר הכיבושים לואי ה-14 ב-1689 שלא היסס לשרוף את הטירה . לקח לא מעט זמן לתושבים מגדלי היין באיזור לבנות את הטירה מחדש שהפכה להיות האטרקציה המרכזית של האיזור. כולנו טפסנו בהנאה בתוככי המבנה המרשים של הטירה הנקראת בשם רייכסבורג . הרגשנו כמו אבירים בימי הביניים למראה השריונות של לוחמי הטירה שביניהם התבלט שריון ענקי של גולית המקומי שהתנשא לגובה של מעל ל-2 מטרים והמחשבה כיצד הברנש הסתדר כאשר נזקק לנקביו הטרידה לא מעט .
הרעיון של קטטר עוד לא עלה באותה תקופה.
הריהוט והאביזרים באותה טירה החזירו אותנו לאווירת ימי הביניים כולל הריהוט העתיק וראשי החיות המפוחלצות שנתלו לראווה . אך מה ששבה את לבנו היה מגדל המכשפות של הטירה . שם הוחזקו נשים שנחשדו כמכשפות ובדרך כלל זה היה פתרון לכל "קלפטע" מקומית להלשין על שכנתה שהיא בטוחה שמככבת בלילות כמכשפה כדי יעלו אותה על המוקד.
אגב, אתם יכולים להתנחם בכך שהאוכל של בעלי הטירה תמיד הוגש קר בגלל המרחק הרב שבין מטבח הטירה לחדר האוכל המפואר.
אך עיקר החוויה היה הנוף הנפלא שהשתקף מהטירה לכל עבר.
כאשר חזרנו לשוטט בעיירה כוכם עצמה נפגשנו שוב בכיכר השוק המקומית שמוקפת בבתי עץ עתיקים מהמאה ה-18 ובמרכזה איך לא מזרקה עם פסלו של הקדוש העירוני סט. מרטין. לכנסיה על שמו של אותו קדוש יש מגדל עם ראש בצורת בצל כמקובל דווקא בכנסיות רוסיות אורתודוכסיות אגב כמעט כל הבתים בעיירות חבל הריין ניזוקו לא מעט במלחמת העולם השניה ושוקמו בדקדקנות ייקית טיפוסית.
הגשר המחבר את חלקי העיירה וגדות הנהר משמשות כאתר טיולים פופולארי לאורחים ולמקומיים.

העיירה כוכם התפרסמה מלבד בייצור יין שלא כולו רייזלינג אלא גם פינו-נואר ואפילו יין תוסס , מעין שמפניה מקומית שאולי תהיה ערבה לחיכה של שרה נתניהו והתמחתה גם בהכנת חרדל שמשמש מרכיב חשוב עבור הנקניקיות הגרמניות השמנמנות ורוויות הכולסטרול.

בתולת הלורליי והקטע היפה ביותר של הריין

העיר רודסהיים היא פנינת היין האחרונה לפני האטרקציה הגדולה של ההפלגה שהיא ההפלגה בחלקו הצר והעמוק של הריין.
הספינה מגיעה לעיקול הנהר והנוף המרשים מתחיל כאן ונמשך עד קובלנץ בואכה לצוק לורליי שהפך לסאגה בתרבות הגרמנית בעיקר מאז שהתפרסם שירו של היינריך היינה על בתולת לורליי האגדית.
רודסהיים עצמה משופעת באינספור של ברי יין. אנו נוסעי הספינה נלקחנו אחר כבוד בקרוניות רכבת צבעוניים אל הרכבל שהסיע אותנו במסע אווירי יפהפה של מעין ריחוף והתמזגות עם הטבע אל האנדרטה המסמלת את גרמניה, אנדרטה המתנשאת לגובה של כ-35 מטרים ושממרפסת התצפית שלה נשקף נוף נהדר של נהר הריין והעיירה רודסהיים ועל הסביבה היפהפיה כולה. האנדרטה שמשקלה לא פחות מ-32 טון של ברונזה מסמלת את איחוד גרמניה ובנייתה הסתיימה בשנת 1883. הדמות הנשית מפוסלת בדייקנות גרמנית ומתחתיתה נשקף כאמור אותו נוף מרשים של העיר רודסהיים וסביבותיה .
את הביקור הבא ערכנו במוזיאון תיבות הנגינה המכניות ולמדנו על התפתחותם של מכשירי ההקלטה המוסיקלים שקדמו להמצאת הפטיפון וזכינו אפילו להדגמה של צלילי מוסיקה מתיבות נגינה ומכלים שונים ומשונים אפילו פסנתר המנגן מבלי שיד אנושית תלחץ על הקלידים וגם ראינו מבנה מורכב של דמויות מפוסלות שהשמיעו צלילים מלודיים ששימשו לרוב כאטרקציות בירידים ובפסטיבלים מקומיים.

בהמשך השיטוט בעיר הגענו לבית קפה פופולארי ונהננו מלגימה של קפה אלכוהולי ייחודי שהומצא בידי המשפחה בעלת אותו קפה. היה זה בתקופה שלאחר מלחמת העולם השניה כאשר גרמניה החלה להתאושש מהריסותיה. בכל רחבי גרמניה נותרו מאות אלפי נשים שהפכו לאלמנות אך חיבתן לאלכוהול נותרה בעינה אלא שלא היה מקובל שאשה תכנס לבר או לפאב ותזמין משקה אלכוהלי.
בעלי אותו הקפה המציאו פתרון שהלם את התקופה: ספל קפה ענקי שמרביתו מולא באלכוהול ומעליו שכבה של קצפת. זה איפשר לאלמנות גרמניה העליזות לחזור לתחביבן האלכוהולי.
לנו נוסעי הספינה הכינו בטקס חגיגי את הקפה הידוע ולאחר הלגימה חזרנו מתנדנדים במקצת לספינה להמשך ההפלגה.

לבקר בעיר הולדתו של בטהובן ובקתדרלה הענקית של קלן

היום האחרון של ההפלגה בעמק הריין הקסום הוקדש לעיר בון ששימשה בזמנו כבירתה של גרמניה המערבית למרות שפרנקפורט שהיתה מקום הולדתו של גתה התחרתה בה על התואר הזה.
בון גאה בעובדה שלודויג ואן בטהובן פקח את עיניו לראשונה בעיר הזאת בשנת 1770.
שוטטנו באיזור העיר העתיקה שהפך למדרחוב שוקק אנשים שנמצא בין שתי כיכרות רחבות .
בכיכר המזרחית ממוקמת הקתדרלה עצומת המימדים שצמוד לה מגדל מתומן.
בכיכר השניה שהיא כיכר השוק מכניס למקום חיים בית העיריה הורוד שעוצב בסגנון רוקוקו . הכיכר מתמלאת בסופי השבוע בעגלות אוכל ובתי משקה ניידים והגרמנים בכיכר מתמכרים לזלילת נקניקיות וללגימת בירה בקנקנים גדולים או לפחות לשתיית יין מקומי. כחובב נקניקיות הצטרפתי לאחד השולחנות בו חגגו המקומיים וזללתי בהנאה את הנקנקיה הטבולה בכרוב חמוץ ובחרדל. קרוב לודאי שדוכן הנקניקיות שתור ארוך המתין מאחוריו לא היה זוכה בכוכב מישלן.

חובבי מוסיקה יכלו לנצל את הזמן למשהו תרבותי יותר מזלילת נקניקיה לפקוד את מוזיאון בטהובן הסמוך שממוקם בבית הולדתו של בטהובן. אם כי יש לציין שאותו מלחין אלמותי מיהר לעזוב את בון ולנדוד לוינה המעטירה שהיתה המרכז המוסיקלי של זמנו ומעולם לא חזר לבון.
אטרקציות נוספות בבון שזמננו לא היה ברשותנו לבקר בם היה הארמון פופלסדורף שנבנה ב-1715 בידי הארכיבישוף של קלן הסמוכה וגם שדרת המוזיאונים של בון הממוקמת לאורך מייל שלם.
את השייט סיימנו באותו יום בביקור בעיר קלן שהיא אחת הערים העתיקות והגדולות בגרמניה הממוקמת לאורך הריין. האטרקציה המרכזית שלה היא הקתדרלה הגותית הענקית שבנייתה ארכה מאות שנים .
העיר ספגה ובצדק הפצצות כבדות במלחמת העולם השניה והרובע העתיק שלה שופץ בדקדקנות גרמנית טיפוסית .
כיום השדרות הרחבות, חנויות הענק ובתי הקפה השוקקים מקנים התרשמות של עיר מודרנית ותוססת.
בביקור בעיר סיימנו את ההפלגה המרשימה לאורך נהר המוזל והריין שאת סיומה חגגנו בעליצות על הספינה בערב האחרון. השילוב של שתי קבוצות ידידים האחת עם שורשים בפתח תקווה והשניה של זוגות ששיחקו באותו ארגז חול ברמת גן עלה יפה לא מעת תודות למדריך רב היידע אבי טלמון.