קנדה-אמריקה במיטבה

עמדנו על גבעה מדושאת במצודה המשקיפה על העיר הקסומה קוויבק סיטי וצפינו בעניין בטקס החלפת המשמרות של הגדוד השומר על המצודה. החיילים כולם לבושים במדים בריטים מסורתיים עם כובע פרווה המזדקר מעל לראשם אבל הפקודות כולם ניתנו בשפה הצרפתית. הקמע של אותו גדוד היתה עז מקושטת שלא ברור אם היא עונה לפקודות בצרפתית או באנגלית.
מדובר כמובן בפרובינציה הדוברת צרפתית של קנדה לה יותר מתייחסים לתרבות הצרפתית מאשר לאנגלו סקסית. הצרפתים בקוויבק דואגים שהנוער שלהם, כולל הסטודנטים, לא ידברו אנגלית כדי שלא יתפתו לעזוב את קוויבק ולעבור לאפשרויות הכלכליות הזמינות בעיקר בחלקים דוברי האנגלית של קנדה.

אחד הדברים המגוחכים שנתקלנו בהם בעת סיור בן יותר מחודש במחוז קוויבק  בפארק המוקדש לתרבות הצרפתית שם טוענים ההסברים הכתובים שיש כחצי מיליארד דוברי צרפתית בעולם ומתייחסים לאוכלוסיות הגדולות של הקולוניות הצרפתיות לשעבר כמו ויאטנאם או קונגו הבלגית כדוברי צרפתית . ומשייכים אותם לתרבות הצרפתית למרות שבפועל כמות דוברי הצרפתית באותן מדינות הוא זעירה.
יש לזכור שקנדה היתה בזמנו – ועדין נחשבת – למושבה הבריטית הגדולה ביותר  בחבר העמים הבריטי. היא קיבלה את עצמאותה בשנת 1867.

עיר הבירה של קנדה היא אוטווה שבה נמצא הפרלמנט ומקום המושב של הממשלה הפדרלית.
קנדה היא אחת המדינות המתועשות  והמתקדמות בעולם ורמת החיים של תושביה היא מהגבוהות בעולם. לקנדה, שהיא הארץ השניה בגודלה בעולם, יש את הגבול היבשתי הארוך ביותר בעולם עם ארצות הברית והוא נמתח לאורך 8891 קילומטרים.
צביה זוגתי ואנוכי ערכנו טיול של כחצי שנה   לאורך הגבול הזה מצידו האמריקני .

המעניין שרוב רובה של אוכלוסיית קנדה המונה כ-37 מיליון תושבים שוכנת ברצועה של כ-160 ק"מ  מהגבול האמריקני ושאר חלקי המדינה הענקית כמעט ריקים מאדם. אבל בגלל גודלה ועושרה של קנדה היא מצליחה לספק לתושביה שירותי בריאות וחינוך ששכניה האמריקנים רק יכולים לחלום עליהם.

הרומן שלי עם קנדה החל עוד בהיותי מדריך קבוצות ברחבי ארצות הברית  ומסלול הטיול כלל ביקור באיזור אונטריו ובעיר טורונטו המרשימה. התפעלתי אז מהעובדה שהקנדים בנו בטורונטו עיר תת קרקעית מרשימה עם מערכת תחבורה מצויינת שניתן ללכת בה בטמפרטורות נעימות בעוד שבחוץ הקור מקפיא.
תושבי טורונטו יכולים לנהל את חייהם באולמות ובקניונים שבנויים מתחת לפני הקרקע מבלי להיות מוטרדים ממזג האוויר שבחוץ.
גם הארכיטקטורה של גורדי השחקים  ואפילו של בנייני הציבור כמו בניין העיריה בטורנטו היא מרשימה ביותר.
טורונטו בקיץ היא ממש מרנינה עם המון פעילויות אמנותיות והעיר שוקקת חיים ביום וגם בלילה.
מטורונטו הייתי יוצא עם הקבוצות שהדרכתי לעבר מפלי הניאגרה ומתפעל כל פעם מחדש  משפעת המים הזורמים ושט לרוב עם הקבוצה אל מתחת למפלים כשכולם מוגנים במעילי גשם ייחודיים.
אגב, זווית הצפיה מהצד הקנדי עולה ביופיה על הנשקף מצידו האמריקני של המפל.
באחת הנסיעות שלי עם קבוצת מטיילים הזמנתי את אמי שטסה לחתונה משפחתית באטלנטה , ג'ורגיה להצטרף אלי למספר הימים בהם טיילתי במזרח קנדה. אמי תרצה ג'קסון ז"ל היתה כבר בגיל 85 וכאשר הגעתי למלון הפאר "רויאל יורק" בטורונטו היא כבר המתינה לי בלובי של המלון ואכן הצטרפה אלי לטיול למפלי הניאגרה. שם שכנו במלון שרתון שסמוך לו היה לונה פארק גדול. כל אורח במלון קיבל צמיד מפלסטיק שאיפשר שימוש חינם בכל מתקני הלונה פארק. אמי נעלמה למספר שעות וכאשר נפגשנו שוב בארוחת הערב היא סיפרה לי בגאווה  שניסתה את כל מתקני הלונה פארק ונהנתה מכל המתקנים, למעט מתקן המעיף אותך אל על לגובה רב. על זה אולי הייתי אמורה לוותר…

במסלול הזה שכלל את טורונטו ומפלי הניאגרה בקרתי פעמים רבות ופעם קבעתי עם חבר בשם דן עם שלם לטייל בעזרת רכב שכור  לכיוון צפון מזרח המדינה הענקית למקומות כמו נובה סקוטיה, ניו פאונלנד וניו ברונסוויק. התכוונו להזמין רכב שכור קטן וקומפקטי אך נתנו לנו באותו עלות לימוזינה קוננטינטל ענקית מה שגרם לנו לשני תפרנים להיראות כמשפחת נתניהו מינימום.
נסענו לחלקים די שוממים של קנדה הכפרית שנראתה שונה לגמרי מהערים הקנדיות המודרניות והמרשימות אך התפעלנו מהפרשי הגובה העצומים של הגאות והשפל בנובה סקוטיה. השפל מסיג את הים למרחק של 16 קילומטרים וירדנו לתוככי קרקע הים שברח  והתפעלנו מהנוף ומעץ ענק שצמח על צוק סלע שבזמן הגאות נותר רק העץ בולט מעל המים ונראה כאילו הוא צומח מקרקע הים.
כאשר חזרנו במעבורת מנמל האליפקס לארצות הברית התפלאנו שמשטרת הגבול האמריקנית נתנו לנו להכנס לארה"ב רק למראה המספר האמריקני של הרכב ללא מסמך כלשהו. חשבנו על כך שבקלות יכולים לחדור גם מחבלים לשכנה האמריקנית.  מה שאכן קרה ב-11 לספטמבר 2001, חלק מהמחבלים נכנסו כידוע מקנדה ללא קשיים מרובים.

ביקור מעניין אחר ערכנו במזרח קנדה באונטריו כאשר בילינו שבועיים בכפר דייגים הממוקם בתוככי שמורה אינדיאנית.  התברר שאותו מקום משמש כ"מכה" לחובבי דייג. מדובר בכפר תיירותי לדייגים אליו נוהרים מכל רחבי ארצות הברית וקנדה. הוא שוכן לגדות אי בתוך נהר בשם "פראנס ריבר" שרוחבו כ-12 ק"מ ואורכו כמאה ק"מ ומחבר שתי ימות קנדיות, ויש בו ריכוז מדהים של דגים. מדי מחזור באים כתריסר זוגות של חובבי דייג, ומדי בוקר מקבלים סירה עם ציוד דייג ויוצאים עם מפה לאתרי דייג בנהר  הדייגים מודדים את אורכם של הדגים שניצודים ולאחר מכן ומשליכים אותם חזרה לנהר וכותבים על הישגיהם בדף מפלסטיק אותו משווים בערב עם שאר חובבי הדייג, שכן בכפר נמצאת מסעדת גורמה בה סועדים כל חובבי הדייג. לכן אין צורך להיעזר בשלל הדגה של חובבי הדייג, שכל הנאתם היא רק מהשוואת גודל הדגים שנלכדו.
לאחר מספר ימים פנה אלי בעל המקום בתמיהה על כך שאני בעצם היחיד שלא מציג את הישגי הדייג שלו . הסברתי לו שאני מפליג מדי יום  לאחד האיים הקטנים בנהר, מתמסר עם זוגתי לקריאת ספרים ולשמיעת מוסיקה ונהנים.
מחר אצמיד אליכם דייג אינדיאני שילמד אתכם לדוג כמו כל שאר האורחים, הוא אמר. ואכן, למחרת יצאנו בסירתו של האינדיאני.
עמדתי צמוד לדייג האינדיאני ובעוד הוא שולה דג אחרי דג, אני מצליח לדוג רק אצות. בצהרים עצר האינדיאני באחד מאיי הנהר ושפשף קוצים והדליק מדורה עליה צלה את הדגים ואנו ליקקנו אצבעותינו מהנאה.
לאותו כפר הדייגים הגיעו אנשים מעניינים רבים ומכיוון שלא היה רדיו או טלוויזיה הרי הבידור התבטא בלשבת ולשוחח בשעות הערב על גדת הנהר
התיידדנו עם שני זוגות. זוג אחד היה גנרל אמריקני ששימש כמזכירו הצבאי של הנשיא ריגן והשני חברו, שלמד אתו באקדמיה הצבאית בווסט פוינט והיה אדמירל בצי האמריקני. עליו הוטל בזמנו לבדוק את היתכנות חפירת "תעלת הימים" בישראל. היה מעניין ביותר  לשמוע את חוות דעתם של שני אנשי מימשל בכירים אמריקנים שהכירו היטב את ישראל. כאשר שאלתי את בעל המקום כמה יעלה לנו להגיע מהכפר לעיר מונטריאול, שבה הזמנו רכב שכור, הוא העריך שהדבר יעלה כ-600 דולר. אמרתי לו שאני לא משלם סכום מוטרף שכזה להגיע למרחק של כ-7 שעות נסיעה. למחרת הפלגתי בסירה אל המסעדה והבר ששירתה את האינדיאנים בשמורה  ושאלתי את המקומיים למי יש רכב שיכול להגיע עד מונטריאול, תמורת 250 דולר. אחד האינדיאנים שש להראות לי את מכוניתו, העתיקה אמנם, אך שמורה היטב.
ואכן הגענו למונטריאול לסוכנות הרכב ששכנה במלון הילטון המקומי. בעל הסוכנות נעץ בי מבטי שנאה. המלון כולו היה עמוס בפליטים מלבנון שנמלטו לקנדה במלחמת לבנון השניה. ובעל הסוכנות עצמו היה פלשתינאי שעיקם את פניו  למראה הדרכונים הישראלים שלנו. הוא נתן לנו רכב אך הדגיש שניתן לנסוע בו רק בתחומי קוויבק ואם נחרוג מתחומה נאלץ לשלם 20 סנט לקילומטר. מיד החלטנו לבנות טיול ארוך בתחומי קוויבק שמשתרעת בעצמה על שטח של כמיליון קמ"ר – פי 3 מצרפת עצמה.

שמנו את פעמינו לכיוון קוויבק סיטי, עיר יפהפיה ומשם לנהר "סנט לורנס סי וויי". מדובר במפרץ ים החודר לתוככי מזרח קנדה עד קוויבק. מפרץ שאליו מגיעים בקיץ לא פחות מ-14 סוגי לוויתנים שבאים לזלול פלקנטון במפרץ הים הארוך והיפהפה הזה.
את הטיול התחלנו בקוויבק סיטי. העיר העתיקה נחלקת לשתיים על ידי הצוק שעליו נבנתה המצודה ואת העיר העתיקה הקיפו בחומה שהשתמרה עד היום ונועדה להגן על העיר מפני הבריטים. דבר שלא עזר לצרפתים במיוחד והצבא הצרפתי נוצח בקרב שעליו מתנהלים היום טקסי החלפת המשמר.  אגב, באותו הקרב  נהרגו מפקדי שני הצדדים. מעל העיר העתיקה מתנשא המלון "שאטו פרונטנאק" שנפתח בשנת 1893 אך נראה כטירה מרשימה מימי הביניים. הכיכר המרכזית של העיר "פלאס רויאל" נחשבת לכיכר העתיקה ביותר מצפון למכסיקו  ולא חסרות אטרקציות בעיר ובסביבתה. ממש לידה נמצאים מפלי מונטמורנסי שנופלים מגובה של שבעים מטרים וניתן לטפס אל החלק העליון של המפל המרשים.

גם הביקור באי אורלינס הנמצא התוך הנהר , המעניק לכם מבט על חיי האכרים קוויבק הכפרית . כ-80 ק"מ מקוויבק סיטי נמצא איזור שארלבואה שבו זכינו לאכול את אחת הארוחות המעולות שטעמנו אי פעם   במסעדת שף כפרית אחת התענוגות המזומנות לאורך נהר הענק הסט. לורנס היא הפלגה לצפיה במיגוון הלוויתנים  המגיעים לזלול פלנקטון ודגי קריל בנהר הענק. המדריך מזהה לכם את הלוויתנים השונים. החמודים שבהם הם לוויתני הבלוגה הלבנים  שנראים כאילו חיוך תמידי משוך על פרצופם הם מתגוררים באלפיהם לאורך הסט. לורנס.
בתקופת ביקורנו בקיץ ביולי נערכים מדי שנה פסטיבלים מוסיקלים המוקדשים בעיקר לג'אז וזה תענוג להנות בכל עיירה או עיר ממופעי ג'אז המוניים לתושבים.
אנו נסענו מצידו השמאלי של הסט. לורנס עד ל"סוגניי פיורד" והמראות המופלאים גרמו לנו להאריך מדי יום את השהייה במקום.
המשכנו עד העירה רימסקי בה התברר שהיה אסון בזמנו שמספר קורבנותיו עלה על אסון הטיטניק . כאשר ספינת קרוזים בהפלגת הבכורה שלה התנגשה בערפל בספינת משא הנושאת אשלגן. 2 הקברנטים שניצלו זכו למשפט פומבי שהיה הפעם הראשונה שהונצח בפילם  ומוצג באתר במוזיאון שנבנה בצורת ספינה. האסון לא זכה לפרסום כמו הטיטניק, כי התרחש בעיצומה של מלחמת העולם הראשונה.

חזרנו לעיר הגדולה של קוויבק, למונטריאול שהיא העיר דוברת הצרפתית השניה בעולם לאחר פאריז. עיר מעניינת. היתה לנו הזכות להתגורר בדירה של זוג ישראלי שנסעו לטורונטו בתקופת שהותנו בעיר. גרנו בסמיכות לאולם החזרות של הקרקס המפורסם  "סירק דה סולה" ונהננו ממיגוון המסעדות והאטרקציות של מונטריאול כמו הנמל הישן והבסיליקה של נוטרדאם בסגנון גותי.

בחלקיה האחרים של קנדה יצא לי לבקר מספר רב של פעמים.
ביקור אחד היה כחבר במשלחת עיתונאים בסיור בו פקדנו את הערים  קלגרי ואדמונטון וביקרנו ב"מול" הגדול ביותר .בעולם השייךלמשפחה יהודית ממוצא פרסי שנמלטה מאיראן. בקניון הענק נמצא אפילו  חוף ים מלאכותי ובריכה לגלישת גלים והכל מותאם לחורף הקנדי . הבעלים התלוננו בפנינו שהאוכלוסיה בכל האיזור אינה מספיקה  כדי להפוך "מול" ענק שכזה לרווחי.

מספר טיולים עשיתי גם לעבר שמורות הטבע המרשימות של הרי הרוקיס הקנדיים. המדובר בשמורות באנף וג'אספר.
אתרי התיירות העיקריים בשמורת "באנף" הם אגם לואיז שלידו ממוקם מלון מרשים בדמות שאטו  ובעת טיול סביב האגם נשקפים במימיו ההרים המושלגים שמאחוריו מראה משובב נפש.

אגם מוריין גם הוא מהווה אטרקציה מרשימה  למבקרים באיזור. ממנו יוצאים למסע על הדרך הנופית היפהפיה לכיוון שמורת ג'אספר. הדרך הקרויה  ICEFIELDPARKWAY נקראת כך בגלל הקרחונים המשתפלים אליה משדה הקרחון קולומביה שהוא גוש הקרח הגדול מדרום לאיזור הארקטי. ניתן גם לנסוע על הקרחון  ברכבים ייחודיים עם גלגלי ענק, אך יש לציין שבשנים האחרונות הקרחון נסוג בלא מעט קילומטרים.

פינה מיוחדת שמורה בליבי לאיזור הקנדי היפהפה הנקרא בשם "בריטיש קולומביה".
רק בשנת 1871 הפכה לפרובנציה השישית של הפדרציה הקנדית. כיום מתגוררים בה כחמישה מיליון תושבים שרובם ממוצא אירופי ומיעוטם ממוצא אסיאתי או אינדיאני. שטחה של בריטיש קולומביה כמעט מיליון קמ"ר ורוב שטחה הררי.
הרי הרוקיס משמשים כגבולה המזרחי של הפרובינציה ורובה מיוערת. הרוב הגדול של האוכלוסיה מרוכז בחלקה הדרומי.
העיר ונקובר הגדולה יחסית היא מאוד ידידותית למבקרים שבאים להנות מהאווירה הליברלית שלה ומאטרקציות כמו פארק סטנלי, הגשר התלוי קפליינו ברידג' והר גראוס אך לעניות דעתי הביקור בעיר הקסומה ויקטוריה באי וונקובר הוא פסגת העניין.
ההפלגה לויקטוריה בין האיים היפהפיים מכוסי היערות, תוך כדי צפייה בלהקות לוויתני האורקה שמזדמנים בשייט וההנאה מהביקור בעיר ויקטוריה שנראית כאילו היתה עיר אנגלית שהוקפאה בזמן מאז המאה ה-19. אחת החוויות היא ללגום תה אחר הצהרים בטקס אנגלי  מדוקדק במלון המפואר של העיר ותוך כדי תצפית לעבר הנמל שיקנה לכם אווירה של מרגוע שניתן לתבל אותה בביקור בערב ב"גני בוצ'ארד" המקסימים ולחזות במופע מזרקות המיים בערב, חוויה של ממש .
כל כך אהבתי את בריטיש קולומביה עד ששקלתי ברצינות רבה את הצעת משרד התיירות המקומי לקבל דירה לשנה על מנת לכתוב מדריך על האטרקציות באיזור (כמו שעשיתי בזמנו לעיר ניו יורק, כאשר כתבתי מדריך טיולים מסביב לניו יורק שזכה להצלחה רבה).

מוזמנים לדפדף בתמונות האלבום, להקליק על כל תמונה כדי להגדיל אותה ולקרוא את ההסבר שלה