אחרי שמיצינו לא מעט את דרום מזרח אסיה, החלטנו מספר זוגות של חברים וידידים להצטרף למסע ימי הכולל סיורים באתרים בלתי שגרתיים – כמו האיים מאורציוס, איי סיישל, האי ראוניון הצרפתי והאי הענק מדגסקר. הטיסה עברה דרך וינה וזוג ידידים הפרופסור גור בן ארי ואשתו המשפטנית רינה הכינו לנו הפתעה – ארוחת יום הולדת לצביה זוגתי במסעדת…
נסענו לעיר תיירותית הממוקמת כ-80 ק"מ משאנגחאי ששימרו אותה על תעלותיה מאז ימי הביניים והתברר לנו שתוך שנתיים בלבד חפרו רכבת תחתית לאותה עיר, רכבת הנעה במהירויות של כ-300 קמ"ש. בעיר הסינית נהננו מאדיבותם של 3 נערות סיניות שנרתמו לעזור לנו למצוא את הרכבת הנכונה על מנת לחזור למקום העגינה של הספינה. הן הקדישו לנו שעה ארוכה…
נהג האוטובוס הוריד אותנו במעלה ההר ואמר לנו שכפר הדייגים אותו רצינו לבקר, נמצא כק"מ במורד ההר. אלא שמועד החזרה של אותו האוטובוס לנמל העגינה סיכן את האפשרות לעמוד בזמן ההפלגה של הספינה. ירדנו לעבר הכפר ושם נתקלתי בבחור יפני שנכנס לג’יפון ובעזרת הפלאפון תקשרנו איתו על ידי אפליקציה של תרגום מאנגלית ליפנית. שאלתי אותו…
הרומן שלי עם יפאן החל כבר בשנות התשעים של המאה שעברה כאשר הדרכתי קבוצה של בעלי יכולת בטיול שנמשך למעלה מחודש אל המזרח הרחוק . ביקרנו אז בטוקיו המעטירה שהיתה בשיא שגשוגה הכלכלי לפני שהסינים והקוריאנים הצטרפו לחגיגה, אפילו זכינו אז לבקר באי מיקומוטו ולצפות בצוללניות יפניות השולות צדפות עם פנינים מהים ושהיו מסוגלות לשהות יותר…
