באחד מביקורי הראשונים בברצלונה בתקופת הקיץ נאלצתי לכתת את רגלי מבית מלון אחד למשנהו עד שהצלחתי למצוא מקום להניח בו את ראשי. היה זה באכסניה משפחתית קטנה, בה מעל למיטתי היה תלוי פסל עץ גדול של ישו הצלוב. כך שכאשר יצאתי מתחנת הרכבת במרסיי, לקראת ההפלגה חזרה לישראל על הספינה נילי, אמרתי לעצמי שאשתכן במלון הראשון…
אחד המקומות היחידים שלא מצאתי בו ולו קרוב משפחה אחד לרפואה היתה עיר ההימורים לאס ווגאס, מלבד מספר טלפון של ישראלי שהתגורר בעיר – אותו קבלנו מדיילת באל על שהתיידדנו אתה במהלך הטיסה. כאשר נחתנו בלאס וגאס פנינו למלון הראשון שנראה הולם את צרכינו – מלון "פלמינגו" . זה לא סתם מלון אלא המלון הראשון והחלוצי שבנה נציג המאפיה באגסי…
כשיצאתי עם חברי מתקופת השירות הצבאי דן עם שלם בשנת 1972 לסיור ראשון בארצות הברית, אבי ז"ל צייד אותי בכתובות של קרובינו ברחבי המדינה הגדולה, אליהם כתב שבנו יקירו עומד לארח להם לחברה . כך שאת עיקר טיולנו ערכנו כאשר אנו מדלגים מבית של קרוב משפחה אחד למשנהו. כדי לשפר את טיב האירוח הצלחנו להצטייד ממנהל "אמריקן אקספרס"…
להגיע לפאריז עיר האורות היא היתה חלום לכל ישראלי שגדל בארץ בתקופת הידידות הבלתי נתנת לערעור בין ישראל הצעירה לצרפתים שהעניקו לה מטוסים, שעזרו לישראל להתגבר על מדינות ערב שנהנו ממיטב הטכנולוגיה הסובייטית. אפילו הנשק הסופי להישרדות ישראל בג'ונגל המקיף אותה הוענק לנו בעזרת הידע והמדע הצרפתי. אך רומן האהבה לא הסתכם במישור הצבאי בלבד. השאנסונים הצרפתיים הפכו…
נסיעתי הראשונה לחו"ל היתה בתקופה בה יצאתי עם חניתה. תכננתי טיול עם שני חברים ותיקים, האחד אורי פיש והשני יגאל קרן . הרעיון היה להשתמש ברכב מסוג דופין תוצרת רנו הצרפתית, שמכר ירושלמי שלי רכש באירופה ועבר איתה תאונה . אלא שבמקום לתקן את הרכב הוא השאיר בכיסו את הפיצוי עבור התאונה. הברנש סיכם אתי…
סיפור עלייתו של אבי לפלשתינה היתה גם היא מוזרה למדי.. משפחתו של אבי נדדה מלטביה על גבי ספינת משא רוסית לארץ החלום – אמריקה. על סיפור התיישבותם בעיר קורק שבאירלנד חלוקות הגירסאות. זו ששמעתי מאבי הייתה שהאוכל הכשר שלקחו עמם אזל ולכן ביקשו לרדת בנמל קורק – בעוד שחלק אחר של המשפחה המשיך בדרכו והגיע דווקא לאטלנטה…
