מסע בחצי האי פלופונסוס שביוון, משילוב דרמטי של נהיגה בכבישים מפותלים עם שריפות, דרך אתרים היסטוריים כמו תעלת קורינתוס, אולימפיה וספרטה, ועד לנופים עוצרי נשימה ורכבת ההרים המטפסת בערוץ נהר ווראיקום. בנוסף, מוזכר הקשר ההיסטורי בין היהודים לאזור.
רומא של חורף, המעטירה באורותיה ובקרירותה המלטפת, היא חוויה שאין דומה לה. העיר שמסוגלת לגרום לכל לב לפעום מהר יותר, פתוחה לרווחה לכל מי שבא לטייל בה, גם בימים הקרים של השנה. אטרקציותיה המוכרות – הקולוסיאום, הפנתיאון, ואפילו שער טיטוס, שמביא לידי ביטוי את ההיסטוריה היהודית והחורבן – הם נקודות תחנה שחובה לבקר בהן. כל פינה ברומא מספרת סיפור, וכל אבן כמו מהלכת קסם על המבקרים בה.
בהשראת ג'קסי, אני מוצאת עצמי נמשכת דווקא למזרקות המרשימות של העיר. פונטנה די טרווי, לדוגמה, אף על פי שהיא עוברת כעת שיפוצים, עדיין נותרת מרהיבה. המטבעות המושלכים בה, כתקווה לשוב בעתיד, ממשיכים להאיר ולפזר זוהר. פיאצה נבונה, עם שלל המזרקות שבה, היא מקום מפלט לרבים – נחסות מעט מהסערות ולספוג את אווירת העיר הנצחית.
לא ניתן לעזוב את רומא בלי ביקור בעולמו הסגור והמופלא של הוותיקן. הקפלה הסיסטינית, עם יצירות הפאר שמעטרות את קירותיה ותקרתה, נושאת עימה ניחוחות של מסירות ואומנות שאין דומה להן. המחשבה על מיכלאנג'לו, ששכב שבע שנים בגבו כדי לצייר את תקרת הקפלה, ממחישה את עומקה של העבודה האנושית. והנה הם שם, השומרים השוויצרים בבגדיהם המפוארים, מאשרים במבטם את רומא של חורף, שובת הלב והכובשת, שתשאיר זיכרון בל יימחה בלב כל מבקריה.
קרוז מאירופה לארה"ב – 16 ימים של חוויות
המסע החל בנמל רומא, שם עלינו על ה"פרימה" של נורוויג'אן קרוז ליין למסע בלתי נשכח בן 16 ימים, שהסתיים בניו ג'רזי, שם חיכה בני, גיא. בדרך, חווינו עצירות מרתקות בערים אירופיות עשירות בהיסטוריה ותרבות.
באיטליה, ליבורנו חשפה בפנינו את חיי היומיום האותנטיים; מקאן הצרפתית הפגישה אותנו עם היוקרה של פסטיבל הסרטים; וברצלונה הקסימה באדריכלות עוצרת הנשימה של גאודי. בפלמה דה מיורקה התענגנו על יין ושמן זית, ואליקנטה הציעה חופי זהב ורוגע ים תיכוני.
בספרד, מלגה הרשימה עם מוזיאון פיקאסו, קאדיז לקחה אותנו אחורה בזמן בסמטאות העתיקות שלה, וליסבון הפורטוגלית ריגשה במוזיקה ובטראמים הייחודיים.
התחנה האחרונה באירופה הייתה פונטה דלגדה שבאיים האזוריים, עם נופים געשיים מרהיבים.
לאחר חציית האוקיינוס, הגענו לניו יורק מלאים בזיכרונות, מוכנים לפגוש את בני גיא ולחבר את סיפור המסע שלנו אל מסכת החיים וההרפתקה. 
**תקציר:**
הטיול באזור אגם קונסטנץ בשוויץ הציע נופים עוצרי נשימה, עיירות ציוריות כמו רורשאך וארבון, ושיט מרגיע על המים. קונסטנץ הגרמנית הרשימה בקתדרלת מינסטר ההיסטורית, בעוד שמפלי הריין בשפהאוזן הציגו את עוצמת הטבע. לוצרן קיבלה אותנו עם גשר העץ העתיק שלה, וציריך הפגישה אותנו עם סיפורו המרתק של רופא ישראלי שהתאהב במדינה. בין טבע, היסטוריה ואנשים, זה היה מסע של יופי, תרבות וגילוי.
אחד הרגעים המרטיטים שעברתי בחיי היה זה כאשר עמדתי על שפת העמק בבאבי יאר בו נרצחו במספר שעות כ-56000 יהודים. ויותר מאוחר בעיירה באומן, ליד האנדרטה לזכרם של למעלה מעשרים אלף יהודי המקום שנרצחו תוך מספר שעות. היה זה מזעזע לחשוב שפה נרצחו רבבות יהודים על נשיהם וטפם בעוד שבישראל בכל מלחמותיה מאז מלחמת העצמאות נהרגו כעשרים…
לסעוד על שולחן אחת השכונות בעיר סיאנה בשכונה שזכתה במירוץ הפאליו השנתי וערכה בסופה כירה גדולה לכל תושבי העיר זו היתה חוויה לא נשכחת
כמו גם הצפייה בתחרות קשתים בלבוש ימי הביניים שנערכה בעיירה גוביו או לחפש פטריות כמהין בצוותא עם כלב המתמחה בשליפת הפטריות היקרות מפז בגבעות טוסקנה.
היו אלו חוויות שנרכשו במסגרת טיול שערכה לי חברה בשם "סולו איטליה" שהתמחתה רק באתרים באיטליה.
לשוט באגם לואגנו או לבלות בארמון על גדות אגם קומו זו חוויה חד פעמית שלא לדבר על הנופים הנשקפים בנהיגה בדרך המובילה מנאפולי לאמלפי.
לראות את יצירות האמנות בגלרי אופיצ'י בפירנצה ואת היצירות החבויות בכנסיות ברומא ובארמון הותיקן את הקפלה הסיקסטינית של מיכאל אנג'לו ,
לעמוד כמו רומיאו בשעתו מתחת למרפסת של יוליה בוורונה ולטפס תוך פיק ברכיים לראשו של המגדל העקום בפיזה
או לבקר בעקבות שירה של דלידה I LOST MY LOVE IN PORTOFINO בפורטיפינו הקסומה
ובחמשת הכפרים "הצינקווה טרה" התלויים צפונה לגנואה שעד לפני תקופה היה ניתן לבקר בהם רק דרך הים.
אינספור מראות ואתרים נמצאים באיטליה היפהפיה. ארץ שבקרתי בה עשרות רבות של פעמים כמדריך קבוצות וכאדם פרטי שמאוהב עד כלות בארץ היפהפיה הזו .
אך קשה גם לשכוח שמלבד קבלת הפנים החמה של האיטלקים גם פרצו לרכב שכור שלי בגנואה ורוקנו את כל תכולתו . או כיצד כויסתי בויה ונטו בקטע המוביל מהמדרגות הספרדיות
כאשר הוצאתי כסף מבנקומט מקומי ולפתע הקיפו אותי 3 נערות צועניות , אחת תקעה לי את תינוקה בפנים והשניה דחפה לעברי פלקט בו הן מבקשות תרומה לתינוק
בעוד שבאותו זמן כייסה אותי השלישית. כל זה לא שלל את אהבתי לאיטליה ורק השנה מילאתי חוב לעצמי ובקרתי בעקב של המגף האיטלקי ,
בקלבריה שהיה האיזור היחיד באיטליה ששלא בקרתי עד אותה עת.
הנה הצעה למסלול בן שבועיים ברחבי איטליה, טיול שישאיר לכם טעם של עוד.
יוצאים מרומא לאחר שמבלים מספר ימים באתריה של העיר מהקולסיאום, פורום רומאנום וכמובן בותיקן על יצירות האמנות שהצטברו בתוכה במהלך הדורות .
מרומא יוצאים לכיוון גני טיבולי ומשם לאיזור גבעות טוסקנה ואומבריה. היעד הבא היא כמובן העיר פירנצה המדהימה על היצירות האמנות שבה שיכולות לאכלס מאות מוזיאונים .
לעיר מופלאה זו מומלץ להקדיש יומיים , שלושה ולא לשכוח לבלות זמן בגלרי אופיצ'י העמוסה באוצרות אמנות.
מפירנצה מומלץ לנסוע דרך בולוניה לוונציה , עיר התעלות , מי שמעוניין לגוון את טיולו אני ממליץ על ביקור במדינונת העצמאית סאן מרינו .
השוכנת על הרי האפנינים וניתן להגיע אליה ברכבל לא כדאי להתאמץ לחפש חניה בכניסה לעיר הנשקפת על נוף מדהים.
היעד הבא היא כמובן העיר וונציה . מוטב למצוא מלון בוונציה מסטרה , להחנות את הרכב ליומיים שלושה ולסייר בעיר באמצעות סירות האוטובוסים המקומיות
שעולות פרוטות וניתן להגיע איתן לכל אטרקציה. אך גם סיור ברגל מומלץ לא פחות .
עד מועד הקורונה הצפיפות של התיירים בעיר היתה כמעט בלתי נסבלת ושקלו להטיל מיסים על התיירים. היום ישמחו לקראתכם.
אחרי וונציה מומלץ לבקר בהרי הדולומיטים להנות מנופים נשגבים ולנשום לרווחה. מאוויר ההרים
הכיוון הבא המועדף הוא איזור האגמים של צפון איטליה כל אגם ויופיו המיוחד מאגם גארדה ללאגו די טאנו LAGO DI TENNO שצבע מימיו טורקיז .
שם מומלץ לקחת כבל למונטה באלדו. את הלילה מומלץ לכם לבלות בעיר העתיקה סרמיונה שנכנסים אליה דרך שער בחומה ולסעוד את לבכם באחת המסעדות על שפת האגם.
היעד הבא היא העיר מילאנו היפה על האטרקציות שלה כמו הגלריה ויטוריו עמנואל , קתדרלת הדואומו המפוארת והציור האלמותי של ליאונרדו דה ווינצ'י "הסעודה האחרונה."
ממילאנו כדאי לפנות דרומה לעבר גנואה ולאורך החוף לבקר ב"צ'ינקווה טרה", חמשת הכפרים התלויים על צוקי החוף שניתן כיום להגיע אליהם באמצעות רכבת מקומית. .
מגנואה נוסעים דרומה לפיזה לכיוון החוף הטוסקני ואם יש לכם עדיין זמן הרי מומלץ להפליג עם הרכב לאי הטוסקני אלבה
בו היה עצור נפוליאון בזמנו. אני במקומו לא הייתי נמלט מהאי הקסום. מאוחר יותר חוזרים לרומא כדי להחזיר את הרכב ולטוס למולדת.
לטיולים נוספים באיטליה תשמרו את הביקור באי קפרי ואת הטיול בדרך לאמלפי ולפוזיטאנו . אז ניתן לחצות את ההרים ולנסוע לכיוון קלבריה לעבר היעדים בעקב המגף האיטלקי. המסלול שציינו מציין רק אחוז קטן מנפלאות הנופים הערים והעיירות האיטלקיים . גם האיים סרדיניה וסיציליה מחייבים טיול מעמיק ונפרד של שבוע לפחות בכל אחד מהם . כך שתמיד תשאר לכם סיבה לביקור נוסף במגף האיטלקי
אחרי הביקור המשפחתי הראשון באירלנד הגעתי לשם בפעמים רבות נוספות. . בעיר דבלין עצמה לא חסרים אטרקציות באחד מהביקורים יצאנו לטיול מסביב לאי הירוק נסענו לעבר גני פוורסקורט למרגלות רכס וויקלו שם יש מפל מרשים ולא רחוק נמצאת טירה בשם Russborough , טירה מרשימה. משם נסעתי לאגם גלנדלוך שבו מנזר עתיק מעניין .
משם המשכנו לסלע קאשל , גבעה אפופת אגדות המשקיפה על מישורי טיפררי וממנה למידלטון לביקור במיזקקת וויסקי . ומשם לאי קוב שבו קתדרלה מרשימה ומרכז תרבותי ,
בו ניתן ללמוד על סיפור הרעב הגדול באירלנד ועל ההגירה הגדולה לאמריקה. .
המשכנו לעיר קורק ונסענו מערבה לטירת בלארני שנבנתה ב-1446 שם ממוקמת אבן פלאית שהובאה לפי המסורת בידי הצלבנים מירושלים.
האגה אומרת שמי שיתלה על רגליו מחוץ לחומה וינשק את האבן משאלותיו יתמלאו.
הגעתי עם חברים למקום והתאכסנו בחדר שכור ליד המצודה. בעלת הבית התעניינה, מה הביא 3 ישראלים לבלארני אמרנו לה שבאנו להחזיר את האבן לירושלים .
היא כמעט הפילה את קומקום התה שהחזיקה בידה. כאשר טפסנו על המצודה כדי לנשק את האבן
היינו מאוד מוטרדים אם שני הבריונים שמחזיקים את רגליכם כאשר נתלים אל מחוץ לחומה לא שתו יותר מדי בפאב בערב הקודם..
מבלארני המשכנו לעבר העיר העתיקה קינסל ומשם לעיירה החמודה קילראני שנמצאת ליד פארק לאומי. העיירה מוקפת בהרים כולל הפסגה הגבוהה ביותר באירלנד.
בפארק הלאומי יש 3 אגמים ובדרך אליו יש נקודת תצפית "לידייס וויו" שממנה השקיפה בזמנו המלכה ויקטוריה על שלושת האגמים.
האטרקציה הבאה ממתינה בטבעת קרי שהוא למעשה טיול סביב חצי האי שאורכו יותר מ-200 ק"מ.
מטבעת קרי יוצאים לעבר חצי האי דינגל שהוא הבליטה המערבית ביותר של אירלנד , נוף הררי מבותר מצוקים ואתרים עתיקים .
מי שמחפש אתרים נוספים הראוים לביקור הרי בחצי האי BEARA מדרום לדינגל חוצים את נהר השאנון ומגיעים לאזור ה-BURREN שם ההר נראה כמו ספוג ענק והסלעים בשטח נחרצו עם אבנים ענקיות.. ממשיכים משם לעיר גלווי שהיא הגדולה במערב ולכיוון חצי האי קונמארה שבו פארק לאומי עם הרים מחודדים. .
משם מומלץ להגיע כמונו לעיר ווסטפורט שבנויה לאורך פיתולי נהר וממנה להגיע לדבלין .
מדבלין לנסוע צפונה לעבר העיר דרוגאדה שבה נערך הקרב שבו אוליוור קרומבל כבש את אירלנד וממנה להמשיך לעיר בלפסט.
אחרי הביקור בעיר החצויה בלפסט מעוררים הרהורים נוגים על ערים מעורבות אחרות כמו אצלנו ירושלים .
מבלפסט תסעו לעבר הגשר החבלים התלוי הנקרא בשם קריק א-ריד שמחבר את צוקי הים עם האיים הסמוכים לו.
משם כדאי להמשיך אל דרך הענקים Giant causeway שבה נמצאים אלפי עמודים וולקאניים משושים ומתומנים שמזדקרים מחוף הים לחוף.
כתוצאה מהמפגש של לבה רותחת עם מי הים הקרירים. זה נראה כמו כוורת דבורים.. משם להמשיך לטירת דאנלוס המרשימה מהמאה ה-17 .
המשך הטיול בצפון אירלנד יהיה לעבר העיר דרי לונדונרי שהיא בנויה משני גדותיו של נהר ומוקפת חומת אבן להגנה על הפרוטסטנטים מידי הקתולים.
מי שאוהב לדווש באופנים יכול להמשיך לעבר איזור האגמים של אניסקילן שם יש שפע של מסלולי אופניים.. חוץ מטיול מקיף זה במרחבי אירלנד העצמאית והצפונית .
הפלגנו בהזדמנות אחרת ביאכטה במורד נהר שאנון . היינו מספר זוגות ובמהלך ההפלגה העצמית הגענו לאגם רחב ידיים ,
אחת הנשים הכינה סיר מרק חם ולפתע התקדרו השמיים והסירה החלה להתנודד כמו כפיס עץ במים סוערים ובקושי החזיקה העלמה את הסיר.
בדי עמל הצלחנו לחמוק לאיזה נמל דיג ולידנו עגנה יאכטה נוספת שבעליה שאל אותנו כיצד יצאנו לשייט בסערה שכזו.
התברר שיום קודם לכן הזהירו ברדיו המקומי על הסערה שעומדת לפקוד את האזור אלא שאנו לא הקשבנו לחדשות המקומיות.
בעל היאכטה הסמוכה הצהיר שהיה לנו מזל להמלט מהסופה אבל בכל מקרה הוא היה מטפל בנו כי הוא הקברן המקומי.
בפעמים הרבות הנוספות שבקרנו באירלנד היה זה בעקבות הגירתו של בני הצעיר רן מישראל לעיר דרוגאדה הסמוכה לדבלין עם שני נכדי.
זאת בעקבות הדרכון האירי שקבלתי כבן ליליד אירלנד . מעשה שהיה כך היה נסיתי לאתר איזה מסמך כתוב שמוכיח שאבי אכן נולד באירלנד
בארכיב הממשלתי בדבלין וגם בקורק לא מצאתי שום איזכור, כל בני משפחתו הופיעו ברשומות ורק הוא נעדר.
כאשר שהיתי כ-4 שנים בניו יורק סיפר לי חבר מקומי שבארכיון בדאון-טאון נמצאים רישומים של כל מי שהיגר לארצות הברית החל מהמאה ה-17.
בת דודתי באטלנטה כתבה בזמנו ספר על תולדות המשפחה וסיפרה על בואם לאמריקה וציינה את שם הספינה ותאריך הגעתה מאירלנד לניו יורק.
.ביליתי כמעט שבוע בהתבוננות במיקרו פילמים של י 27 אוניות שהגיעו באותו הזמן לניו יורק.
אחד הפקידים שהחיפוש שלי מצא חן בעיניו אמר לי שכנראה נפל טעות בתאריך אותו חיפשתי ,
זה לדעתו תאריך היציאה של הספינה מנמל קורק ורק שבועיים לאחר מכן היא הגיעה לניו יורק. . הוא הביא לי ערימת מיקרו פילמים חדשה ובה רישום של כל נוסעי הלואיזטניה , כ-1200 נוסעים ומהגרים
בדף האחרון מצאתי את כל משפחתו של אבי וליד כל אחד נכתב שנולד בקורק , אירלנד. קבלתי מסמך רשמי אמריקאי שמאשר את הדבר
ועם חזירתי לישראל הלכתי בלווי אחי לשגרירות האירית וספרתי לפקידת הקבלה את השתלשלות קבלת המסמך ,
לפתע יצא גבר מאחד החדרים ואמר שהוא שמע את סיפורי ומאחר שהוא השגריר הרי שאני ואחי הם אזרחים אירים לכל דבר.
בעקבותינו צמחו עוד כעשרים אזרחים אירים , צאצאי משפחתי.
והדרכונים הללו הכניסו לצערי לבני ולאשתו את הרעיון לעבור ולהתגורר באירלנד . דבר שמאז חייבני להוסף ביקורים באירלנד לפגישה עם נכדי.
אגב, התברר שהאירים היו מבצעים מיפקד אחת לעשור ועוברים מבית לבית ורושמים את הילדים. מיפקד אחד היה ב-1901 כאשר אבי עדיין לא נולד והשני היה ב-1911
כאשר אבי כבר היה בניו יורק. לכן הוא חמק מהרישום באירלנד.
הפעם האחרונה שבקרתי באירלנד לפני כשלוש שנים כאשר הפלגתי עם זוג חברים מסביב לאיי בריטניה ואירלנד. כשהגענו לקורק שכרתי רכב ונסעתי לבקר את נכדי
ולאחר יומיים חזרתי לספינה בה הפלגנו בדבלין
